אין אפילו שחקן אחד להזדהות איתו בנבחרת
השחקנים אינם מחויבים למדים שהם לובשים, לא מגובשים, ואלישע לוי כבר מזמן איבד את חדר ההלבשה. כשהייתי ילד כל משחק נבחרת היה יום חג, ומה היום? בקושי עשרת אלפים מגיעים. אז מה אתם רוצים מזהבי?
להתנהלות השחקנים יש אחריות ישירה מצד אלישע לוי. אלישע זימן המון שחקנים, ישנה הרגשה שכל משחק יש הרכב שונה לגמרי. דוגמה לכך היא עמדת השוער שהתחלפה בארבעה שחקנים במהלך הקמפיין. אלישע איבד את חדר ההלבשה וראינו זאת בהתבטאויות ותקריות עם שחקנים, אך מה שיותר גרוע זה שלא ראינו שום התקדמות אלא בדיוק ההפך.
שלא תטעו, אני ממש לא בעד ערן זהבי. אני חושב שהשעייתו נכונה ואסור לו ללבוש את מדי הנבחרת לעולם, גם אם יחזור בו מהפרישה. הוא עשה טעות, אבל האם אנחנו יכולים להפיל את הכל על כתפיו? הרי אין סיבה לקללות וגידופים לאדם שמייצג אותנו, את ישראל! האם אחרי שאנחנו מפסידים לנבחרת חלשה כמו מקדוניה, שהמגרש חצי ריק, אין זהות לנבחרת וזה נראה שככל שהזמן עובר אנחנו רק הולכים אחורה. אז למה תקשורת ההספורט ממשיכה להתעסק רק בערן זהבי? מה עם יתר השחקנים, צוות האימון, ההתאחדות לכדורגל ומשרד הספורט?
שחקני הנבחרת אינם מחויבים למדים שהם לובשים. אני כאוהד הנבחרת לא יכול להזדהות עם שום שחקן מהסגל. היה לי קשה מאוד לשמוע ששחקנים טוענים שאריאל הרוש צריך לפתוח מול מקדוניה ולא גלזר. מי אתם שתגידו מי צריך לפתוח ומי לא? ולמה זאת ההתעסקות שלכם לפני משחק? מה גם שאיפה המחשבה מצד השחקנים כלפי הילד שהולך לערוך את הופעת הבכורה שלו וזקוק לכמה שיותר ביטחון, במיוחד בעמדת השוער. אך זו רק דוגמה אחת להתנהלות השחקנים וחוסר גיבושם, שבסופה רואים את התוצאות על המגרש.
להתנהלות השחקנים יש אחריות ישירה מצד אלישע לוי. אלישע זימן המון שחקנים, ישנה הרגשה שכל משחק יש הרכב שונה לגמרי. דוגמה לכך היא עמדת השוער שהתחלפה בארבעה שחקנים במהלך הקמפיין. אלישע איבד את חדר ההלבשה וראינו זאת בהתבטאויות ותקריות עם שחקנים, אך מה שיותר גרוע זה שלא ראינו שום התקדמות אלא בדיוק ההפך. הנבחרת הולכת אחורה ומפסידה לקבוצה שמדורגת מתחתיה, אין דרך ואין שום דבר לקחת לקמפיין הבא (כולל את אלישע). בנוסף, התנהלותה של ההתאחדות לכדורגל שבראשה עומד עופר עיני. התאחדות היא הגוף שאחראי לניהול הנבחרת ואין ספק שהוא כשל. אבל בנוגע לתוצאות אני פחות בא באצבע מאשימה כי אני חושב שההתאחדות מפספסת את הבעיה האמיתית והיא שלנבחרת אין זהות.
בתור ילד כל משחק היה יום חג בבית. בשכונה היית שומע את צעקות ה"יואו" והייתה הרגשה של יום לאומי שכולם יושבים ורואים ביחד. היום אנשים לא זוכרים שיש בכלל משחק, וגם אם זוכרים אז מרגישים חוסר אמונה. הרי בשביל מה לצפות, גם ככה נפסיד. ההתאחדות צריכה להבין שיש לה אחריות למצב. לא יכול להיות שמשחק נבחרת מתקיים באצטדיון של 30 אלף כאשר באים רק 10. למה לא להעביר את המשחק לטרנר או לכל אצטדיון שיהיה מלא וככה תהיה השפעה לדחיפת הנבחרת על יד הקהל. או אם כבר החלטתם לקיים את המשחק בסמי עופר, תחשבו קדימה ותאפשרו לילדים עד גיל 14 כניסה חינם (יש 20 אלף מקומות פנויים). זה ישתלם בעתיד, אני מבטיח! אבל אולי זה מה שקורה כאשר שמי שעומד בראש המערכת לא בא מתחום הכדורגל.
לבסוף, משרד התרבות והספורט צריך לשנות גישה. הכדורגל הינו הספורט הפופולרי בישראל ולכן צריכים לקחת אותו כפרויקט. צריכים להתחיל לחשוב קדימה ועל תוכנית שבסופה נגיע סוף סוף לטורניר גדול. אם זה ללמוד ממדינות אחרות כמו בלגיה וגרמניה, להתחיל לפתוח אקדמיות, לאתר שחקנים כישרוניים, ולבנות מתקנים ומגרשי ספורט בשאיפה שבכל שכונה יהיה מגרש. כל התנהלות אחרת שתוביל אותנו למה שאנחנו לא מצליחים כבר עשרות שנים.
אנחנו חוטאים בתסמונת הש"ג, אותו בורג קטן במערכת שלא פעל כשורה והוא אשם. אך זה לא מסיר אחריות משאר הגורמים שאחראים למצב. הכי קל למצוא שעיר לעזאזל, אבל מה אנחנו עושים כדי להשתפר ולחשוב קדימה כדי לשנות את המצב הקיים ולא לחזור על אותן טעויות? אנחנו נמשיך לבוא בטענות לזהבי, אבל מה יהיה מצבנו עוד 40 שנה? גם אז נמשיך לקלל אותו?
לפנייה לכתב/ת 
