המקום שבו אימהות יכולות להיפרד מהתינוקות שאיבדו

רוז רוה היא אימא של גיא בן ה-8 ונועם בן ה-6, אשת יחסי ציבור מרמת השרון, ששכלה את בנה הבכור אביב לפני תשע שנים, כשהיה רק בן שלושה ימים. במהלך כל השנים שחלפו נותרה בה השאלה מה עלה בגורלו של התינוק אחרי שיצאה בלעדיו מבית החולים. בחודש יוני האחרון היא מצאה לראשונה את קברו. 

המחשבה לקבור ילד, בשר מבשרך, היא בלתי נתפסת. אבל זה קורה מדי שנה, מאות פעמים. תינוקות ועוברים נקברים בחלקות שעד כה לא היו ידועות לציבור. פעם קראו להן חלקות הנפלים. עכשיו החלקות הללו נפתחות, ואיתן הפצעים, אבל גם האפשרות להחלמה.

מדי שנה מתרחשות כ-180 אלף לידות בבתי החולים ברחבי הארץ. למרבה הצער לא כולן מסתיימות בצרורות של פרחים ובלונים, ובאחת מכל 200 לידות, כ-900 מקרים בשנה, נחווית תמותה פרינטלית (Perinatal Mortality)  -  תמותת עוברים ותינוקות החל מהיריון בן 22 שבועות ועד גיל ארבעה שבועות לאחר הלידה.

בלתי נתפס. החלקה הקטנה לעוברים ותינוקות בחולון

בז'רגון העממי השתרש הביטוי "לידה שקטה", וחודש אוקטובר שהסתיים לא מכבר, מצוין בעולם כחודש המודעות הבינלאומי לאובדן היריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. אחרי לידה כזאת אין בכי של תינוק, או יציאה מאושרת עם הסלקל הביתה, אם בשל הפסקה יזומה של ההיריון בגלל מום מסכן חיים, הפסקת דופק הלב באופן טבעי ועד הסתבכות במהלך הלידה עצמה, שמסתיימת במוות.

"זה קורה יותר ממה שחושבים"

"האבחון של לידה שקטה, מתבצע על ידי בדיקת אולטרסאונד שלא מדגימה יותר דופק עוברי. מידת השכיחות של לידות שקטות היא גבוהה יותר ממה שאנשים חושבים", מעיד פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליולדות "ליס" בתל אביב. "כמות הילדים שנפטרים בתוך הרחם היא גדולה  מכמות הילדים שנפטרים עד גיל שנה.

"כאשר אנחנו מאבחנים אישה עם לידה שקטה, הטיפול מתחלק לשלושה חלקים: החלק הראשון הוא התמיכה הרגשית עבורה ועבור המשפחה. השני הוא סיום ההיריון בלידה נרתיקית, בשביל להקל על ההחלמה ולהעלות את הסיכוי ללידות חוזרות בעתיד; החלק השלישי הוא אבחון לבני הזוג, שבדרך כלל מאד מופתעים מהסיטואציה הקשה, ומתן הנחיות לגבי ההיריון הבא כדי להפחית באופן משמעותי את הסיכוי שהדבר הזה יקרה שוב".

ההורים יכולים להציב לוחות אישיים עם מילות פרידה. קיר ההנצחה

במקרים בהם יש צורך באבחון נוסף, השליה נשלחת לפתולוגיה ונעשית נתיחה לאחר המוות לעובר. עדיין בפועל, 60%-70% מהסיבות לתמותת העובר נשארים ללא תשובה. עד כאן הנתונים היבשים.

מה שלא נותר יבש הן העיניים של מי שחוותה ארוע קשה כל-כך. התחושה של המוות בתוך הרחם, הפרידה מחלום שמתנפץ והסבל הפיזי בלידה הקשה מותירים אחריהם אישה מדממת, אבלה, ללא הילד שנשאה בגופה. מחקרים הוכיחו כי נשים שעברו לידה שקטה מגיבות אליה כהלומות קרב, ולוקות בתסמונת פוסט טראומטית. 

בעבר, מיד לאחר הלידה, היו מקבלות היולדות מסמך ויתור בנוגע להליכי הקבורה הדרושים. בתוך הסיטואציה הכאוטית, כשהדף והעט מוגשים, האמהות חתמו ובכך תם העניין. הן כלל לא היו מודעות לאפשרות לקחת חלק פעיל בפרידה, בלוויה.

בתוך כל הכאוס, את פשוט חותמת. חלקת העוברים לפני פתיחתה לציבור

על פי ההלכה היהודית, אין מקיימים דיני אבלות על עוברים וילדים שגילם קטן מ-40 יום, ולא נאמר עליהם קדיש. יחד עם זאת, מקפידים על כל כללי הטהרה - הזכרים שביניהם עוברים ברית מילה והם נקברים בחלקה מיוחדת, סגורה, הבנויה כמעין תל, בקברי אחים משותפים - קבורה רבודה. בבתי קברות בהם אין בעיית מקום ניתן לעתים למצוא קברים נפרדים לכל אחד, אבל מצב זה כבר כמעט שלא מתאפשר, בגלל מצוקת קרקע.

לעתים עוברות שנים והזיכרון לא מיטשטש. לאחר פניות של עשרות אמהות, וחיפושים שנעשו לאתר את מקום הקבורה של התינוקות שלהן בעזרת עמותות ועורכי דין, ניתן להרגיש אותות ראשונים של השינוי שחל בגישה לקבורת עוברים - גם בבתי החולים, שנותנים יותר מידע, אבל בעיקר דרך שיתוף הפעולה והנגישות של חברות קדישא מקומיות (בארץ פועלות כ-250 מהן), הדואגות לכל צרכי המת וגם למשפחתו.  

החלקות הזנוחות הופכות למתחמי זיכרון פעילים

כיום המצב השתנה, ואימהות לאחר לידה שקטה ובני/בנות זוגן יכולות לבחור אם לקחת חלק בלוויה של העובר או התינוק, דבר שלא היה אפשרי בעבר. גם בבתי החולים הצוותים אמורים לשתף את האמהות באפשרויות הקיימות.

במידה שהארוע התרחש בעבר, הורים שמבקשים לאתר את קבר ילדם או ילדתם, יכולים לפנות לחברה קדישא המקומית (או אם לא מוצאים או לא יודעים, לברר דרך רישומי בית החולים מי היה אחראי על הקבורה), ולקבל את מיקום החלקה.

סגירת המעגל הייתה חסרה להמון נשים. רוז וקרן מבקרות בקבר של ילדיהן

בהמשך ישיר לכך, חלקות עוברים צחיחות וזנוחות, שהיו פתוחות רק בפני עובדי בתי העלמין, החלו להפוך למתחמי זיכרון פעילים. המרכזי שבהם, אפשר לומר נושא הדגל בתחום, הוא בית הקברות בחולון, שבתחומו הוקמה חלקת העוברים הגדולה באזור המרכז.

המתחם מופעל ומתוחזק על ידי חברה קדישא תל-אביב-יפו והמחוז, המטפלת ב-23 רשויות. שם, בתמיכת ההנהלה, לקח על עצמו אחראי המודיעין והמצבות במקום, אלון אלדור, את התפקיד כשליחות אישית של ממש. "כשאני רואה את האימהות שמצליחות להגיע לטקס עצמו או לכאן, הן גם מצליחות יותר לקבל את הדבר הזה, שהוא בלתי נתפס. אין צער יותר גדול מלאבד ילד ולא משנה באיזה פער של גילאים.

"במקרי מוות כאלה מנהגי האבלות לא חלים על ההורה בפן של ההלכה, אבל אנחנו מנסים להקל על צער האימהות ולתת להן בהיבט של 'ואהבת לרעך כמוך', את האפשרות להיות מעורבות. לולא זה, קשה להן להמשיך בחיים". בנוסף, הקים אלדור במקום קיר הנצחה שבו ניתן להציב לוחות אישיים עם מילות פרידה, והחל לטפח את הפינה והחלקה עבור ההורים המיוסרים.

"חשבו שהאמא תחלים טוב יותר אם היא תסגור את הדלת ותשכח"

"השינוי בא לידי ביטוי בשני דברים", מסבירה רבקה טסה בן טובים, עוזרת מנכ"ל חברה קדישא תל-אביב-יפו והמחוז, "הראשון הוא היכולת להצביע בדיוק באיזו קוביה קבור התינוק, והשני הוא ההכרה באבל של המשפחות. זה לא קשור להלכה, אלא עניין שמעבר. התפיסה בעבר הייתה שהאמא תחלים יותר טוב אם תסגור את הדלת ותשכח. היום מכירים בעובדה שהאבל רק מחמיר בגלל זה. סגירת המעגל הזו הייתה חסרה להמון נשים, שמגיעות שנים רבות לאחר הפטירה, מדליקות נר, שמות אישי וזה עוזר להתמודד ולצאת לדרך חדשה".

מידע או בקשה לאיתור קברים, ניתן לבקש דרך מייל: alon_e@kadisha.biz