הפחד לטעות משתק את שחקני מכבי חיפה

בשנה הקודמת ביקרתי באחד האימונים בקבוצות הילדים בארץ. ילד מוכשר כידרר והלך לעומק אך איבד את הכדור. המאמן צרח עליו -הילד קפא...

יש דבר אחד שקברניטי, מאמני, שחקני ואוהדי מכבי חיפה לא הפנימו: אף אחד לא מקבל גיבוי אם והוא משחק לעומק ומאבד את הכדור. כם זה קורה, הקהל הרב מביע את דעתו ברחש של אכזבה, המאמן והצוות המקצועי לכל אורך השנים האחרונות מביעים את אכזבתם, יעקב שחר מצטלם מהיציע בפנים זעופות. אז מה הפלא שהקבוצה משחקת לרוחב ברוב דקות המשחק? השחקן היחיד  שניסה לשחק לעומק בשנה שעברה, אלירן עטר, קיבל בוז כשאיבד כדור.

סינטיהו סלליך. היחיד שמנסה(צילום: עוז מועלם)

מתי הבנתי את הבעיה? כשנכנס סלליך כמחליף במשחק ההפסד בעכו. כשהמשחק היה אבוד הוא ניסה לשחק לעומק, איבד מספר כדורים אך הדבר התקבל יחסית בהבנה עקב התוצאה והמצב האומלל. סלליך עדיין לא התקלקל: הוא הגיע מחו"ל, הבקיע שער בהצטרפות יפה מול ב"ש והיווה הפתעה לטובה. יש שחקן נוסף שמשחק לעומק, אך לא מקבל קרדיט רציף ולא שיחק בשנה שעברה בתפקיד שלו: רועי קהת. כל השאר מפחדים לטעות...

ואסיים עם מסר למאמני הילדים בכדורגל באשר הם: תאפשרו לילדים לטעות ואל תצרחו עליהם על כך - רק ככה הם יעזו לנסות ואולי ללמוד...