טראמפ, קרי והפוליטיקה של הספורט

מיום יסודה, ולאורך 241 שנות עצמאותה, פילסה ארה''ב את דרכה לעבר צמרת מעצמות העולם בכלכלה, ביטחון, מחקר, רפואה ומדע. וכיום, היא נחשבת למעצמה החזקה והגדולה בעולם. הדרך לפסגה רחוקה מלהיות ישרה מכולן: מלחמות אזרחים, סחר בעבדים ויחס מופלה לשחורים ולנשים, היו למכשולים ומשוכות בדרכה לפסגה של ארה''ב. אולם, ארה''ב עברה כל משבר שצץ בדרכה, חיסלה וניצחה אותו, יצאה מחוזקת ומלוכדת, כיאה לחברה שדגלה בדמוקרטיה. בליבו של כל משבר הדמוקרטיה ניצחה, ובכל פינה חשוכה, מגדלור הדמוקרטיה הופיע וסילק את החושך והפיח אור חיים. הדמוקרטיה תמיד הייתה הפתרון, סיפקה נשיאים היסטוריים שחילצו את ארה''ב והעולם מבוץ ודם המלחמות.

כיום, בארה''ב מתגאים מאוד בדמוקרטיה שלהם, ורואים בה מודל לדרך שבה דמוקרטיות אמורות להתנהל. ובמסגרת זו, פיתחו לאורך השנים בארה''ב מנהגים ייחודיים, מקצתן שוליים, מנהגים סמליים גרידא שנועדו להדגיש את יסודות הדמוקרטיה,ורחוקים מלשמש למטרות פוליטיות, ודאגו לשמר אותם. אחד המנהגים החביבים עליי,הוא ביקור אלופת ה-NBA בבית הלבן בביקור נשיאותי, וצילום קבוצתי כשהנשיא, חתן השמחה, עומד באמצע.

קרי נגד טראמפ(צילום: רויטרס, AP)

ביום שישי האחרון, סטף קרי, כוכב אלופת ה-NBA,גולדן סטייט ווריורס, הצהיר שאינו מתכוון להגיע למפגש זה, אבל הדגיש שההחלטה בנוגע לשאר הקבוצה תובא להצבעה בחדר ההלבשה. הנשיא הצייצן מיהר לצייץ ולבטל את הפגישה, לראשונה מיום תחילתו של מנהג זה, אי שם באייטיז. לא הצדקתי את הודעתו של קרי. לדעתי, גם אם הוא מתעב את הנשיא, ודעותיהם חלוקות, היה מן הראוי שיכבד את ''דעת הרוב'' (למרות שהילארי ניצחה בהפרש של 2 מיליון קולות) ולהמשיך את המסורת הסמלית הזאת. ושם, מבית הנשיא, מהחדר הסגלגל או מגינת הבית הלבן, ישמיע את קולו, ישמיע קול ביקורת כלפי הנשיא המארח. כי בכל זאת, חופש ביטוי הוא יסוד הממשל הדמוקרטי, ולא חופש ההחרמה.

מצד שני עומד לו דונלד טראמפ. האיש החזק והחשוב בעולם. ''חולה נפש'', תיאר אותו רודן צפון קוריאה, ''איש הטילים הקטן'', החזיר לו טראמפ, עלבון מחמיא בסולם העלבונות של הנשיא שקילל בריש גלי שחקן פוטבול שכרע ברך ולא עמד בהמנון כמחאה ליחס שהשחורים מקבלים בארה''ב. נשיא המעצמה הגדולה בעולם חי ונושם טוויטר. ''מדינה מנוהלת בטוויטר'' אמרו עליו. הוא עזב את כל האתגרים שעומדים לנגד עיניו, ומיהר להתייחס ולבטל פגישה עם אלופת ה- NB בטענה ש''קרי היסס''. שורה של ספורטאים תמכו בעמדתו של קרי, בעיקר בזכות התגובה המוגזמת של נשיאם.

במובנים רבים, פוליטיקה דומה מאוד לספורט, בזמן משחק, אתה צריך לעשות הכל למען המטרה הנעלה, הניצחון, אך כמו בספורט, למשחק יש התחלה ויש סוף. בסיום המשחק צריך לעבור הלאה, לכבד את היריב, ולקבל את התוצאה. טראמפ ניצח במשחק, כנגד כל הציפיות הוא יושב בחדר הסגלגל היום, אבל מה שהוא שכח זה שהמשחק נגמר, הבחירות תמו. כנשיא הוא צריך לאחד, להיות המבוגר האחראי של כולם, לשמש כמקור גאווה לעמו, לסמל סובלנות ולהתנהג בהתאם לאותם ערכי דמוקרטיה. קרי הוא בסך הכל מולטי מיליונר בעשור השלישי לחייו. טראמפ הוא מולטי מיליארדר בעשור השמיני לחייו שקיבל את המפתחות להוביל את העולם החופשי בארבע השנים הקרובות. ראוי שתידרשנה ממנו רמות ממלכתיות והגינות יותר מחמירות, כי ממנו הציפיות גבוהות יותר. ובצדק.