תכלה שנת כדורגל ישראלי וקללותיה

אם בעוד עשרים שנה ילדינו ישאלו אותנו על שנה זכורה בכדורגל הישראלי, בוודאות אף אחד מאיתנו לא יצביע על 2017. זאת הייתה עונה של קבוצה אחת שניצחה כמעט כל משחק בהילוך ראשון, הפועל באר שבע, והיא בהחלט נקודת אור בכדורגל הישראלי, בטח ובטח בגלל ההצלחה באירופה והניצחון ההירואי בסן סירו. דווקא בתחילת העונה הזאת היא מגמגמת, ונראה שהעונה יהיה לה הרבה יותר קשה להשאיר את הצלחת בדרום.

מצד שני, המאכזבת של השנה היא מכבי חיפה (גילוי נאות - אני אוהד מכבי חיפה), שכרגיל הפיחה תקווה בלב האוהדים ושוב שברה את ליבם עם כדורגל חסר מעוף, רך ובעיקר משעמם. בתחילת העונה נראים אותם חוליים רעים מהעונה הקודמת, ושוב לא מצליחים לפצח קבוצות שמתגוננות עם 11 שחקנים מאחורי הכדור.

הפועל באר שבע. בקלות(צילום: עוז מועלם)

בקשר למכבי תל אביב, זאת השנה הראשונה שבה ראינו את הסדקים בחומה הבצורה של קריית שלום בתקופת ג'ורדי קרויף. לראשונה הם נראו אובדי עצות במשחקים רבים, אם זה בגלל מאמנים שלא הצליחו להשפיע על הקבוצה ואם זה בגלל החלל הענק שהותיר אחריו ערן זהבי. העונה נראה שג'ורדי שם בצד את הכדורגל היפה ומעדיף לשחק בסגנון יותר מבוקר, אגרסיבי והעיקר הניצחון. בינתיים זה נראה לא רע בכלל. אומנם הם קיבלו סטירה מצלצלת מבית"ר, אבל נראה שהם חזרו למסלול.

על נבחרת ישראל אין יותר מדי מה להרחיב. עולם כמנהגו נוהג ונבחרת ישראל שוב מתרסקת מול נבחרות חלשות ממנה על הנייר. רבות דובר על הקפטן זהבי שהוא לא קונצנזוס ועל אלישע לוי שהוא לא אוטוריטה, אבל בסופו של דבר גם לפניהם לא עלינו, וכמו שזה נראה גם אחריהם לא נעלה.

לסיום נברך שתהיה לנו שנה יותר טובה. שנזכה לשערים מרגשים, מגרשים מלאים ומתח עד השנייה האחרונה. תחלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.