להכות בברזל החם: לכורדים יש הזדמנות היסטורית למדינה
הכרזה כורדית על מדינה תהיה מבחינת רבים הכרזת מלחמה משום שתאיים לפורר את סוריה ועיראק ולעורר שאיפות בדלניות בקרב הכורדים בטורקיה ובאיראן, אך ההישגים הצבאיים בשטח מעידים על הזדמנות היסטורית נדירה שספק אם תחזור אי פעם. כדאי לזכור: סיכויי ישראל ב-48' לא היו טובים יותר
העם הכורדי, בין 30 ל-40 מיליון נפש, מפוזר בעיקר בשטחן של ארבע מדינות שכולן מתנגדות לעצמאותו: איראן, עיראק, סוריה וטורקיה. לכאורה אין הרבה סיכויים להצלחת הקמתה של מדינה כורדית בשטח עוין כל כך.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
האיום הכורדי אפילו הצליח לקרב בין אויבות ותיקות כמו טורקיה ואיראן. ארצות הברית נזהרת שלא לתמוך ברעיון המדינה הכורדית שיפגע בבעלות בריתה - עיראק וטורקיה. רוסיה מתנגדת לרעיון כי היא שומרת על האינטרסים של בעלות בריתה איראן וסוריה. אם כך, מדוע דווקא עכשיו מתכננים הכורדים בעיראק לבצע משאל עם לעצמאות? האם יש סיכוי למדינה כורדית? כדאי לזכור שהסיכויים להקמת מדינת ישראל ב-1948 לא היו טובים יותר.
החלטה צבאית לא פוליטית
הכורדים עומדים בפני הכרעה היסטורית שבפניה ניצבה ההנהגה הציונית לקראת סיום המנדט הבריטי במאי 1948. הכרזה כורדית על מדינה תהיה מבחינת רבים הכרזת מלחמה משום שהיא מאיימת לפורר את סוריה ועיראק ולעורר שאיפות בדלניות בקרב הכורדים בטורקיה ובאיראן. במאי 1948 נראתה ההכרזה על עצמאות ישראל כהתאבדות של ממש. גולדה מאיר חזרה ממפגש עם מלך ירדן עבדאללה בידיעה כי ההכרזה תביא בוודאות לפלישתם של צבאות ערב, כולל הלגיון של הממלכה ההאשמית. משה שרת קיבל מסרים שליליים מארה"ב והוזהר כי ההכרזה מסוכנת וכי המעצמה לא תוכל לערוב לשלומה של הישות היהודית שתוקם.
ארה"ב טענה כי הפתרון היחיד הוא ויתור על עצמאות והשגת הסכם שביתת נשק עם הערבים, אחרת תהיה שואה שנייה. מה שהכריע לטובת הכרזת העצמאות הייתה סדרה של הצלחות צבאיות בשטח והמעבר מהגנה למתקפה, שסייעו לדוד בן גוריון לשכנע את חברי מנהלת העם (הממשלה העתידית) להצביע בעד ההכרזה. גם אצל הכורדים בעיראק, הפוליטיקה האזורית זועקת לדחות את המשאל לעצמאות, אך ההישגים הצבאיים בשטח מעידים על הזדמנות היסטורית נדירה שספק אם תחזור אי פעם.
הזמן דוחק
במקרה של התנועה הציונית אז והכורדים היום, יש צורך דחוף ביוזמה מאחר שהזמן דוחק ומתנגדי העצמאות עדיין לא מוכנים לצעד צבאי. שביתת הנשק שהציעה ארה"ב ב-48' לא הייתה פתרון עבור התנועה הציונית, אלא נהפוך הוא - זמן התארגנות לפלישה של צבאות ערב. לגבי הכורדים היום, עליהם לנצל את מצבו של הצבא העיראקי לפני שישיג הכרעה מול "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ויתפנה למאבק נגד הכורדים.
גם הכורדים בסוריה צריכים למנף את ניצחונותיהם ובראשן כיבוש בירת דאעש א-רקה להישג פוליטי. הכורדים בסוריה יצטרכו גם הם להזדרז בצעדיהם לקראת עצמאות, כל עוד הצבא הסורי עדיין עסוק במלחמות בזירות רבות, שולט רק על כמחצית משטחה של סוריה ותלוי לחלוטין בסיוע חיצוני. אם יכריע צבאו של בשאר אסד את המלחמה מול האופוזיציה ודאעש, הוא יתפנה למאבק בכורדים בצפון סוריה. אסד מעולם לא הכיר בחבל שעליו הכריזו הכורדים כפדרציה לפני כשנה וחצי.
על הכורדים בעיראק ובסוריה להכות בברזל בעודו חם. עליהם לנצל את ניצחונותיהם המרשימים נגד דאעש על מנת להשיג רווח פוליטי. כיום כורדיסטן העיראקית חולשת על שלושה מחוזות (סולימאניה, ארביל ודהוק) ובאופן לא מוכר על חלק ממחוזות נוספים בצפון-מערב המדינה.
האוכלוסייה בכורדיסטן העיראקית מוערכת בכ-5.2 מיליון תושבים, רובם כורדים. כורדיסטן הסורית כוללת שלושה מחוזות (אל-ג'זירה, קובאני ועפרין המנותק משני האחרים), ואוכלוסייתה מונה כ-4.6 מיליון תושבים, גם היא כורדית ברובה.
לכורדים יתרון בהשוואה ליישוב הציוני ב-1948 והוא שיש להם כבר כמה שנים אספקה צבאית של נשק חדיש מארה"ב, שגדלה משמעותית מאז המלחמה נגד דאעש. בן גוריון קיבל משלוחי נשק משמעותיים רק במהלך מלחמת העצמאות.
תמורה למלחמה נגד דאעש
הכורדים היו ועודם חוד החנית במלחמה נגד דאעש זה שלוש שנים. הם נלחמים בחירוף נפש ואומץ בלתי רגיל, גברים ונשים, מול התגלמות השטן של המאה ה-21. כעת הם דורשים ובצדק את התמורה לדם הרב שהקריבו. כשתגיע ההחלטה על עצמאות כורדיסטן לאו"ם, יוכלו הכורדים לטעון כי בעת שנלחמו בעקביות נגד דאעש, עמדו רוב המדינות באזור מן הצד ללא מעש עד שארה"ב התערבה וסייעה לצבא העיראקי. חלק מהמדינות באזור אף הושיטו סיוע למפלצת הדאעשית ועזרו לה לגדול לממדים מפחידים. טורקיה אפשרה למתנדבים לעבור ללא הגבלה דרך שטחה ל"מדינה האיסלאמית" בתקווה כי דאעש יחסל את הכורדים.
גורמים במפרץ הפרסי שלחו כסף לדאעש בתקווה כי הארגון יפגע במשטר השיעי בעיראק. איראן והמשטר הסורי נמנעו עד לפני שנתיים מלפגוע בדאעש על מנת שיוכל לחסל את המורדים המתונים ובראשם "צבא סוריה החופשי". גם בנוגע לשאלה מי קנה את הנפט שהפיק דאעש בדיר א-זור יוכלו הכורדים להביך את הטורקים ואת המשטר הסורי.
לא בכדי בחרו האמריקנים בכורדים כבעלי ברית ללחימה בדאעש, למרות יתרונו העצום של הצבא הטורקי החבר בנאט"ו. הכורדים לא רק משתפים נשים בלחימה, הם רואים בחזונם מדינה חילונית דמוקרטית, אף שרובם מוסלמים סונים. בצפון עיראק יש אוטונומיה כורדית שבירתה ארביל והיא מונהגת על ידי ממשלת כורדיסטן האזורית (KRG), שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית והשליט הנבחר בה הוא מסעוד ברזאני שהוא גם מפקד כוחות הפשמרגה. השלטון העצמי בכורדיסטן הסורית (רוג'בה) נשלט על ידי "המפלגה הדמוקרטית המאוחדת" (PYD) בראשותם של סאלח מוסלם מוחמד ושותפתו אסיה עבדאללה, וצבאם נקרא "כוחות סוריה הדמוקרטיים" (SDF).
ניסיון של 25 שנה
הכורדים חוששים כמובן. לעם היהודי לא הייתה מדינה לפני ישראל והם חיכו כאלפיים שנה לכך, אך הכורדים הקימו בימי הביניים כתשע ישויות עצמאיות ובמאה ה-20 חמש מדינות בטורקיה, איראן עיראק ואזרבייג'ן שכולן החזיקו מעמד זמן קצר. אולם בהיסטוריה המודרנית היו הכורדים תמיד בצד הלא נכון ואויביהם בדרך כלל נשענו על תמיכת המעצמות, ואילו הפעם הם נמצאים לראשונה בצד החזק כשהאמריקנים לצדם.
העצמאות הנוכחית של הכורדים בעיראק אינה תופעה חדשה אלא מתקיימת כבר משנת 1992 בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה והחלשת סדאם חוסיין. אחרי 25 שנות עצמאות, הכורדים כבר מוכנים כלכלית, צבאית ופוליטית להקמת מדינה. ב-2003 אף הכריזו הכורדים חד-צדדית על צפון עיראק כפדרציה כורדית ובסוריה עשו זאת הכורדים במרס 2016. זהו השלב שלפני עצמאות מלאה.
לכורדיסטן אמנם אין מוצא לים (יש כיום 45 מדינות בעולם במצב זה), אך היא עשירה בנפט. הכורדים בעיראק מעוניינים בעצמאות מלאה ומתכננים אחרי משאל העם להביא את ההצעה לאו"ם. הכורדים בסוריה אינם מעוניינים לשוב למצב הדיכוי הפוליטי והתרבותי שבו היו שרויים לפני מלחמת האזרחים, אך עדיין חוששים מעצמאות מלאה ומתכוונים להמתין להתפתחויות בשטח.
הצלחתה של כורדיסטן העיראקית ודאי תשפיע על החלטתם של הכורדים בסוריה אם להצטרף או לא.
טורקיה מתנגדת, אך תיאלץ להשלים
בזמן שטורקיה רואה בעצמאות הכורדים בסוריה הצהרת מלחמה, נראה כי לא תהיה לה ברירה אלא להשלים עם כורדיסטן עצמאית בעיראק. לטורקיה כבר יש כבר קונסול בארביל והעסקאות בין כורדיסטן עיראק לבין טורקיה מוערכות ביותר מ-12 מיליארד דולר ומעורבות בהן כ-1,300 חברות טורקיות. הנפט הכורדי נמכר בזול לטורקיה כבר שנים רבות ללא אישורה של הממשלה העיראקית.
ההכרעה בסוף החודש
בניגוד לעצת האמריקנים, הכורדים בעיראק עומדים לקיים משאל עם לעצמאות מדינית והקמת מדינה כורדית ב-25 בספטמבר 2017. בינתיים, ישראל היא המדינה היחידה שהצהירה פומבית כי תתמוך בעצמאותה, אולם מרגע שעצמאות כורדיסטן תהיה עובדה מוגמרת, יש לקוות כי יצטרפו לתמיכה מדינות נוספות שירצו להכיר תודה לעם היחיד שנלחם נגד דאעש מראשית היווצרותו, ותרם את התרומה המכרעת לקריסתו.
מלבד ארה"ב ומדינות באירופה, יש להניח כי יתמכו בכורדיסטן גם מתנגדיה של טורקיה באזור, כגון מצרים המאשימה אותה בתמיכה ב"אחים המוסלמים". קיים סיכוי טוב כי הכורדים גם יזכו לתמיכת סעודיה ומדינות המפרץ (מלבד קטאר) בתקווה לצרף אותם לציר הסוני המתון. לאמירויות יש כבר לא מעט השקעות כלכליות בחבל כורדיסטן. לפי מקורות כורדיים, סעודיה, ירדן והאמירויות הסכימו לתמוך בעצמאות כורדיסטן תמורת קיום בסיסים צבאיים בשטחה שיתמודדו בעתיד עם האיום האיראני.
לישראל יש אינטרס לחדש את היחסים שהיו לה עם הכורדים בשנות ה-70 כשאימנה את הפשמרגה נגד המשטר העיראקי, והיא ושואפת לייבא ממנה נפט. מבחינה מדינית, התמיכה בכורדים תהווה משקל נגד לתמיכה המתמדת של טורקיה בחמאס.
ברזאני צריך לעשות היום את מה שעשה בן גוריון ב-1948: לקחת סיכון ולהכריע לנוכח חלון ההזדמנויות שנפתח בפניו, להבין כי ארה"ב אמנם מתנגדת רשמית למהלך, אך בסופו של דבר תתמוך במדינתו על מנת שתהיה לה בעלת ברית נאמנה נוספת במזרח התיכון - כורדיסטן דמוקרטית פרו-אמריקנית. על ברזאני לראות כי למרות האיומים הפוליטיים, התנאים הצבאיים והכלכליים בשלים להחלטה הגורלית. עליו לקבל השראה מהמנהיג הכורדי צלאח א-דין שהנהיג את האיסלאם לפני כ-900 שנה ואיש לא יכול היה לעמוד בדרכו.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
