70 שנה אחרי: נחשפות תמונות של מעפילי "אקסודוס"
לא פחות מ-230 צילומים יש באלבום של רוברט גרי, עיתונאי יהודי-אמריקני שהסתנן לאונייה "אקסודוס", ותיעד את חיי המעפילים. רוב התמונות נותרו גנוזות באלבום שבעה עשורים, ונחשפות לראשונה לאחר שהמשפחה העמידה אותן - עם התעודות המזוייפות - למכירה פומבית בבית "קדם". מזהים את מי שבתמונה?
70 שנה אחרי – נחשפות תמונות של מעפילי "אקסודוס": עיתונאי סוכנות הידיעות היהודית (JTA) רוברט (בוב) גרי שהסתנן אל בטן האונייה באמצעות מסמכים מזויפים, העביר משם דיווחים שוטפים על מצבם של המעפילים. היום (ג') ערב ראש השנה, 70 שנים לאחר שגורשי חזרה לגרמניה - נחשפות תמונות שצילם, ומתעדות את חייהם במחנה המעצר שאליו נשלחו.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לא פחות מ-230 צילומים יש באלבום של רוברט גרי. מי ששימש בהמשך גם ככתב של "רויטרס" ו"הג'רוזלם פוסט", דובר הקונגרס היהודי-אמריקני, הג'וינט ותסריטאי של סרטי תעודה שונים, תיעד פיסת היסטוריה משמעותית בעת ששהה עם פליטי ה"אקסודוס". האלבום וכן התעודה המזויפת שבעזרתה התחזה למעפיל, מוצעים כעת למכירה פומבית בבית המכירות הירושלמי "קדם", לאחר שנשמרו שבעה עשורים בחזקת המשפחה.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- ממזרים חסרי מנוח: הבעיה השקופה של ישראל
- "מי באש": האזינו לתפילה של לאונרד כהן
- החרדים טוענים לאפליה: "המשטרה משתיקה אותנו באלימות
"
מצבור התמונות - חלקן פורסמו בעיתונות דאז, אך רובן נחשפות לראשונה - מתארות את חיי היומיום במחנה העקורים, עם פנים ושמות של נוסעי האונייה שהורדו ממנה בכוח אל מחנה המעצר בגרמניה. באוסף מתועדים ילדים ונערים במחנות - ותמונות של מעפילי "אקסודוס" שנכלאו בשניים מהם למשך שנה. התמונות מתעדות ברובם את ההווי החברתי שהתפתח במחנות – החל מעניינים פשטים ככביסה, דרך הפעילות החברתית ועד לדמויות של ניצולי שואה.
"ערך סנטימנטלי רב"
לדברי אלמנתו של העיתונאי היהודי, המחזאית והסופרת פנינה גרי, רוברט הפך לציוני לאחר סיקור משפטי נירנברג והראיונות שערך עם ניצולי שואה במחנות העקורים. התמונות הייחודיות מתעדות את פעילותו באירופה, אליה הגיע עם סיום המלחמה בשנת 1946 ואותה עזב ב-1949.
פרופ' אביבה חלמיש, היסטוריונית ומחברת הספר "אקסודוס - הסיפור האמיתי" (הוצאת "עם עובד"), מציינת כי איננה יודעת אם יש ערך מחקרי לתמונות אלו, "מאחר ולא ראיתי אותן", לדבריה, "אך ללא ספק יש להן ערך סנטימנטלי רב, כאשר ניצולים וקרובי משפחתם יוכלו לזהות את עצמם בתמונות האלו".
חלמיש הוסיפה כי "חבל לגלות שמצבור גדול של תמונות שכבו 70 שנה כאבן שאין לה הופכין, בשעה שמוסדות כמו 'יד ושם', 'בית התפוצות' ומוזיאון ההעפלה בעתלית היו שמחים לעשות בהם שימוש".
פנינה גרי, האלמנה, מסבירה כי התמונות היו חלק מהאלבומים המשפחתיים במשך תקופה ארוכה, עד שמעבר שלה לדיור המוגן הוביל את אחת מבנותיה - כחלק מהטיפול ברכוש המשפחתי - למכור את האלבום וחפצים נוספים של גרי, וכך הגיעו התמונות למכירה פומבית.
"רוצה שיידעו שהתמונות קיימות"
גרי עצמה הכירה את בעלה שנה לאחר "אקסודוס", כאשר שימשה כגננת במחנות העקורים מטעם הסוכנות היהודית. "כאשר מעפילי 'אקסודוס' הוחזרו בכוח לגרמניה, סידרו לו ניירות מזויפים כאילו שהוא מעפיל - והוא הסתנן אל האונייה וכתב משם לסוכנות הידיעות היהודית ולארצות דוברות אנגלית. הוא כתב על המעפילים והמאבק שלהם שלא לרדת לחופי גרמניה.
"עם הדרכון האמריקני והג'יפ שלו היה נוסע בכל אירופה, התיידד עם השליחים ועזר הרבה מאוד ל'בריחה' - ארגון שעזר לניצולים להגיע לנמלים, ולעלות לארץ במסגרת ההעפלה. הוא נהיה ממש ציוני אחרי שראה מה שקרה בתקופת השואה, והראיונות שערך עם הניצולים.
"הוא תכנן לעלות לארץ ישראל אפילו חשב על מגורים בקיבוץ, אבל הוא לא היה אדם של עבודה פיזית ולכן זה לא התאים. אני מקווה שהתמונות יגיעו כעת גם אל מי שהיו במחנות. הכי חשוב לי זה שהם ידעו שהן קיימות".
