מבקרי אלי כהן צבועים ומתחסדים

למועדון הכדורגל בית"ר ירושלים ישנם שני סמלים נצחיים שהוא נושא עמו מיום היווסדו - מנורה על החולצה והדרת שחקנים מוסלמים מתחומי מגרשו. אלי כהן לא גדל בבית"ר ירושלים, לא ייסד אותה ולא הכתיב את ערכיה ואת תפוסי התנהגות אוהדיה. וכמי שכיהן במועדון זה מספר פעמים בתקופות שונות וצבר בו ניסיון (לא פשוט) בעבר עם אוהדיו, בחר בדרכו להתמודד עם סוגיה שעלולה להפוך לרגישה על מנת שיוכל לעשות את מה שהוא נוהג לעשות בכל מועדון שבו עבד - להתמקד בהכנת הקבוצה ובהצלחתה המקצועית.

כהן נכווה קשות בעבר מאוהדי הקבוצה כשהחתים כמאמנה שחקנים צ'צ'נים ממוצא מוסלמי בעידן גאידמק. מחאת האוהדים הייתה גורפת (לא קומץ ולא בטיח), אלימה ותוקפנית כלפיו וכלפי ראשי המועדון, והותירה אותם בודדים במערכה עם נטל נפשי קשה שהעמיס עליהם לנוכח העובדה שמוסדות כמו ההתאחדות לכדורגל, משרד הספורט, מערכת המשפט, משטרת ישראל ועיריית ירושלים מגלים אימפוטנציה באי לקיחת אחריות על נקיטת פעולות מנע כנגד אותה האלימות.

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" עם הראיון(ארכיון "ידיעות אחרונות")

עם הרקע הזה, הגיע אלי כהן לאותו ראיון מפורסם ב"ידיעות אחרונות" שבגללו פוטר מבית"ר ירושלים. כלום ממה שאמר לא הסגיר גזענות בסיסית, אלא אך ורק הסבר שנובע מניסיון אישי רע ומר, כשתכליתו היא התמקדות בהצלחת הקבוצה במגרש ושמירה על תמיכה בה מכיוון היציעים דרך ניטרול עוינות פוטנציאלית של האוהדים.

הביקורת שנוחתת עליו מכל כיוון אפשרי בעקבות דבריו נגועה בצביעות, התחסדות והעמדת פנים מצידו של כל מבקר שקצת בקיא בכדורגל הישראלי בכלל ובבית"ר ירושלים בפרט. בכדורגל הישראלי הכל מתנהל ומתקיים בעיוות עקבי של הפוך על הפוך. כך שגם בפרשה זו האבסורד מנצח - והמאמן היחיד שאי פעם החתים שחקנים מוסלמים בבית"ר, מפוטר ממנה על רקע גזעני. ובגלל מה? בגלל שאמר בגלוי את מה שהאחראים לפיטוריו מקפידים באופן מסורתי ליישם הלכה למעשה ביום יום - אי החתמת שחקן מוסלמי בבית"ר ירושלים.