נבחרת ישראל: כמו סובארו בגראנד-פרי

מאז עמנואל שפר בשנת 1970, עברו בנבחרת ישראל כ-15 מאמנים שלא הצליחו במשימה - לעלות לקמפיין גדול. רובם מאמנים טובים, אבל לא היה להם סיכוי להתמודד עם הבעיות של טיפול במגרשים, בילדים ובנוער. חלק נעשה, חלק בהמתנה.

הבעיה העיקרית היא המעבר מאסיה לאירופה. זה כמו להכניס לגראנד-פרי את קבוצת סובארו. אין שום סיכוי להשתוות בישראל להשקעות שיש באירופה. בחלק מהמדינות סדר העדיפויות מתחיל בחינוך לספורט, אצלנו סדר העדיפויות קצת שונה. גם המינוי של יו"ר ההתאחדות קצת מוזר, ואולי נבע מההתנהלות הכלכלית של קודמו לתפקיד. היה עדיף שעופר עיני יישאר כמשגיח על ברז הכספים ולתת לאחד שהכדורגל יקר לו לנהל את הנבחרת.

עופר עיני. שיישאר לנהל את הכספים(צילום: ראובן שוורץ)

מתוך הנחה שערן זהבי צודק, 40 שנה לא עלינו ועוד 40 שנה לא נעלה, מינוי המאמן צריך להתבצע בדומה לתהליך בבית"ר ירושלים, מאמנים שירצו להגיע לנבחרת בשכר מינימום פלוס מענק עלייה ליורו או למונדיאל בסך חצי מיליון אירו. לכן, במצב הזה צריך לחפש מאמן שהיה שחקן ועשה כסף מהכדורגל, ואולי הגיע הזמן שיחזיר לספורט שבנה אותו.

כמה שמות עולים לי בראש, והעדיפות שלי זה איל ברקוביץ'. לפחות הבחור לא יערבב אותנו במסיבות העיתונאים ויגיד כל מה שהוא חושב, ואם יהיה משעמם במשחק לפחות בתקשורת לא ישעמם. מאז שלמה שרף רוב המאמנים היו אנשים שפחדו לדבר. בקיצור, לא נעלה אבל לפחות זה לא יעלה לנו כסף. מה שכן, ניצחון על ספרד ולא צריכים לחפש מאמן. בשכונה זוכרים רק את המשחק האחרון.