הקבוצה של המדינה / נדב יעקבי
מועדון ברצלונה, הסמל הקטאלוני העוצמתי ביותר, עומד בפני קרב מכריע: האם להישאר בליגה הספרדית?
Mes que un club – "יותר ממועדון". אין מי שלא מכיר את המוטו שמלווה את קבוצת הכדורגל ברצלונה. ברור, ייעודה העיקרי הוא לנצח ולזכות בתארים, אבל לבארסה יש גם תפקיד חברתי-פוליטי. המועדון מהווה סמל לאומי עבור מחוז קטאלוניה.
הנהלת ברצלונה ביקשה לדחות את המשחק מול לאס פלמאס, שנקבע בדיוק ליום משאל העם. לראשי המועדון ולמרבית האוהדים נראה הזוי לקיימו כשכוחות המשטרה הפדרלית שנשלחו מכל רחבי ספרד מכים ופוצעים אזרחים שבסך הכל רצו להטיל פתק לקלפי.
ההנהלה, בראשות הנשיא ז'וזפ מריה ברתומאו, החליטה לקיים את המשחק - כדי לא להיענש בהפחתת 6 נקודות - אבל ללא קהל. זה היה ניסיון לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. לשחק ולעשות בכל זאת אקט מחאתי.
רבים, ביניהם הנשיא לשעבר ז'ואן לאפורטה, פפ גווארדיולה והבלם ג'רארד פיקה (שספג שריקות בוז באימון נבחרת ספרד בגלל עמדותיו), חשבו שלא צריך היה לקיים את המשחק גם במחיר של הפחתת הנקודות. שניים מחברי ההנהלה הודיעו על התפטרותם, ואחרים שוקלים ללכת בעקבותיהם. עם כל הכבוד למאבק האליפות, על הפרק עומדים נושאים הרבה יותר חשובים.
אוטונומיה בקלאסיקו
אמנם בארסה נוסדה ב-1899 על ידי מהגר שווייצרי, האנס גאמפר, אך דווקא הוא הפך אותה לסמל לאומי קטאלוני. במשך למעלה מ-50 שנה ספרד הייתה דיקטטורה, שבה כולם נחשבו ל"ספרדים". כל מה שנקשר לזהות מקומית - קטאלונית, באסקית וכדומה - הוכרז כבלתי חוקי. ב-1975 הגנרל פרנקו הלך לעולמו וחזרה הדמוקרטיה.
כחודש לאחר מכן, כשבארסה אירחה את ריאל מדריד, הונפו דגלי קטאלוניה בגאון ביציעים, במשחק ששודר לכל רחבי ספרד. מאז ברצלונה השתנתה מן הקצה אל הקצה. מקבוצה מקומית היא הפכה למפלצת בינלאומית וקטפה כל תואר אפשרי.
ואחרי הכל, למרות מסי הארגנטינאי וסוארס האורוגוואי, הסכמי החסות עם חברות מקטאר ומיפן ואוהדים מכל פינה בעולם, בארסה נותרה הקבוצה של האוהד המקומי. זה שהלך שלשום לשים פתק של "כן" במשאל העם, וחטף מכות משוטרים. אלו אותם אוהדים שבכל משחק ביתי מניפים שלטים: "קטאלוניה היא לא ספרד", ובדיוק בדקה ה-17 ו-14 שניות צועקים: "אינדפנדנסיה!" ההסבר פשוט: 1714 הייתה השנה שבה איבדה קטאלוניה את עצמאותה.
אחת השאלות הגדולות כעת היא מה יהיה עתיד ברצלונה, אם קטאלוניה תהפוך למדינה. קשה מאוד להעריך, וכמובן שהמהלכים הפוליטיים יכריעו. תיאורטית קיימות שלוש אפשרויות עיקריות:
הראשונה היא שתוקם ליגה קטאלונית ובה ישחקו ברצלונה, אספניול וג'ירונה. אליהן יצטרפו כמה קבוצות קטנות מהליגות הנמוכות. ברור שליגה כזו תהיה חלשה מאוד והעניין בה יהיה מועט. במצב כזה, אף שחקן רציני לא יסכים לשחק בברצלונה.
קטאלוניה תצטרך להתקבל כחברה באופ"א כדי שקבוצותיה ישחקו בליגת האלופות ובליגה האירופית. ספרד תערים קשיים, ובכל מקרה זה ייקח שנים. גם אז, אלופת קטאלוניה תצטרך לשחק בסיבובים המוקדמים בשל שיטת הדירוג על פי הישגים בחמש השנים האחרונות.
הסיכוי שתסריט כזה יתממש שואף לאפס. מבחינת ברצלונה מדובר בהתאבדות, ולכן סביר יותר להניח שתחפש להצטרף לליגה קיימת וחזקה. בימים האחרונים עלה הרעיון שתצטרף לפרמייר-ליג האנגלית. תיאורטית זה אפשרי, אבל יותר טבעי שתשחק בצרפת.
ראשית, קטאלוניה גובלת בצרפת, ובליגה הזו משחקת קבוצה שמגיעה ממדינה שכנה - מונאקו. כלומר, מבחינה תקנונית זה אפשרי. עבור הצרפתים זו תהיה ברכה גם ברמה התדמיתית, ולא פחות ברמה הכלכלית (זכויות שידור, פרסום, וכדומה).
הברירה הטבעית
האפשרות השלישית, כמובן, היא שבארסה תישאר בלה ליגה. לפני כשבועיים הזהיר נשיא התאחדות הליגה חאבייר טבאס: "אם יהיה פיצול, הקבוצות הקטאלוניות לא יוכלו לשחק בליגה הספרדית". אבל ברור שהאינטרס של כולם, כולל ריאל מדריד, הוא שברצלונה תישאר. ריאל לא רוצה לאבד את הקלאסיקו, מפגש המועדונים הגדול בעולם, וכך גם יתר הקבוצות שעושות קופה יפה מאוד כשבארסה מגיעה.
כפי שזה נראה כרגע, הסיכוי היחיד שברצלונה תפרוש מהליגה הספרדית, או תגורש ממנה, הוא אם תוקם ליגה אירופית. כל זמן שה"סופר-ליגה" הזו נמצאת במגירה, סביר להניח שתימצא הפשרה שתשאיר את בארסה במקומה. גם אם המדינה הקטאלונית העצמאית אכן קום תקום.
לפנייה לכתב/ת 
