רוצים להצטרף למניין: בתי הכנסת של האנשים המיוחדים
חוסים פגועי נפש הקימו מניין ביישוב מבוא חורון; ילדים חרדים עם תסמונת דאון ופיגור רוכשים כישורי חיים בבית הכנסת של "טף לטף" - וב"עלי שיח" הקימו בית כנסת שאפילו הספסלים שלו עשויים חומר מיוחד: הכירו את בתי הכנסת הכי מיוחדים - "גם לאנשים שהסתכסכו עם אלוהים"
ביישוב מבוא חורון שבלב עמק איילון פועל בית - הוסטל מופלא, בשם המופלא עוד יותר "חסדי אנוש". בבית זה שוהים עשרות בחורים ובוגרים פגועי נפש, בעלי זהות דתית, המשוקמים במקום ביד אוהבת, מלטפת, שביחד עם חברי היישוב לא מרפה מהם ולא נוטשת אותם ולוּ לרגע. אהרן קורמן, ממנהלי המקום, מספר על אוכלוסיית הבית בפשטות: "ספרדים ואשכנזים, חרדים וחסידים לצד כיפות סרוגות - יש לנו אחוות אחים".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עם שחר, לאחר תפילה וארוחת בוקר, יוצאים החוסים לנגרייה הסמוכה ובה הם מייצרים צעצועי עץ לילדים ולגנים ציבוריים. חלקם עובדים במפעל אריזת קרח ומשתלבים בעבודות נוספות באזור התעשייה של המושב. המשותף לכולם – פגיעות נפשיות: מדיכאון ומאניה ועד סכיזופרניה. "עם זאת, אנחנו שואפים שהאנשים ישתלבו בחברה הרגילה של היישוב, כשהמטרה היא שיקום מלא עד להיטמעות מלאה בחברה. אנחנו פשוט רוצים שהם יעמדו בכוחות עצמם".
עוד בתי כנסת בערוץ היהדות :
לפני כשנה קיבלה העמותה מבנה ושטח מן הביטוח הלאומי, ובגיוס תרומות נוספות הוקם מבנה הקבע בו שוהים המשתקמים. מכאן שמו מנהלי המקום את פניהם להקמת בית כנסת ייחודי. הצורך הראשוני נבע מן העובדה כי התפילות ביישוב מתחילות בשעה מוקדמת מאוד, ולא מתאימות לשעות הפעילות של הגברים השוהים במקום.
בתחילה יועד קראוון לבית כנסת מאולתר. אלא שמהר מאוד היה המקום צר מהכיל את יושביו, ובני היישוב עצמם החלו לפקוד את המניין. חלומות על מבנה קבע לבית הכנסת החלו להיאמר בגלוי, ולא חלף זמן רב עד שיהודי ממוצא הולנדי, פסח פופ, התקשר עם אנשי העמותה וביקש להקים בית כנסת שיהיה העתק מדוייק של בית הכנסת מעיירת הולדתו, טורבורג.
אפילו ארון הקודש הוא שריד
בשנת 1840 הוקם בית הכנסת בעיירה טורבורג שבהולנד, לאחר שיהודים מאמסטרדם היגרו לעיירה במאה השמונה-עשרה. בשנת 1901 הוקם בית כנסת מפואר יותר, אלא שמלחמת העולם השנייה פגעה בבית הכנסת כמו בבתי כנסת רבים נוספים ברחבי אירופה, והוא הופצץ והוחרב.
אבן הפינה של בית הכנסת משנת 1901 הועברה לבית הקברות בעיר, וספרי התורה נמסרו לבית כנסת בתל אביב. מה שנותר מן המבנה המפואר הוא מזוזת היכל בית הכנסת, שתוצב בבית הכנסת במבוא חורון. המזוזה עצמה נשתמרה אצל אישה לא יהודייה, שבעלה היה בין מפרקי את חורבות בית הכנסת. כששמעה בעיתונות המקומית על היהודי שמבקש לשחזר את המבנה, מיהרה ליצור קשר טלפוני עם פסח פופ המופתע, ולהחזיר לו את המזוזה הקדושה למען הפרוייקט.
בית הכנסת בטורבורג הכיל 70 מקומות, וכך בדיוק מכיל גם בית הכנסת החדש שבמובא חורון. "השחזור מדוייק", אומר קורמן. "החזקנו בידינו תמונות ותוכניות של בית הכנסת ההולנדי - ויישמנו אותן באופן זהה אצלנו".
אנשי ההוסטל אף מצאו ארון קודש מרהיב מעיירה טאוס הממוקמת על גבול הונגריה-רומניה, שריד מבית כנסת אחר שחרב בשואה. היהודי האחרון שנותר בטאוס, הצליח לגרור לפני מותו את הארון אל כנסייה מקומית, וביקש שישמרו עליו. לאחר המלחמה הגיעו נוצרים מהולנד במסע אל הכנסייה, והכומר ביקש באמצעותם להעביר ליהודים בהולנד את עובדת קיומו של הארון המוסתר בעיירה. זה לא מכבר הועבר הארון, שבעה וחצי מטרים גובהו, אל בית הכנסת של פגועי הנפש במבוא חורון.
"להעניק לילדים כישורי חיים - גם בבית הכנסת"
לא הרחק משם, בעיר החרדית מודיעין עילית, פועל בית כנסת מיוחד לילדים מיוחדים: "טף לטף" מאכלס ילדים ונערים עם טווח רחב של פגיעות - שיתוק מוחין, תסמונת דאון, פיגור, אוטיזם מחלות ספינה-ביפידה ותסמונת רט. המספרים מפתיעים, בטח כשמדובר בבית הפועל בעיר חרדית: למעלה מאלף ילדים מטופלים בשלושת בנייני המוסד, ו-14 אלף טיפולים מתקיימים בו מידי שנה.
את המקום הקימה הרבנית תרצה שרייבר, לפני כ-20 שנה, בשיתוף בעלה, הרב דוד ז"ל, שהיה מיזמי העיר מודיעין עילית. עם הקמת העיר הגיעו בני הזוג להכרה כי "בדיוק כמו שיש מקווה ובית כנסת, כך צריך גם מוסד לילדים מיוחדים", כפי שאומרת הרבנית שרייבר. אמרו - והקימו את הבית הראשון בדירה ששכרו. עשרה ילדים מיוחדים היוו את המחזור הראשון. חלפו 20 שנים, ו"טף לטף" הינו המוסד השלישי מסוגו בגודלו בישראל.
"זמן קצר לפני שנפטר ביקש בעלי דבר אחד", נזכרת שרייבר. "לשלם תמיד את המשכורות בזמן, ולדאוג לכך שהרמה המקצועית של אנשי הצוות תהיה הגבוהה ביותר".
מה הניע אתכם להקים את בית הכנסת?
"מטרת העל שלי היא הענקת כישורי חיים לילדים. אם יש לי מטבח שבו הילדים לומדים להכין חביתה, וחדר כביסה שבו לומדים לנקות את הבגדים, אני צריכה גם בית כנסת שבו הילד ילמד מה זה ספר תורה, ארון קודש, ואפילו מה זה להרים ולהוריד את המושב המתקפל שבספסל בית הכנסת הקלאסי".
"סביבה לימודית חווייתית ורוחנית בטוחה"
בחנוכת הבית היו רבים שלא יכלו להסתיר את התפעלותם: "בתחילה לא הבנו מה הצורך בבית כנסת כזה", הודתה ריבה מוסקל, מנכ"ל "קרן שלם". "היום אנחנו אומרות: כל מוסד מן הסוג הזה חייב בית כנסת, הוא מהווה חלק אינטגרלי מהסוציאליזציה של הקהילה, זה מקום הומה מרכזי בחיי הילד שבו הוא, וגם הוריו, לומדים להתמודד עם מבוכה ועם חוסר כלים".
הילד המיוחד, מסבירים מנהלי המקום, לא תמיד יודע איך להתנהג בבית כנסת, איך לכבד אתר קדוש מן הסוג הזה. בית הכנסת של "טף לטף" מאפשר סביבה לימודית חווייתית ורוחנית בטוחה.
הרב דוד פיילר מכונה כאן "הרבי" של הילדים, והוא מספר על טקסי בר המצווה שהוא עורך במקום: "במשך שנים גילו הורים אמבווילנטיות רבה לטקס בר המצווה של בנם. הם ניסו להימנע ממנו בכל כוחם, ובפשטות התביישו לערוך אירוע כזה לילדם המיוחד. אמרתי להםשזה נותן כוח לא רק לילד עצמו, אלא גם לכם ולאחים ולאחיות שלו".
בבר המצווה שעורך הרב פיילר, ישנה "עזרת נשים", זריקת סוכריות והנחת תפילין. לפעמים, כשצריך, הוא מכין תפילין-דמה מפלסטיק וחוטים. "הילדים שלנו לא חייבים בפשטות במצוות, והם גם לא נדרשים להגיע לבית הכנסת, אבל אני מאמין בחשיבות העצומה שהמקום מעניק להם", אומר הרב. "הם מנשקים את ארון הקודש, וחשים את החוויה ואת החיבור לעם היהודי. גם אם הם לא מבינים בדיוק מהי עבודת ה', הם מרגישים בוודאי חלק מהקולקטיב היהודי, והם מרגישים שהם 'כמו אבא'".
תרומה של ילד פגוע
גם בעמותת "עלי שיח" המטפלת בבעלי צרכים מיוחדים משלל פגיעות נפשיות ופיסיות, החליטו להקים בית כנסת. תמר קורן, מנהלת הפעילויות בעמותה, מסבירה כי "הבחורים שלנו יוצאים לעבודה עם בוקר, ונאלצו להתפלל במניין מאולתר ללא תנאים מיוחדים.
"בין החוסים היה נער שחלם להשיג ספר תורה. הוא לא הפסיק לחשוב ולספר על כך, ובהזדמנויות שונות היה מביע את חלומו התמים בפני החברים והמדריכים. לנער זה, שהיה יתום, הייתה ירושה קטנה מהוריו, אך הוא לא יכול היה לממש אותה לכדי קניית ספר תורה".
קורן מספרת כי הנער לא התייאש, והכריז שהוא מבקש לחסוך את משכורתו למען המטרה הנכספת. משכורת של עובד במפעל המיועד לאנשים פגועי נפש לא ממש מספיקה לרכישה של ספר תורה, אך הנער לא נבהל ובמשך שנים חסך פרוטה לפרוטה. עם הזמן הצטבר הכסף לסכום משמעותי, אלא שלמרבה הצער הוא לא הצליח להגשים את חלומו, ונפטר בטרם עת. בני המשפחה החליטו להגשים את משאלתו ורכשו ספר תורה לעילוי נשמתו.
מכאן התגלגלו העניינים במהירות: מספר התורה לבית כנסת במקום, ועם בית הכנסת הופיע ארון הקודש, ואל מול הארון התארגנו במהירות ספסלים, בימה וריהוט נלווה. אם עד אותו היום נאלצו העובדים להתפלל במניין סמוך, יצר הכנסת החדש של "עלי שיח" מניין ייחודי כהלכתו לאנשים במקום.
קורן מבהירה כי המניין הירושלמי פתוח לכולם, "ואנו קוראים לכל מי שהחמיץ תפילת השחרית בשעה מוקדמת, להצטרף למניין הנערך בשעה 8 בכל יום. גם תרומות יתקבלו בברכה".
מי רשאי להצטרף למניין
בית הכנסת היפה הותאם באופן מיוחד לאוכלוסייה המבקרת בו: הרהיטים עשויים מחומר חזק שאינו נשבר בקלות, וגם הקירות צבועים בצבעים יפים וכהים שאינם מתלכלכים על נקלה. בקלות, מקום מיוחד שמור לכיסאות נכים שיוכלו להשתלב גם כן בתפילה.
מנהלי המקום התייעצו עם רב שנתן להם הנחיות מדויקות מי רשאי להצטרף למניין, ומי מסוגל לעלות לתורה או לשמש כשליח ציבור, והמדריכים משלבים את כולם לפי כישוריהם ויכולותיהם. הנערים עצמם משמשים כגבאֵי בית הכנסת, והם שאחראים על סידור התפילה וניהולה. אין צורך לומר כי תופעה דומה לא תוכל להתרחש בבית כנסת קלאסי.
האם יש היענות מצד המשתקמים?
"יש כאלו שהסתכסכו קצת עם הקדוש ברוך-הוא", מספר הרב אהרן קורמן מ"חסדי אנוש". "אבל כולם צריכים לקום בבוקר, אין אפשרות של 'להמשיך לישון'. כמובן שאנו לא מכריחים איש להתפלל. נכון שאנחנו מוסד בעל אופי דתי, והאנשים מגיעים אלינו על סמך מידע זה. לכן אנחנו מדברים אתם ומשכנעים אותם ברכות. יש לנו עובדים סוציאליים המטפלים בכל אחד ואחד ומשוחחים איתם על העניין. זה ענין מאד אינדבידואלי ורגיש".
לקבל אותם - כמו כל מתפלל בבית הכנסת
תמר קורן מ"עלי שיח" מספרת כי פגועי שיתוק המוחין מעבירים שיעור תורני בעל רמה גבוהה בבית הכנסת שלהם, והרב דוד פיילר מ"טף לטף" מספר על שמחה פנימית המופיעה אצל הילדים כשהם מגיעים לבית הכנסת: "אני מרגיש ומאמין שמדובר בנשמות מיוחדות, והם כמוני בדיוק יציר כפיו של הקדוש ברוך-הוא. גם אם הילד לא בדיוק מתפלל או מקיים את הטקסים וההלכות בצורתם הפורמלית, השהות במקום נותנת להם תחושה והכרה שהם 'גדולים', שהם 'גברים' כמו אבותיהם ואחיהם".
כמי שמתעסקים בתחום, מה הייתם ממליץ לבתי הכנסת בהקשר של אנשים בעלי מוגבלויות?
"לקבל את השני בכבוד", קובעת תמר קורן. "כשמגיע בחור עם צרכים מיוחדים לבית הכנסת, והוא מצורף כעשירי למניין, לא לתפוס אותו כ'סרח עודף', או כמתפלל של 'בדיעבד'. הוא מתפלל לגיטימי וראוי לכל דבר. אני סבורה כי קיימת חוסר מודעות לכך בציבור החרדי, אם כי קיימת מגמה מובהקת של שיפור... כבודם הוא כבודנו, שכן בסופו של יום צריך לזכור שהם בשר מבשרנו, והם חלק בלתי נפרד מאיתנו".
הרב פיילר מצטרף לדבריה של קורן, ומדגיש: "אנחנו מוכרחים לקבל את הילדים הללו כילדים רגילים. ילד כזה צריך לקבל סידור, חומש, לחוות תחושה של ילד רגיל לכל דבר. ככל שנתייחס אליהם רגיל, כן הם ישתלבו יותר בחברה". בסופו של יום, אומר פיילר, זה יועיל לא רק לילד, אלא גם לחברה שתלמד כיצד יש להתייחס ולכבד את השונה.
