מחקר: כך מתחזה הקוקייה לעוף דורס
נקבות הקוקייה האירופית משמיעות קריאות שונות מאוד מהזכרים, שדומות לקריאות של נצים, ובדרך כלל הן קוראות מיד לאחר שהן מטפילות קנים של ציפורים אחרות. מחקר חדש הראה שהציפורים המוטפלות מגיבות לקריאת הקוקייה כמו לקריאת נץ – בערנות מוגברת המובילה לחוסר תשומת לב לביציהן, וכך מצליחה הקוקייה להטפיל את הקן
רבייה של ציפורים היא עניין מאתגר מאוד. היא מתחילה בביצים השבריריות, שהן מוקד משיכה לטורפים ודורשות דגירה מתמדת כדי שהגוזלים יצליחו לבקוע מהן. אי הנוחות לא נגמרת עם הבקיעה – הגוזלים בדרך כלל צריכים טיפול והגנה ממושכים בנוסף להאכלה כמעט בלתי פוסקת. ציפור צריכה להשקיע לא מעט זמן ומאמץ עד שהגוזלים שלה יפרחו מהקן.
לכן אין זה מפתיע שיש לא מעט ציפורים שפיתחו אסטרטגיית רבייה אלטרנטיבית – הטפלת קינים של ציפורים אחרות. הקוקייה האירופית (Cuculus canorus) היא כנראה המפורסמת בציפורים הטפיליות.
נקבת הקוקייה מחפשת קינים של ציפורי שיר אחרות. היא מתצפתת על הקן ומחכה להזדמנות שבה ההורים עוזבים אורתו. או אז היא מסלקת את אחת הביצים המקוריות ומטילה במקומה ביצה משלה. בזאת נגמר הטיפול ההורי של הקוקייה – היא עפה לה לדרכה, ואילו ההורים הפונדקאים דוגרים בעל כורחם על ביצה זרה.
לאחר שגוזל הקוקייה בוקע מהביצה, ההורים הפונדקאים ממשיכים להאכיל אותו - על חשבון הגוזלים שלהם; גוזל הקוקייה בוקע בדרך כלל מוקדם ואז זורק מהקן את הביצים האחרות או את הגוזלים האחרים, אם הם בקעו לפניו.
מכיוון שהחיסרון להורים המוטפלים עצום, יש כאן מרוץ חימוש אבולוציוני מתמיד. מצד אחד, הפונדקאי מפתח הגנות מפני הקוקייה, כגון יכולת מוגברת לזהות ביצה זרה. מצד שני, הקוקייה מפתחת שיטות להטפיל במהירות וביעילות, למשל בדמיון של הביצים שלה לביצים של הפונדקאי.
נקבת הקוקייה מחקה קריאה של נץ
תכונה אחת שהפגינה הקוקייה סקרנה חוקרים במשך זמן רב. בעוד לזכר יש קריאה אופיינת של שתי הברות, "קָאק-אוּ" (ומכאן שמה באנגלית של הקוקיה – cuckoo), לנקבה יש קריאה שונה לגמרי. זוהי קריאה ארוכה של הברות קצרות, חדות וחוזרניות – "קְוִיק-קְוִיק-קְוִיק…", והיא דומה למדי לקריאתו של נץ.
למרות שהנקבה שתקנית בדרך כלל, באופן מפתיע היא נוטה להשמיע את הקולות הללו כשהיא מתצפתת על קינים של ציפורי שיר ומיד לאחר שהיא מטפילה קן, בדיוק כשהיינו מצפים שהיא תהיה שקטה ככל האפשר. נשאלת השאלה – מדוע?
חוקרים מאוניברסיטת קיימברדיג' שבאנגליה הצליחו לפענח את התעלומה. במחקרם, שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת היוקרתי Nature Ecology and Evolution, הם תיארו סדרת ניסויים שבהם השמיעו הקלטות של קוקיות נקבות, קוקיות זכרים, נצים ויונים (בתור ביקורת) לקניות קטנות (Acrocephalus scirpaceus) מקננות ולירגזים משחרים למזון (שאותם הקוקיות באנגליה אינן מטפילות).
החוקרים מצאו שהתגובה לקריאה של קוקייה נקבה דומה לתגובה לקריאה של נץ – גם הקניות וגם הירגזים הפגינו ערנות מוגברת, כשם שהם מגיבים לנוכחות טורף. הם לא הפגינו התנהגות זו בתגובה לקריאת קוקייה זכר או יונה.
מכיוון שגם הירגזים הגיבו כך לקריאת הקוקייה - למרות שהקוקייה אינה מטפילה אותם ולכן אינה מסכנת אותם - החוקרים סבורים שמדובר בהכרח בחיקוי אקוסטי של קריאת הנץ, ולא בתגובה ספציפית של הקניות הקטנות לקריאת הקוקייה.
הקנית חוששת מה"נץ" ומשקיעה מאמץ בהגנה על עצמה
בניסוי נוסף החליפו החוקרים ביצה אחת בכל קן במספר רב של קיני קניות קטנות בביצה "זרה" – הם למעשה לקחו את אחת הביצים וצבעו אותה בחום. לאחר מכן הם הניחו דגם של קוקייה ליד כל קן, וכשהקניות חזרו לקן השמיעו החוקרים קריאות של קוקייה נקבה, קוקייה זכר, נץ ויונה. לאחר כמה ימים הם בחנו אם הקניות דחו את הביצים ה"זרות" מהקן. בניסוי זה מצאו החוקרים שלאחר השמעת קריאה של קוקייה נקבה או נץ, ההסתברות לדחות ביצה זרה מהקן הייתה נמוכה פי שניים מאשר לאחר השמעת קריאה של קוקייה זכר או יונה.
על סמך הניסויים הללו החוקרים משערים כי מתקיים המנגנון הבא – הקוקייה משמיעה קריאה הדומה לקריאתו של נץ, ובעקבות זאת הקנית חשה סיכון מוגבר בשל הימצאות טורף ומשקיעה יותר תשומת לב בהגנה על עצמה. זה בא על חשבון תשומת הלב לביצים – מה שמאפשר לקוקייה להטפיל את הקן ביתר קלות ומקשה על הקנית לזהות ביצה זרה בתוך הקן שלה. זוהי דוגמה נפלאה נוספת לעוד כלי נשק במרוץ החימוש ארוך הטווח בין טפיל ופונדקאי.
הכתבה פורסמה באתר "מדע גדול, בקטנה" | הכותב הוא אלכס סלבנקו, דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. חוקר ביוגיאוגרפיה ואבולוציה של לטאות, במיוחד אלו המאכלסות בתי גידול קרים | למחקר המלא
לפנייה לכתב/ת 
