על כוחה של מוזיקה ויכולתה לגעת וללטף
"אומרים שמוזיקה משמשת כגשר אל כל הנפשות בעולם ואני מעידה שזה פשוט נכון. מול עיניי נוצרה אווירה שונה לחלוטין מכל רעשי הרקע שבעולם החיצוני. התלמידים התחילו להקשיב ולהיפתח והחיבור למוזיקה על סגנונותיה השונים יצר שיח אחר שלא דמיינתי לשמוע". ורד, מתנדבת במרכז 'אתנחתא' המשמש קורת גג זמנית לנוער בסיכון ובמשבר, משתפת
באתנחתא, הפועלת תחת עמותת 'אותות', קיים המרכז הלימודי "תפנית" של פרוייקט 'הילה', שמעניק לנערים חוויה נורמטיבית ככל נער אחר בגילם הנמצא במסגרת לימודית, ספסל הרחוב מוחלף בספסל הלימודים, ומשפט כמו "אני לא מסוגל ללמוד זה לא בשבילי" מוחלף ב"אתה יכול ואנחנו פה כדי לעזור לך להצליח". לאחר שנים של ניתוק לימודי הנערים מגלים את עצמם מחדש ואת היכולת שלהם להיבחן ולהצליח.
זה פשוט עובד. רק תאמיני בהם!
במסגרת הכשרתי המעשית בחוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה שבירושלים שובצתי להעביר פרויקט ב"תפנית". מורן, המנהלת הציעה את המוזיקה כנושא הפרויקט, בהתחלה חששתי מהרעיון. אני? מוזיקה? מה הקשר? ומעבר לכך איך מחברים את הנערים לנושא, מאיפה מתחילים?
מורן שעסקה במוזיקה עם הנערים במרכז במשך חמש שנים הצליחה לשכנע אותי לנסות. תראי היא אמרה, זה פשוט עובד. רק תאמיני בהם!
כך התחלתי את הפרויקט עם חששות גדולים וערכתי עם הנערים מפגשים קבוצתיים לאורך השנה בהם חשפתי אותם לסגנונות מוזיקה מגוונים לאורך ההיסטוריה ולתרבויות שונות. התגובות הראשוניות היו כמו שציפיתי - "מה זה השטויות האלה? את מי מעניין מוזיקה קלאסית?!" אמרו לי הנערים. אבל לאט לאט משהו בהם נפתח.
אומרים שמוזיקה משמשת כגשר אל כל הנפשות בעולם ואני מעידה שזה פשוט נכון. מול עיניי נוצרה אווירה שונה לחלוטין מכל רעשי הרקע שבעולם החיצוני. התלמידים התחילו להקשיב ולהיפתח והחיבור למוזיקה על סגנונותיה השונים יצר שיח אחר שלא דמיינתי לשמוע.
פתיחת הלב האמיתית של הפרויקט היתה ביום של כתיבת השירים. באחת הפעמים החלטנו מורן ואני, לאתגר את החניכים ולבקש מהם לכתוב שיר שמבטא את מה שהם מרגישים. הנחנו עטים ודפים על השולחנות והזמנו את הנערים לכתוב, פשוט לכתוב. לאט לאט החלו הנערים לקחת את העטים ולהתיישב מול הדפים, ומשם הקסם הגדול החל. במשך השעה שהייתי שם, עברתי נער נער, וראיתי את השירים שהוציאו תחת ידם ונפעמתי. השירים דיברו בין היתר על כאב הנתק מהמשפחה, על חלומות ומקומם בחיים שלהם, על הקושי בהישרדות היומיומית, ועל הרצון לא להיות שונים.
המילים נשפכו לדפים, בעזרת העיפרון הצליחו הנערים לבטא במילים רגשות מורכבים. כאן למדתי שיעור חשוב בחיים, להאמין. בכל אדם, בלי קשר לגילו וקשייו. באחד המפגשים הגיע אומן אורח והנערים ניסו יחד איתו להלחין את הטקסטים ולנגן. אף נער לא נשאר אדיש לכלי הנגינה שעמדו במרכז החדר. והם ניגשו אל הכלים וניהלו שיח ללא מילים, דרך המנגינה.
השיא היה כשלקחתי את הנערים במפגש האחרון שלנו למוזיאון המוזיקה העברית שבירושלים. ושוב, בתחילה החניכים התנגדו מה להם ולמוזיאון? זה של אנשים חכמים ומשועממים, אך אחרי שעה וחצי חווייתיים במיוחד בהם הנערים למדו על כלי נגינה מתרבויות שונות ואף התנסו בהם, סיכמנו את היום ואחד הנערים ניגש אלי ואמר לי "את יודעת, אני לא אוהב שום מוזיאון. אבל זה היה באמת כיף ומעניין" וחבריו איתו.
סדנת המוזיקה אותה העברתי במשך השנה תרמה לי, לא פחות ואולי יותר מאשר לנערים. השנה הזו לימדה אותי על כוחה של המוזיקה ועל היכולת שלה לגעת וללטף. למרות הקשיים שהיו לאורך הדרך, למרות החששות, אחרי שנה כזו בה הנערים הראו לי איזה כוח ועוצמה יש בהם ואיך אם נותנים להם כנפיים הם יכולים לעוף, לקחת אותך איתם וללמד אותך כמה דברים בדרך.
חלום / פולינה
היום אני חולמת חלום
גם אתמול וגם מחר,
אני תמיד אחלום.
וכמו יהלום החלום
ויש לו ערך
ואליו גם דרך
זוהי מטרה, זהו הישג.
היום אני חולמת חלום
גם אתמול וגם מחר,
אני תמיד אחלום
כולנו מגשימים חלומות יום יום
זה כמו ברכת שלום
יש חלום גדול
ויש חלום עגול
ויש חלום קטן
ויש חלום למישהי על חתן.
היום אני חולמת חלום
גם אתמול וגם מחר
אני תמיד אחלום
בין אדם לאדם החלום משתנה
אך למגשים החלומות זה לא משנה
ובמילון אין לו כל כך פירוש
אבל ללא ייאוש
החלום נשאר.
ללא כותרת/ מוחמד
לבד בחיים פגוע מכולם.
אמא לא רוצה אותי.
חסר לי בית.
לא יודע למה דוחים אותי
אין לי מנוחה.
רוצה לחיות כמו כולם.
אסיים בציטוט המסכם את חוויתי האישית: "הרגל את עצמך לזמר ניגון. זה ייתן לך חיים חדשים וימלא אותך בשמחה." (רבי נחמן מברסלב).
"עלה למעלה עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם פן יכחשו לך. דרוש אותם - וימצא לך מיד" (הרב קוק).
לפנייה לכתב/ת 
