"אנחנו במצב הכי גרוע בעשורים האחרונים"
לדודי סלע נמאס להיות עלה התאנה של ענף בקריסה. רגע לפני מפגש הדייויס מול אוקראינה הוא מבקר את איגוד הטניס ("לא עושים כלום"), מנתח את המצב אצל הנשים ("על הפנים") ומסביר למה הוא כל כך אוהב את המשחקים ברמה"ש
בשנים האחרונות החליט דודי סלע להתנזר מראיונות נרחבים בתקשורת ("זה מלחיץ אותי"). לקראת מפגש הדייויס שיחל מחר מול אוקראינה ברמה"ש הוא הסכים לדבר והוכיח שבהחלט היה שווה לחכות.
סלע כבר בן 32, עם קריירה יציבה בטופ-100, כולל דילוג מרשים לפני שמונה שנים למקום ה־29 בעולם. השבוע הוא חצה את רף ההכנסות של 3.5 מיליון דולר בסבב שהולך ונעשה קשה יותר לטניסאים מסוגו. סלע (67 בעולם), שמגיע לדייויס אחרי שהפסיד בסיבוב השני באליפות ארה"ב לסם קוורי, הספיק להתאמן עם רוג'ר פדרר ("עושה טובה שמכה באימון") ועם האלוף רפאל נדאל ("באימון הוא מנסה ווינר בכל מכה. אדם מדהים"), משמש כעלה תאנה לענף שנמצא במשבר גדול.
סלע חובט כבר בפתיחה: "אין כמעט טניס בארץ, זה הפך למשהו כמו חוג. הבעיה שאין מסגרות, לא מצד האיגוד ולא מצד המרכזים, לא מצמיחים שחקנים, עושים הרבה טעויות. אנחנו במצב הכי גרוע בעשורים האחרונים בטניס. קח למשל את בלגיה שהיא מדינה קטנה, שעובדת נכון וכל הזמן מוציאה עוד שחקן. אין הוקוס-פוקוס, צריכים עבודה קשה ותקציב ראוי. לקחת גילאי 12, 14, 16 הכי טובים עם מאמן סביר וייצא מזה משהו. הבעיה בארץ ששחקן בגיל 12 ממשיך עם המאמן שלו הלאה, הוא כבר לא מספיק טוב עבורו, משנה לו את האחיזה, ולאט־לאט הכישרון נהרס. קחו ארבעה־חמישה מאמנים רציניים, יחד עם מאמן כושר, כמו שעשו איתי כשהביאו אותי מקריית־שמונה, ואני חותם לך שיהיו לנו טניסאים ב־200 הראשונים. הבעיה שלא עושים פה כלום".
אז איפה המאמנים הבכירים?
"תן לאנה סמאשנובה לאמן ילדה בת 14, ובתוך שלוש שנים תקבל תוצאות. במקום זה היא מגיעה לרמה"ש לעשות שיעור פרטי ב-300 שקל, במגרש לידה נועם אוקון באימון פרטי ולידו הראל לוי. זה חבל. אם הם היו מאמנים במסגרת מסודרת ומתוכננת, גם אם תיתן להם ילדים בינוניים ייצאו מהם שחקנים. בגברים עוד יש אחריי את ישי עוליאל, מור בוליס, עידן לשם ובן פתאל, בנשים המצב קשה יותר".
תפרט.
"הטניס הנשי על הפנים. דניס חזניוק ויוליה גלושקו, איתה אני בקשר מצוין, לא משחקות טוב בכלל. בוא נגיד כך, שחר פאר כבר לא תהיה פה, דודי סלע יהיה. ישי עוליאל ילד מיוחד וייקח לו קצת זמן".
אתה מגיע לתחרויות בחו"ל ואין קולגות ישראלים.
"כבר התרגלתי לזה שאין ישראלים בתחרויות. תחשוב שפעם היינו מגיעים ביחד הראל לוי, אוקון, שחר פאר, גלושקו וציפי אובזילר. אני רואה את הצרפתים שמגיעים איזה חמישה חברים לעודד אותם ואחר כך אוכלים יחד ארוחת ערב. אני בודד היום בסבב במה שקשור למדינה שלי".
איך אתה רואה את מעמד הספורטאי הישראלי?
"כל האיגודים בארץ חלשים. למשל בטניס, שחקנים כמו אוקון, הראל לוי ואנדי רם פרשו ובאיגוד לא משתמשים בהם. במדינות אחרות הם היו מקבלים תפקיד. בג'ודו היה את אריק זאבי והתייחסו אליו כמו לזבל".
יש לך דימוי של אחד עם כישרון אדיר, אבל כזה שלא אוהב להתאמן ולעבוד קשה.
"הדביקו לי סטיגמה כזו, ומן הסתם קשה להוריד אותה. רואים שאני קטן ומהנדס שחקנים גדולים, אז אומרים הוא קוסם עם הכדור, כישרון מולד, שלא צריך לעבוד. זה שטויות. אמרו שאני לא מתאמן רציני. לא זוכר מתי יצאתי בפעם האחרונה. אני עובד מאוד קשה, עובדה שאני בטופ־100 הרבה שנים, זה המבחן. אולי כשרואים אותי מתאמן שלוש שעות, ואז יש מישהו אחר שמתאמן חמש שעות, אומרים הנה, ההוא מתאמן עוד שעתיים. לי מספיקות שלוש שעות, אם הייתי מתאמן יותר הייתי נפצע. אם תשאל את מנסדורף, אחד שלא ראה אותי מתאמן אפילו פעם אחת, הוא יגיד עליי שאני לא מתאמן קשה".
היפותטית, אם מנטרלים את עניין הממדים שלך, ומתייחסים רק לכישרון, איפה היית מדורג?
"כנראה בטופ-50, אולי קצת יותר. אבל יש הרבה כישרוניים בסבב, יש בעולם עוד 300 יותר כישרוניים ממני. ציפיתי להיות יותר שנים בחמישים הראשונים, אבל משנה לשנה הטניס הופך קשה יותר".
המגמה בטניס העולמי היא עוצמות אדירות. ההגשה הופכת למשמעותית יותר.
"הצעירים שמצליחים כמו קיריוס, זברב, צ'וריץ', תים, רובלב - כולם מפוצצים, מפרקים את הכדור. הקטע שהם לא טקטיים, לכן ניצחתי את זברב לפני שנתיים. הממוצע שלי בהגשות הוא 190 קמ"ש, כשאצל האחרים זה 230, זה משמעותי. אני קטן בממדים וצריך להתמודד עם העוצמות המפחידות האלו. זו בעיקר השפעה מנטלית, כל נקודה זו מלחמת עולם. אין לי נקודות חופשיות מהסרבים".
ובלי קשר, גם אין לך ספונסר.
"רק אני אשם, הבעיה היא שאני לא אחד שאוהב להתראיין, ולכן לא נמצא במרכז הבמה. זה כמו שאמרתי לך שהטניס על הפנים וברור לי שזו תהיה הכותרת, לא שאכפת לי. אותי מלחיץ להתראיין. קיבלתי פידבקים רבים למשל אחרי ווימבלדון האחרון כשניצחתי את ג'ון איזנר, למה? כי שידרו את זה. כשלא שידרו את אליפות אוסטרליה שעברה, וניצחתי יותר 'איזנרים' במשחקים מדהימים, לא היה באזז כי המשחקים לא שודרו".
למה אין לך מאמן קבוע?
"יואב בן־צבי מתלווה אליי, אבל באמת יש לי הרבה טיסות לבד. זה לא שאני מתקמצן, פשוט כשאני עם מאמן אני יותר מדי במחשבות על טניס, מעדיף להיות לבד. בטיסות זה קשה להיות לבד. הלוואי שהיית בא איתי לסין והיה לי עם מי לדבר בטיסה. בגדול, אני מגיע למלון באיזה טורניר ולא עושה כלום, משעמם. עכשיו אני רואה את הסדרה 'מטומטמת'".
אתה כבר אב לשניים. זה בטח לא פשוט כשאתה כל הזמן בדרכים.
"קשה. עכשיו הייתי חודשיים רצוף בחו"ל, הילדים ואשתי באו אליי לשבועיים. הגדול שלי, עילי בן הארבע, לא מדבר איתי בטלפון מהרגע שאני עוזב את הבית. הוא ברוגז איתי, כועס שאני לא איתו. כשאני חוזר לארץ, אני לא עוזב אותו. טליה בת השנתיים עדיין לא מבינה. יש לי עוד שלוש־ארבע שנות קריירה, אין מה לעשות. את הלידה של אליה פיספסתי, הייתי בטורניר בסין והצלחתי לחזור רק אחרי כמה ימים, זה גמר אותי".
איך מתנהל הקשר עם המשפחה כשאתה בחו"ל?
"הרבה וידיאו, כמה פעמים ביום. יש לי הרבה רגעי בדידות, אבל הענף הזה נתן לי הרבה דברים. עכשיו אני בונה אקדמיית טניס בחדרה, זכינו במכרז של שישה מגרשים ומועדון".
"הדייויס בישראל כמו באוסטרליה או צרפת"
כדי להבין איך מרגיש סלע לקראת מפגש הדייויס מול אוקראינה הפייבוריטית, צריך לקרוא את ההצהרה הבאה שלו: "חוץ אולי מפדרר, נדאל, ג'וקוביץ' ומארי - כל שחקן אחר שאשחק נגדו בארץ, בתוכי אני מרגיש שאני טוב ממנו. לכן אם אפסיד לכל אחד מלבד ארבעת הראשונים, זו תהיה אכזבה מבחינתי. דולגופולוב עדיף עליי, הוא בכושר נפלא והפסיד בשמינית גמר ארה"ב רק לנדאל, אבל עדיין ברמה"ש אני מרגיש מולו פייבוריט".
אחרי הכישלונות של נבחרות הכדורגל והכדורסל, אולי מהטניס תבוא הישועה?
"הלוואי שלפחות ידברו על זה. הדייויס זה משהו כייפי. כשכבר מדברים בארץ על טניס, גם אם ברוך השם אומרים הרבה שטויות עם נתונים לא אמינים, זה מבורך. בכל מקרה, כנבחרת - אוקראינה פייבוריטית מולנו. בארץ יש היסטוריה ומסורת של דייויס. שיחקנו נגד סלובניה שבאו עם ההרכב השלישי שלהם, ועדיין בא קהל וכתבו על זה בתקשורת. אין הרבה מדינות דייויס כמו ישראל, אולי אוסטרליה וצרפת. אתה חושב שמישהו באוקראינה יודע בכלל שיש משחק דייויס?!".
כמה משפיעה הצלחה בדייויס על הטורנירים הבאים?
"אני גדלתי על דייויס והכי אוהב את רמה"ש. בגיל תשע, כשאחי הבכור עופר היה שחקן רביעי בנבחרת, שמנו את הקרוואן שאבא שלי קנה במיוחד לנסיעות בארץ בחניה ברמה"ש כדי לראות את המשחק. דייויס
משפיע עליי לטוב ולרע. הבעיה שאין לנו את אנדיוני שהיו נקודה קבועה. הפעם אשחק בזוגות שזה משחק שונה לגמרי. אתה לא מתאמץ, זה כמו קטרגל וכדורגל".
לסיום, מה דעתך על זה שב-2017 נדאל ופדרר מחלקים ביניהם את תארי הגראנד סלאם?
"יש ארבעה שחקנים מעל כולם, אחר כך מגיעים עוד 15 בכירים, ומדירוג 25 ועד 125 כולם באותה הרמה. נדאל יכול לעבור את פדרר במספר הגראנד סלאמים".
משחק בינך לבין סרינה וויליאמס - כמה ייגמר?
"יש לה סרב יותר חזק משלי, אבל אנצח אותה 1:6, 2:6. כל האחרות בסבב הנשים לא יקחו ממני משחקון".
לפנייה לכתב/ת 
