הרב שי פירון: "אין הדתה במערכת החינוך, יש פחד"
המורים מפחדים לפתוח את הפה, המגזרים השונים מתבצרים בעולמם, החברה החרדית לא הבינה אותו - והחברה הישראלית היא סך כל חרדותיה. שר החינוך לשעבר כתב טורים על פרשת השבוע לחברים מובילי דעת קהל בוואטסאפ. יצא מזה ספר חדש - וריאיון
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"יש שתי מילים שהתלבשו פה על השיח", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet. "האחת זה לגיטימציה - 'אני לא רוצה לתת לגיטימציה' והשנייה זה 'מדרון חלקלק'. ואלו בעיניי שתי הסכנות של 'הישראליות החדשה'. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שאני לא מספיק מחזיק מעצמי כמי שמסוגל 'לתת לגיטימציה' למשהו - ואני לא כזה חלש כדי לחשוב שאני 'במדרון חלקלק'".
קראו עוד בערוץ היהדות :
הרצליה: הפעיל דוכן להנחת תפילין - וחטף דו"ח
פירון - עד לפני קדנציה פוליטיקאי קדחתני - מביא היום מסר אחר לישראלי היושב בציון: "תירגע, תהיה נינוח, הכול בסדר, תקרא קצת שייקספיר, תקרא קצת רמב"ם, ממה אתה מפחד?". ספרו החדש "הארות לסדר היום: קריאה אקטואלית בפרשת השבוע" (בהוצאת "ידיעות ספרים") מאגד התבוננות על פרשת השבוע מנוקדת מבט אקטואלית מתמיד, והוא סיבה טובה לשיחה אקטואלית על כמה מפרשיות השבוע - או על התקופה.
למשל, הזעקות המתגברות על הדתה במערכת החינוך. "אין הדתה, יש פחד הדדי", הוא קובע. "הכול סביבנו זה עולם של פחדים. נוצרה פה מציאות הזויה שבה כולם מפחדים מכולם. הדתיים אומרים, אם נלך לצבא מה יקרה? יפגשו בנות, או ייתקלו חלילה בטקסט של יובל נוח הררי? והחילונים אומרים: אם הילד שלי יכיר חלילה סידור, מה יהיה?
"זו מציאות של חברה מפוחדת, מבוהלת, שמקדשת כל אחת את המוכר לה. במקום להיות אנשים נינוחים ופתוחים המסוגלים לראות את מה שקיים בצד השני של המציאות, אנחנו הופכים להיות אנשים סגורים ומכווצים, וזה נורא חבל. השבטיות הישראלית היא סך כל חרדותיה, לא סך כל חברותיה או האידיאלים שלה".
פירון מוסיף כי "אנחנו, כדתיים, עוסקים כל הזמן בהאדרה של הדמון החילוני - 'הוא פחות מדי ערכי', 'פחות מדי מחובר', שזה שטויות. אוהבים אצלנו לתאר את המבנה הערכי של האדם החילוני באופן שהוא הזוי ומוטעה גם בעובדות וגם בדרך החינוכית. מה קרה? ממה הבהלה?".
ממה באמת?
"קודם כול, זה מגיע מריקנות. כשאתה לא מבוסס בעמדתך, אתה מפחד מעמדת האחר. זה נובע גם משטחיות ומהיעדר סקרנות, ומעל הכול - מהמניפולציה של המנהיגים והפוליטיקאים שרוצים לשמר את הקבוצה 'שלהם'".
המורים מפחדים לדבר
שר החינוך לשעבר היה ונותר אדם עסוק. בין הרצאה להרצאה הוא גם ממקימי תנועת "פנימה", עם שותפים כמו הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי, ודיקן בקריה האקדמית קריית אונו. אבל בעיקר הוא צופה מודאג על מה שקורה כאן. מה שהוא מכנה "התפרקות" שפוקדת את החברה הישראלית, והפחד המתגבר מהאחר.
"בגלל שאנחנו חיים בחברה חרדתית, אנחנו מקבלים בכיתה מורים שלא מביאים את עצמם לידי ביטוי. כל אחד מפחד לדבר. במקום להיות חברה מקשיבה, אנחנו עסוקים במנגנוני הגנה - את זה מותר להגיד, ואת זה אסור. הרמב"ם אמר משפט נפלא: 'קבל אמת ממי שאמרה'. אם זו אמת, תקבל. אם זו לא אמת, תדחה".
על רקע סערת התפטרותה של מורה בבית ספר במיתר עקב דעותיה – שוטח הרב פירון את דעתו שמערכת החינוך איבדה את עצמה לפוליטיקלי קורקט: "אני חושב שמערכת החינוך עסוקה יותר מדי במה לא צריך להגיד, מה אסור להגיד, מה לא כדאי להגיד, במקום להתאפק ולהירגע, להיפגש עם מגוון דעות. מורה בא לכיתה בהחלטה לא להגיד את שעל ליבו, מחשש ללינץ' מחשבתי".
פירון מבקש שלא לדבר על המדיניות הנוכחית של משרד החינוך, הרחוקה מהעמדות והתפיסות המעצבות את השקפת עולמו החינוכית. "קיבלתי על עצמי שלא לבקר את שר החינוך הנוכחי ומדיניותו, לא כי אני מסכים איתו, אלא כי אני נוגע בדבר וזה לא אתי בעיניי. זה לא סוד שהפסקתי את תפקידי טרם הזמן, ולפחות אז זה נורא-נורא כאב לי. אני לא האדם שיכול להגיד שהוא פועל באפס מניעים ואינטרסים, לכן זה לא הגון שאני אבקר".
לגאול את החינוך החרדי מהעסקנים
פירון ביקש לחולל מהפכה בחינוך החרדי, עם הקמת המחוז החרדי במשרד החינוך, שמטרתו הייתה הגברה ניכרת של מערך הפיקוח - לצד הקמת מסגרות חינוכיות "ממלכתיות חרדיות" (ממ"ח), זרם שתופס תאוצה בעיקר בירושלים.
בהיותו חבר ב"יש עתיד" הוא ספג על זה ריקושטים בוערים מצד המגזר, אך לדבריו ביקש לסייע דווקא לילדים החרדים ולצוות החינוכי: "מה שהיה חשוב לי זה לא החינוך החרדי, אלא הילדים החרדים. לא הייתי מוכן לקבל ילד שאין לו בית ספר בגלל סיבות תרבותיות כאלו ואחרות. בשתי שנות כהונתי לא הייתה ילדה אחת בלי סמינר ולא היה ילד אחד בלי בית ספר על רקע תרבותי.
"לא היה כאן שום ניסיון אידיאולוגי לשנות את החרדיות או משהו כזה. אבל כאשר המנהיגים רוצים לשמר את הקיים, הם מכים על תופי הטם-טם ומבהילים, וכל החרדות הקמאיות מתעוררות. ואז - 'מה פתאום הוא מתערב?'. אני אסביר לך למה אני התערבתי, כי יש ילדה ספרדייה שיושבת בבית כבר חודש".
איפה עובר בעיניך הגבול בין חופש ביטוי לשיסוי?
"אני חושב תמיד שמותר לבקר - אבל חובה לכבד. לא מפריע לי שמבקרים אותי, אבל ברגע שזה נעשה ממקום אישי ולא ענייני, זה בעייתי. נוצרה בישראל סיטואציה שאם מישהו אומר לך בוקר טוב - אתה אוטומטית שואל 'מה הוא רוצה ממני?,' אין כבוד ואין אמון. החברה מתחפרת בשריון של עצמה; מחזקת את האתוס שלה ומקטינה את האחר ותרבותו".
התחיל בכלל כפורום
במשך שנתיים ניסה פירון לגשר על פערים אידיאולוגיים בקרב מכריו וחבריו דרך פרשת השבוע. בפורום שנקרא "ממתק לשבת" ומנה 400 אנשים – בהם בכירי הפוליטיקאים, אלופי צה"ל, גיבורי תרבות ואומנים – היה שולח פירון מדי יום חמישי טור שבועי על הפרשה.
כך נולד הספר החדש: "החוויה שלי היא שהרבה מאוד אנשים בישראל מחפשים השראה. אומרים די, מספיק, תן לי לנשום קצת אוויר פסגות, תן לי להתבונן על הדברים מלמעלה. פרשת שבוע היא הזמנה לנשום בספֵרה אחרת; לקרוא מילים אחרות. הספר מיועד לאנשים שרוצים לקבל כלי להסתכל על המציאות בלי להתבוסס בה; להתבונן באירועי השבוע ממבט של נצח ולא ממבט של פוליטיקה קטנה. זו בעיקר הזמנה להתרומם מהחרדות והמחשבה המוטעית שאף פעם לא היה כל כך רע".
גיא זוארץ ויעל בר זוהר, אמיר רשף ואליעזר שקדי, דב אלבוים ויוכי ברנדס הם מקצת השמות של הקליינטים הקבועים של הגיגי הפרשה בשתי השנים שחלפו. "אצל רבים מהם זה הפך לנושא השיחה בשולחן השבת המשפחתי. כמובן שהדברים עברו עריכה ותוספת של מקורות, אבל כל ה'ממתקים' נכתבו בוואטסאפ תוך כדי החוויות. כל הספר הוא בעצם על הטלפון הסלולרי שלי.
"הייתה לי הרגשה שהתורה יוצאת מהספר ומלווה אותי בכל רגע ורגע. הייתי כותב את הדברים תוך כדי תנועה. בספר הנוכחי יש כתובת מייל למי שמעוניין להצטרף ולקבל אף הוא במייל את הטורים השבועיים החדשים, כי הספר הבא ממשיך להיכתב. יום-יום אני פוגש יותר ויותר אנשים שאומרים: רוצים אור, נמאס מהחושך. הרב מנחם מנדל מקוצק אמר שחושך לא מגרשים במקלות - חושך מגרשים באור. אז הספר הזה הוא מנורה קטנה".
