אלי טביב יוצר בית"ר ירושלים סובלנית ואחרת

בית"ר ירושלים. מהי האסוציאציה הראשונה שעולה לרובנו? יכול להיות שמדובר בגזענות. אז זהו, שכבר לא. מה שהתחיל עם הגעתו של אלי טביב והתחזק עם צמד "האלים" היא קריאה ברורה וחד משמעית נגד הגזענות. די לחוסר התרבות, אנחנו בית"ר אחרת. אל תחשדו באהבתנו לבית"ר ירושלים, אנחנו מין איחוד מוזר ומשונה בנוף הישראלי של אוהד בית"ר ואוהד הפועל תל אביב. אבל כשרואים מעשים בשטח ובצורה כה בולטת ניתן לעודד ולפרגן.

הכל התחיל בשנת 2015 במה שכונה בזמנו "מופע האימים של בית"ר ירושלים בבלגיה", המשחק שזכור לשמצה בו אוהדי בית"ר ירושלים התפרעו במגרש בבלגיה, שם הבין טביב כי הוא לא מסוגל להתחבב על אותם אוהדים. טביב נקט בשנים האחרונות בפעולות שונות כנגד הקהל האלים, כולל הכנסת שוטרים לתוך יציעי בית"ר , בקשה להוציא מחוץ לחוק שירים גזעניים כמו "שיישרף לכם לכפר" ועידוד הכנסת משפחות אל היציע המערבי והמזרחי ע"י הורדת מחירים. אך את הפעולה האחרונה ופעולות רבות נוספות לא עשה אלי טביב לבדו, אלא הוסיף לצידו איש שהוא קונצנזוס וסמל בבית"ר ירושלים - אלי אוחנה, מלבד היותו של אוחנה פרשן משובח ושחקן כדורגל מהטובים שנראו בכחול לבן, הוא אדם נעים הליכות שאינו מתלהם, ואהוב גם בקרב רוב אוהדי הכדורגל שאינם מחובבי בית"ר ירושלים.

"המופע" של אוהדי בית"ר בבלגיה(צילום: מתוך הטלוויזיה)

אז נכון, אפשר לדבר רבות בגנות טביב וכל הפרשות מסביבו, אבל לא בעניין זה עסקינן. נתמקד בפרשת אלי כהן, הממחישה את המגמה החיובית בה שטה ספינת בית"ר ירושלים. מבחינת אלי כהן ההתבטאות בנוגע לשחקנים מוסלמים הייתה אמירה לגיטימית ברוח דמותה של הקבוצה, והוא לא ראה בכך גזענות. אבל כאן אוחנה התערב והבהיר שאצלו אין חוכמות. באישורו של טביב אוחנה פיטר את אלי כהן לאחר 10 ימים בלבד בתפקיד. יש שיגידו כי המהלך נובע מהכוח שכהן דרש כחלק מתפקידו, ושטביב השתמש באוחנה כאמצעי להחזיר את השליטה למחוזו, אך התזמון וצעדיו האחרים של טביב משקפים את החזון שלו עבור בית"ר ירושלים.

מובן כי רבים מכם יטקבקו על כל העוולות שגרם טביב, ובצדק, אבל מהלך שכזה לא זכור לי בכדורגל הישראלי. קבוצה שבה היה לגיטימי לדבר בגזענות ובבוטות על בני דודינו ועל כל העולם המוסלמי בכלל החליט - לא עוד לאלימות וההסתה. לא מדובר כאן רק על האוהדים שיחזרו וימלאו (מה שלא קרה זמן רב) את היציעים, אלא על כל הילדים ושחקני מחלקות הנוער השונות הנושאים את עיניהם אל אנשים כמו אלי אוחנה. היציע המערבי באצטדיון טדי ידוע לשמצה בקרב ארגוני האוהדים של בית"ר מאחר ואוהדיו "רדומים" ו"רגועים" מדי. המציאות היא אחרת, כאשר היציע מאכלס בעיקר קהל של אבות וילדים שמנסים להימנע מהקללות האלימות מהיציע הנגדי.

מהלך כזה יכול להשפיע על כל מי שבכלל מתעניין בכדורגל הישראלי, שיבין שדרך של גזענות ואלימות היא אינה דרכו. דרך המלך היא דרך של תרבות ושיח, וכאן שוב תיכנסו ותרשמו "ישמאלנים!!" אז גם כאן אתם טועים, כאן שוב מתפצלות דרכינו. אין מדובר בהשקפה פוליטית אלא בשיח ותרבות. נקווה שבעתיד קבוצות כדורגל נוספות בארץ יצטרפו למהלך וגם ראשי הפועל תל אביב יסיקו מהאירועים האחרונים מהמקרה וינהגו ביד קשה כלפי אוהדים ובטח ובטח אנשי מועדון שנוהגים באלימות או בגזענות כלפי אדם אחר.

בתחילת שנות ה-90 כבר סיכמה אודינזה האיטלקית על הצטרפותו של רוני רוזנטל, שאמור היה להגיע לשורותיה אחרי עונה לא רעה בכלל בליברפול. אלא שזמן קצר לאחר הסיכום בין הצדדים הופיעו על קירות האצטדיון בעיר הכתובות "יהודים לתנור" ו"רוזנטל החוצה". רוזנטל "נכשל" בבדיקות רפואיות וההעברה בוטלה. מאז לא הועמד העניין הזה למבחן נוסף ונראה שאין סיכוי שיהודי ילבש את מדי הקבוצה. לנו נותר רק לקוות כי אירוע דומה לא יחזור שוב במחוזותינו, כאשר הסובלנות וההכלה רק יגברו ואיתם גם כמות הצופים ביציעים.