מגיפת "שושנת יריחו" בעלייה: אלו האזורים הנגועים

האם אתם בסיכון להידבק בשושנת יריחו? מגיפת הלישמניה, מחלה עורית קשה הנגרמת מטפיל המועבר ע"י זבוב החול, ממשיכה להתפשט בישראל, ועשרות בני אדם נדבקו בה בשנה האחרונה. מפת האזורים הנגועים מובאת כאן לראשונה.

על פי נתוני משרד הבריאות, בשני העשורים האחרונים חלה עלייה דרמטית בהיארעות המחלה והיא החלה להופיע באזורים בהם לישמניה לא היתה ידועה לפני כן. שיעורי היארעות המחלה ל-100 אלף תושבים עלו מ-1.3 בשנת 2003 ל-4.5 בשנת 2012.  ב-2017, מחודש ינואר עד ספטמבר, לקו בלישמניה 150 ישראלים, ובתקופה המקבילה אשתקד לקו בה 142 ישראלים.

שושנת יריחו. עקיצה שלא מחלימה

במשרד הבריאות מעריכים כי התפשטות המחלה ליישובים חדשים היא ככל הנראה תוצאה של שינויים במערכות אקולוגיות כתוצאה מפיתוח, שינויים דמוגרפיים ושינויים בשימושי קרקע אשר גרמו ליצירת תנאי מחיה מטיבים לזבובי חול ולחיות המאגר לטפיל הלישמניה כמו שפן הסלעים המארח את הטפיל עד שהוא נמצץ שוב על ידי זבוב החול ומועבר לאדם.

הרחבת יישובים קיימים והקמת יישובים חדשים מצמצמות מרחקים בין הישובים ומאיצים ככל הנראה את קצב התפשטות המחלה למקומות חדשים בארץ. על אף ההדבקה הנרחבת, כיום אין דרכים יעילות למנוע את המחלה.

משרד הבריאות פרסם בשנה שעברה נייר עמדה שבו הנחיות לרופאים כיצד לאבחן את המחלה ולטפל בה. האבחון מתבצע באמצעות דגימות מאזור הפצע שנשלחות למעבדה, שם מבודד הטפיל בתרבית, במיקרוסקופ, או באמצעות בדיקת PCR המזהה את החומר התורשתי (דנ"א) של לישמניה.

מועברת על ידי מכרסמים וזבובים

ישנם שני סוגי טפילי לישמניה שגורמים לשני סוגים של נגעים. נגעי לישמניה עורית הנגרמים על ידי הטפיל "לישמניה מייג'ור", יחלימו ברובם בתוך 12-6 חודשים. הנגעים הנגרמים על ידי "לישמניה טרופיקה", לעומתם, יחלימו ברוב המקרים בתוך 24 חודשים. לעתים מדובר גם בנגעים קשים, מודלקים ומכאיבים, שדורשים אשפוז תחת טיפול תרופתי לתוך הווריד וטיפולי אלקטרותרפיה או לייזר.

מחלת הלישמניאזיס העורי, שביטויה הקליני הוא נגעים הפוגעים במראה החיצוני, מוכרת כאמור גם בשמות העממיים "שושנת יריחו" ו"חבורת יריחו". היא מוכרת בישראל מאז שנת 1949 ומועברת על ידי שני מיני טפילים המדביקים את בני האדם דרך זבוב החול. הטפיל נישא על ידי המכרסמים פסמון ומריון או שפנים.

הטפיל מסוג L.tropica הגורם למחלה שוכן סביב הכנרת, גב ההר ביהודה ושומרון, מרכז הגליל ובקעת הכנרת. הטפיל השני הגורם למחלה - L.major קיים בבקעת בית שאן, בנגב המערבי, בהר הנגב ובערבה.

המחלה קשה מאוד לטיפול, ודורשת פעמים רבות אשפוז לצורך קבלת עירוי לווריד. 

לדברי ד"ר רון כץ, מומחה לרפואת עור מבית החולים איכילוב המטפל בנפגעי הלישמניה, רבים מהנפגעים מגיעים לאחר ששהו בתיירות פנים כמו צימרים באזורים הנגועים. "במקרים כאלה אני ממליץ לנסות ולברר קודם כל האם האזור שאליו אתם נוסעים הוא אחד מהאזורים הנגועים ולחשוב פעמיים אם להיות בו או לא. אם בחרתם כן, נקטו באמצעי מיגון כמו כילות על החלונות, שרוולים ארוכים ואלתוש".

"לצערנו ההדבקה בלישמניה ממשיכה במגמת עליה בישראל", אומר פרופ' אלי שוורץ, מנהל המרפאה לרפואת מטיילים במרכז הרפואי שיבא, "זבובי החול עוקצים בלילה ולכן מובן שאלה שנשארים בצימרים או בלינה בשטח נמצאים בסיכון אם הם מגיעים לאזורים הנגועים".

ומה הדרכים להתגונן? "מריחה כנגד יתושים יכולה להועיל במקצת, כמו גם רשת על חלונות הבית או שימוש במזגן. אבל אין תרופת פלא". סימני האזהרה לעקיצה שתתפתח ללישמניה כוללים אזור עקיצה שהופך אדום גדול ומוגלתי ואינו מחלים תוך שבועיים שלושה, דורש פניה למרפאת עור לבדיקות להימצאות לישמניה.