מדוע רובנו נבחר בבני זוג שיאמללו אותנו
אנו נוטים לשכוח שהצרכים שלנו כאנשים נשואים יהיו שונים מהצרכים שלנו היום, כרווקים. רבים מאיתנו יתעוררו לאחר כמה שנים עם אדם שאין להם כבר הרבה במשותף איתו. איך מקדימים תרופה למכה? מתחילים בהבנת המסרים שמקיפים אותנו וביותר הקשבה לתחושותינו הפנימיות
בסקר שנערך לאחרונה העריכו 86% מהצעירים שנשאלו כי הם יישארו לנצח עם בן הזוג שאיתו הם יתחתנו. אם כך, כשאנחנו בוחרים בן זוג, אנחנו בוחרים גם הורה נוסף לילדינו, אדם שישפיע עליהם יותר מכל אדם אחר, אדם שנאכל איתו כ-20 אלף ארוחות בימי חיינו, נבלה במחיצתו מאות חופשות ונקשיב אלפי פעמים לאיך עבר עליו יומו בעבודה. מאחר שזו כנראה ההחלטה החשובה ביותר בחיינו, איך ייתכן שכל כך הרבה אנשים חכמים, טובים ורציונליים בוחרים בבני זוג שעושים אותם לא מאושרים ואף אומללים? ואולי דווקא בגלל שמדובר בהחלטה כל כך כבדת משקל, רובנו מעדיפים לא לעצור ולחשוב עליה יותר מדי, אלא לתת לחיים, לאינטואיציה ולגורל לעשות את שלהם ולבחור בשבילנו?
כדי להיות טובים במשהו אנחנו מתנסים בדבר שוב ושוב. כאשר אנו בוחרים איש מקצוע בכל תחום שהוא, הדבר הראשון שאנו עושים הוא לוודא שמאחוריו שנות ניסיון רבות. אולם כאשר מדובר בבחירת בן זוג, לרובנו אין כל כך הרבה ניסיון, ובדרך כלל אפשר לספור על יד אחת את מספר מערכות היחסים שהיו לנו לפני שאנו מחליטים להתמסד. שיעור הגירושים הגבוה בחברה המערבית, העומד על קרוב ל-50%, הוא עוד הוכחה לקושי שלנו לבחור בן זוג באופן שיתאים לצרכים הרגשיים והערכיים ולמטרות ארוכות הטווח שלנו.
אחד הדברים המקשים עלינו בבואנו לבחור היא העובדה שהצרכים שלנו כאנשים נשואים בהמשך הדרך יהיו די שונים מהצרכים שלנו היום כרווקים. רבים מאיתנו מתעוררים לאחר כמה שנים עם אדם שאין להם כבר הרבה במשותף איתו, אולם אל לנו להאשים רק את עצמנו בבחירות שלנו. גם לחברה מסביבנו יש חלק לא מבוטל בטעויות שאנו עושים.
גם אם נדמה לנו שאנו חיים בתרבות שבה יש לנו חופש בחירה מלא, בדיקה מדוקדקת יותר תגלה שהתרבות מגבילה את החופש הפנימי שלנו באמצעות מסרים, לעיתים לא מודעים, שמועברים אלינו מגיל צעיר באמצעות משפחה, חברים, סרטים ותוכניות טלוויזיה. המסרים האלה כל כך מוטמעים בתוכנו עד שנראה לנו כי הם חלק ממה שתמיד האמנו בו. בוא נסתכל על כמה מהמסרים האלה ועל הטיפוסים שנופלים קורבן להם.
הרומנטיקן
המסר: "האהבה הרומנטית היא המצפן העיקרי למציאת זוגיות".
אין לי שום דבר נגד רומנטיקה, להפך. כל מי שהתאהב, ואנוכי ביניהם, מכיר את התחושה העילאית הזו ורוצה לחזור אליה שוב ושוב. עם זאת, ישנם אנשים המאמינים כי האהבה הרומנטית מספיקה כדי להחליט אם האדם שזה עתה פגשו מתאים להם. בואו נאמר את האמת - אהבה רומנטית היא חשובה, אבל היא לא מצליחה להחזיק קשר לאורך זמן.
מחקרים מצאו כי במוח שלנו יש שלוש "מערכות" מוחיות שונות בכל הנוגע לקשרים: המערכת האחראית על האהבה הרומנטית, המערכת האחראית על התשוקה המינית והמערכת האחראית על התקשרות ארוכת טווח. כל אחת מהן יכולה לעבוד בנפרד כך שאנחנו יכולים להתאהב במישהו אחד, לעשות סקס עם רבים אחרים ולהתאים לקשר ארוך טווח עם אחר. הבעיה היא שכאשר אנו מזהים פרטנר שמעורר לפעולה את המערכת הרומנטית - היא משפיעה על המערכת המינית, ואז נהיית חגיגה שקשה להשתחרר ממנה, בדומה למה שמתרחש אצלנו במוח כשאנו מכורים למשהו.
הטיפוס הרומנטי אומר לעצמו "זוהי האחת והיחידה", או "לכל דבר יש סיבה, לא סתם נפגשנו", או "אני מאוהב וזה הדבר היחידי שחשוב כרגע". טוב, אולי כרגע כן, אבל לטווח הארוך ממש לא. אם אתם נמנים עם הטיפוסים הרומנטיים, עצרו ושאלו את עצמכם אם אתם מתעלמים מהקול הקטן הזה בתחתית הבטן שמנסה להרים את הראש ולומר לכם "זה פשוט לא ילך" בכל פעם שאתם רבים עם בן הזוג שלכם. כאשר האהבה הרומנטית הופכת להיות המצפן היחידי שמכוון את בחירתנו, אנו חופרים את הבורות שלנו במו ידינו. כלומר אנו נמנעים מלפתח את הדיאלוג הפנימי שלנו בדבר מה אנו רוצים באמת מהקשר, מה הצרכים האמיתיים שלנו, עם מי אנחנו באמת מסתדרים לאורך זמן ומה הערכים שלאורם חשוב לנו לחיות.
זה שמפחד לאחר את הרכבת
המסר: "תזדרז, שלא תתחתן מאוחר מדי".
נכון, אצל נשים השעון הביולוגי לא עובד לטובתן, ואין הרבה מה לעשות עם זה. אך גם גברים רבים מפחדים בשלב מסוים להפוך ללא רלוונטיים בעבור נשים צעירות. עם זאת, בחירה מתוך פחד היא הבחירה הכי גרועה שאתם יכולים לעשות כשמדובר בבחירת בן זוג לחיים. הטיפוס שמפחד לאחר את הרכבת מפחד להיות הרווק האחרון בחבורה, מפחד להפוך להורה מבוגר, מפחד ממה יגידו, מפחד לקחת סיכון ולנסות למצוא מישהו או מישהי שהם יותר מסתם בסדר.
כשאתם יוצאים עם אדם אחר מתוך חוסר נוחות שהלבד שלכם מייצר, אתם עסוקים יותר בלשכך את הפחדים שלכם ופחות בבדיקה אם האדם הזה באמת מתאים לכם. כמו כן, מי שלא באמת יכול לשאת את הלבד של עצמו - לא באמת יכול לשאת את האחר. האירוניה היא שהפחד היחידי שאנו באמת צריכים להקשיב לו הוא הפחד להיתקע עם מישהו שאנו לא שלמים איתו – מה שבדרך כלל קורה לאלה שמפחדים להישאר לבד ומתחתנים מהר מדי. המסר החלופי שהטיפוסים המפחדים לאחר את הרכבת צריכים לאמץ צריך בעצם להיות: "לא חשוב מה, אל תתחתן עם האדם הלא נכון!".
המושפע
המסר: "מה אתה עושה מזה כזה סיפור? היא/הוא ממש בסדר".
הטיפוס המושפע נותן לאחרים בסביבתו לשחק תפקיד משמעותי מדי בבחירת בן או בת הזוג שלו. לדוגמה, כאשר בסביבה הקרובה שלו מתים על בן או בת הזוג כיוון שהם נראים טוב יחד ומעודדים אותו לקבל את ההחלטה "הנכונה" בשבילו, אז גם אם כן קיימים בתוכו ספקות פנימיים, ומה שרואים מכאן לא רואים משם, הטיפוס המושפע יחליט להפסיק להקשיב לקולו הפנימי ולהתחתן, למרות שהוא לא שלם עם זה עד הסוף.
זה יכול לקרות גם הפוך - כאשר הוא נפרד ממישהו שהיה יכול להיות בן הזוג הנכון בשבילו בגלל חוסר הסכמה חיצונית מהסביבה הקרובה או בגלל סיבה שלא חשובה לו אך כן חשובה לאחרים בסביבתו, כדוגמת השכלה אקדמית או מוצא. לאנשים אחרים לא צריכה להיות דריסת רגל בהחלטה שלכם במי לבחור כבן זוגכם. בחירת בן זוג היא תהליך אישי מאוד, מורכב מאוד ומשתנה מאדם לאדם, לכן אל תבחרו אם אתם לא שלמים עם הבחירה שלכם. כשאתם כבר נשואים ויש ילדים בתמונה, הרבה יותר קשה לחפש את האדם הנכון לכם. אתם צריכים לעבור דרך פרידה כואבת, להתאושש רגשית וגם כלכלית לעיתים - ורק אז לצאת לחפש. רווקים, לעומת זאת, פשוט צריכים לחפש טוב יותר.
התדמיתי
המסר: "אתה יותר שווה כשאתה לידה / את יותר שווה כשאת לידו"
בחברה התדמיתית שאנו חיים בה זה לא פלא שרבים מאיתנו מכניסים לתוך מערכת השיקולים שלהם את העיניים הבוחנות של הסביבה הקרובה, שגם היא כמובן קורבן של תרבות שבה התדמית הפכה לחזות הכול. לטיפוס התדמיתי חשובים הנתונים היבשים על הנייר, כגון סטטוס, הצלחה, עושר ויופי, יותר מאשר העולם הפנימי והאישיות. זה לא שאנשים עשירים, מוצלחים ויפים לא יכולים להיות בני זוג נפלאים, אלא שאם אתם רוצים לבחור בהם בגלל תכונות אלה עקב חסכים באישיותכם, אתם שמים דגש גדול יותר על הרזומה שלהם מאשר על איכות הקשר איתם ועל היכולת שלהם להיות בקשר אינטימי איתכם.
באופן כזה אתם מתייחסים אל אנשים כאל עוד מוצר שאתם בוחרים, ופחות כאל בני אדם. ואז, כפי שאנו נוטים להחליף מוצרים כשהם מתבלים או הופכים למשעממים, אתם עלולים למצוא את עצמכם פוזלים לעבר מוצר חדש יותר לאחר כמה שנים, כשתלאות החיים ניכרות על בן זוגכם.
האגואיסט
המסר: "מה יוצא לי מזה?"
הטיפוס האגואיסט מרוכז בצרכים שלו וברצון שבן הזוג ימלא אותם עד תום. לכולנו יש צרכים רגשיים וחומריים, וכולנו אוהבים שהצרכים הללו שבן זוגנו ממלא במידת מה את הצרכים האלה, אבל הטיפוס האגואיסטי אוהב את בן זוגו בעיקר בגלל שהוא צריך אותו. לקשר של האגואיסט יש ניחוח תועלתני והוא אינו יכול לחיות עם הקרבה או ויתור בעבור הצד השני. הכול צריך להיות בדרך שלו. הוא בעצם חי לצד מישהו ולא עם מישהו, כי צרכיו ורצונותיו של האחר פחות חשובים לו. הוא יכול לרצות באופן לא מודע שבן זוגו ישמש עבורו כהורה, מטפל, מאהב ומעריץ ושמרבית תשומת הלב הזוגית תופנה אליו.
למעשה, הוא נכנס אל הזוגיות כאשר יש לו חסכים בצרכים שונים, והוא מצפה כי בן זוגו ימלא אותם בשבילו. באופן כזה הוא שם המון משקל על הפונקציה שהאחר ממלא בעבורו ופחות שם לב לאדם האחר שאיתו הוא חי. האגואיסט יכול למצוא את עצמו לא פעם מתחתן עם אנשים נוחים שאינם נכנסים לעימותים ואינם מפריעים לו להתרכז בעצמו. לאחר מספר שנים האגואיסט יכול להשתעמם או להרגיש לבד ולתהות אם התחתן עם האדם הנכון.
בטור זה דיברנו על הטעויות הנפוצות בבחירת בן זוג, בטור הבא נדבר על מה אנו כן יכולים לעשות כדי לבחור באופן שיהיה יותר נכון לנו.
רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט, מטפל ביחידים וזוגות בקליניקה פרטית ומנחה קבוצת יחסים בין-אישיים. מרצה במסגרת Funzing.
