הכדורגל לא היה קיים ללא המיתוג

כיום, בזכות הקפיטליזם, אנחנו חיים בעידן בו כמעט כל מושג שאנחנו מכירים, מדברים עליו, חושבים עליו ופועלים למענו לא קיים במבחן האובייקטיביות. נניח לפניכם את המשפט - "איזה כיף, הלכתי לפגישה עם מנכ"ל חברת טבע וקניתי בכספי שהשגתי ממימוש רווח מניה של חברת מאזדה חלק ניכר בשותפות החברה". מה לדעתכם אובייקטיבי מהמשפט במבחן המציאות? ניחוש יפה = 0 עגול. אין דבר כזה בטבע חברת טבע, אין דבר כזה כסף, לא מניות, לא שותפות ולא חברות. זה הכל פרי הדמיון הקולקטיבי של כולנו - אם כולנו נאמין בכסף, אז יהיה כזה, ואם כולנו נפסיק להאמין מחר בכסף, אז תהיה זו רק פיסת נייר (או מספר וירטואלי חסר ערך). כל זאת ועוד נותנים משמעות לחיינו למרות שזה לא אחר מדמיון קולקטיבי וחיים בעירבון מוגבל - בדיוק כמו חברת טבע בע"מ.

קבאני וניימאר(צילום: getty images)

ומה עוד בעירבון מוגבל? תקשורת הספורט. גם כדורגל, כמו מניות, הוא מושג מנופח שכל קשר בינו לבין האמת לוט בערפל. ועל הפער הכבד בין האמת ובין הערפל מנסה ובצדק עיתונות הספורט לגשר כי זו התפקיד שלה. בדיוק כמו יועצי השקעות שמנבאים למניות אופי שלא קיים, בדיוק כמו בנקאים שמנבאים לכסף אופי שלא קיים, בדיוק כמו מוכרים שמנבאים למוצר שלהם אופי שכפי שניחשתם נכון - לא קיים. בשפה המקצועית זה נקרא מיתוג. כדורגל, כמו מניות, לא היה שווה כלום ללא זה.

אז אנחנו מכורי הספורט נמשיך לקרוא על קבאני שרב עם ניימאר. נקרא על גולדהאר שמאוכזב מג'ורדי ועל ג'ורדי שמאוכזב מדודו דהאן. נקרא על כך שאלישע הפך מהסינדרלה של בית שאן ללכלוכית שלא מבינה כדורגל בשני משחקים. נקרא על פפ הגאון ממציא השיטה המהפכנית שבה שחקניו מתמסרים עם הכדור בצורה מהירה וקצרה. על כך ששלמה שרף גאון שהעפיל לפלייאוף, אך פחות גאון שהשחקנים במשמרתו הלכו לנערות ליווי. שכטר שחקן ענק כשלובש צהוב, פחות כשלובש ירוק. זידאן גאון ב-2017 אך יהיה פחות גאון ב-2019. על רובן שהוא לוזר שבעצם ווינר שבעצם לוזר ועל היגוואין שהוא חלוץ נהדר חוץ מכשהוא מקבל את הכדור ממסי ואז הוא כבר לא מצוין. על חיפה שמתחילה ומסיימת תהליך - תלוי בתוצאת המשחק האחרון וכו' וכו'.

הכל פיקציה. זה לא הכסף שרץ, זה המיתוג. אבל על לנו להלין על כך, כי כמעט כמו כסף, אנחנו מכורים גם למותג הזה.

חג שמח :)