הזיכרון האחרון של גיל-עד
דפים חרוכים מאש: 10 חודשים לאחר הרצח המזעזע שטלטל מדינה שלמה, נמסר לאמו של גיל-עד שער יומנו שנמצא במכונית שבה נרצח יחד עם חבריו נפתלי פרנקל ואייל יפרח. "אני מרגיש שמצאתי בי משהו חזק, כוח החיים", כתב הבן באופן מצמרר. הסיפור המלא בשישי ב"ידיעות אחרונות"
עשרה חודשים לאחר הירצחם של שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון בידי חוליית חמאס – גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח, הגיעה אל משפחת שער בשורה: בשלד המפויח של המכונית שבה אירע האסון, התגלה במקרה יומנו של גיל-עד ז"ל, שנכתב בחודשים האחרונים לחייו. מחברת בכתב ידו של הנער, שדפיה שרופים וחרוכים מאש ומוכתמים במים.
עכשיו, יותר משלוש שנים מאז החטיפה והרצח שזיעזעו את ישראל, רואים אור קטעים מהיומן של גיל-עד שהיה בן 16 וחצי במותו. זאת במסגרת ספר חדש, "מה ילד יום – געגוע של אמא" (הוצאת ידיעות אחרונות), לצד קטעים מיומנה האישי של אמו, בת-גלים שער, שתיעדה את השנים שחלפו מהחטיפה.
וכך כתב בין היתר גיל-עד ז"ל ביומנו: "בדיוק בשני שעבר עליתי חזן בישיבה בשחרית ומנחה. שחרית הייתה אחת התפילות החזקות ביותר שלי. התכוננתי לפני התפילה לשמש כשליח שהתפילות יעברו מהציבור אל הקב"ה דרכי. זאת הייתה חוויה מעצימה ומיוחדת. ממש התרגשתי בתפילה. השתדלתי לכוון ולטהר את התפילה שלי והרגשתי מדהים. עכשיו אני מתפלל שעוד הרבה תפילות שלי יהיו כאלה. כי ממש אחרי התפילות שלי אני בירידה. אני מאחר לתפילות ולפעמים גם מפספס. אבל היום החלטתי שאני מפסיק ליפול. ליפול בעב(ירות), ליפול לייאוש. אני לא נותן לזה להשתלט עליי. אני מקווה להצליח. בעזרת הקב"ה".
מכל הקטעים ביומן זה הקטע שריגש אותה במיוחד, אומרת האם. "זה קטע על התפילה שלו. בטלמון הוא לא הסכים להתחזן, ופתאום הוא מדבר על איזו אחריות זו להיות חזן, וכמה זה נתן לו תחושה מרוממת. יש בבית כנסת שלנו ספר תורה על שמו של גיל-עד. כשמוציאים אותו אני נזכרת בשורות ויכולה להתפרק מזה".
הסיפור המלא - בסוף השבוע בגיליון "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
