"התחלתי להפנים שיהודה, הבעל שלי, האבא של הילדים שלי, לא באמת יחזור"

"כבר לא יכולתי להשלות את עצמי". רבקי הישראלי(צילום: אילן ספירא)

שנה ושלושה חודשים שכב יהודה יצחק הישראלי, הפצוע הקשה ביותר ב"צוק איתן", במצב הכרה מעורפל. מפעם לפעם פקח את העיניים, אבל גם למחוסרי הכרה, אומרת גרושתו רבקי, יש מעגלי ערות ושינה. ופתאום הוא דיבר. בדיוק הייתה עימו בחדר כשראש הישיבה שלו הגיע לבקר. "הוא ניגש למיטה ושאל רטורית, 'יהודה, מה נשמע?'" היא נזכרת היום. "ויהודה ענה, 'בסדר'. היינו בשוק. הרב שאל בזהירות, 'יהודה, אתה דיברת כרגע?' ויהודה ענה לו, 'כן'".

כמעט שנתיים חלפו מאז, אבל הדי השמחה הגדולה שפרצה מהדהדים בה עד היום. "המשפחה הייתה כל כך אופטימית ומלאת תקוות", היא אומרת בכאב, "כי יהודה התחיל להגיב ולתקשר ובאמת החלה התקדמות הדרגתית. אבל אני ראיתי אותו באמת, והוא לא היה יהודה שלי, יהודה שאני מכירה. אם אתה כבר בהכרה, למה אתה לא חוזר לגמרי? יש לך ילדים, יש לך אישה, למה אתה לא חוזר אלינו? ואז גם מחלחלת ההבנה שזה לא תלוי בו, שזה חלק מהפגיעה שלו".

רבקי עם יהודה לפני הפציעה

בסרטה המטלטל של כינרת חי־גילאור "גלי הדף", לוכדת המצלמה רגעים מכמירים כאלה, שמקפלים בחובם את הטרגדיה של בני הזוג: היא צעירה ויפה, משמיעה לבעלה מוזיקה, מנסה נואשות ללכוד את עיניו, להחזיק איזה רגע אינטימי, והוא מתמסר לשירים, מנותק ממנה.

"ניסינו לעבוד איתו על תקשורת", אומרת רבקי. "יהודה אהב מוזיקה, וגם תפילות מאוד תפסו אותו. אז השמענו לו שירים והוא היה ממלמל את המילים שלהם. הייתי אומרת לו, תתפוס לי את היד, תלחץ, תחזיק. באמת ציפיתי שאם הוא יתעורר, הדברים יחזרו לקדמותם. אבל לא היינו שם".

"כשיהודה היה מחוסר הכרה, יכולתי לדמיין מה שאני רוצה. ככל שהוא התקדם, הפנטזיות שלי עליו ועלינו הלכו ונעלמו, וכבר לא יכולתי להשלות את עצמי. זה היה השלב שבו הרגשתי תחושה חריפה של אובדן. התחלתי להפנים שיהודה, הבעל שלי, אבא של הילדים שלי, לא באמת יחזור".

הראיון המלא - בגיליון הכפול והמיוחד של "7 ימים" ביום שישי