"עגל הזהב", גרסת מכבי חיפה
יעקב שחר שופך מיליונים על רכש נוצץ שנה אחר שנה כדי לרצות את הקהל, שלא מוכן להמתין בסבלנות שהשחקנים יתאקלמו ושובר את הכלים מוקדם מדי. הבעלים חייב לשמור על המאמן ועל הסגל הקיים, האוהדים צריכים לתמוך בהם - רק ככה הירוקים יחזרו להיות קבוצת צמרת
חג הסוכות מתקרב וכדאי לנו להיזכר בכמה אירועים הקשורים בו. ראשית כל, בני ישראל מיסודם הם אנשים חסרי סבלנות. לאחר שמשה רבנו השאיר אותם "ללא השגחה", פנו ועשו להם עגל מזהב. וכך, כשירד משה מן ההר עם לוחות הברית וראה את שעשו, פעל באינסטינקט ראשוני ושבר את הלוחות. אנחנו מכירים את משה טוב ויודעים שמשה בדרך כלל פועל על פי אינסטינקט ראשון. עוד כשהיה במצרים וראה מצרי מכה עברי, ישר התנפל על המצרי והרגו. וכשהיה צריך לדבר לסלע כדי להוציא ממנו מים, העדיף לפעול על פי אינסטינקט ראשוני ולהכות עליו. כעונש וכלקח, מנע אלוקים ממשה מלהגיע לארץ המובטחת.
אפשר לראות הקבלה מצוינת בין המקרים שלעיל לבין ההתנהלות במכבי חיפה. מצד אחד, יעקב שחר (משה) עולה לבנק כל שנה, באינסטינקט ראשוני, ומביא לקהל (בני ישראל) שחקני רכש חדשים (עשרה דיברות). מצד שני, קהל המינויים אינו מוכן להמתין בסבלנות שהשחקנים יתאקלמו ובועט בדלי מוקדם מדי. וכך חוזר האקט שנה אחר שנה. הקהל כנראה רוצה נס מיידי בדמותו של "עגל זהב" שיהיה בדיוק כמו ניימאר בפריז סן ז'רמן. כזה שמשתלב מהר בקבוצה וסוחף אותה קדימה, אבל שיהיה ירוק, עגל ירוק. אך יעקב שחר משתדל שוב לרצות את הקהל ומביא רכש מאסיבי, כשם שמשה עלה שוב והוריד לוחות ברית נוספים.
כנראה שהכשרה של 40 שנה במדבר לצורך פיתוח סבלנות ודחיית סיפוקים לא תרמה לעיצוב האישיות של עם ישראל. והקהל של מכבי חיפה מנציח זאת בכל שנה. גם כאשר יעקב שחר מבזבז על רכש הכי הרבה בליגה - 4.3 מיליון יורו בחמש השנים האחרונות – זה לא מספק את האוהדים. ישנם כאלה שמאשימים את הקומץ (ערב רב) בהסטת הקהל הירוק לחוסר הסבלנות ושריקות הבוז, אך בפועל כל הקהל חוטא. הבא נראה מה קרה עם כמה שחקנים שעברו בחיפה בשנים האחרונות. מיצ'ל הקשר ודינו אנדלובו החלוץ מככבים בקבוצת קרבאח אגדם שנמצאת בשלב הבתים של ליגת האלופות! ורד ושכטר מובילים את ההתקפה של בית"ר, אלון תורג'מן וגוזלן בהרכב הפותח באופן קבוע בקבוצותיהם וטואטחה מתאקלם בגרמניה.
שחר הירש ונטע לביא יכולים להיות תומר חמד ובירם כיאל הבאים עם תמיכה ועידוד חיובי של הקהל הירוק.
שום דבר לא בשמיים, פשוט צריך מעט יותר סבלנות ובעיקר סביבה תומכת. אני זוכר מקרה אישי שלי שבו לראשונה למדתי לשחות במסגרת בית הספר היסודי. בתום הקורס המזורז היה עלינו לשחות ללא עזרים שתי בריכות. הייתי גרוע ובלעתי המון מים, בדיוק כשהרגשתי שאני פשוט לא יכול לסיים את הבריכה שמעתי שקוראים בשמי בקולות עידוד. אספתי כוחות יש מאין בזכות העידוד החיובי הזה וסיימתי את הבריכה השנייה. אני קורא ליעקב שחר לא לפעול באינסטינקט ראשוני הפעם ולשמור על כל הסגל, כולל המאמן.
ולקהל האוהדים, שאני נמנה עליהם, תעודדו חיובית ותדחפו את הקבוצה.
אין לכם מושג מה זה יעשה לשחקנים ואיזה מפלצות תעוררו. רק כך נוכל כולנו להגיע לארץ המובטחת – מקומות 1־3, כפי שהוצהר בתחילת העונה.
לפנייה לכתב/ת 
