מאז שלמה שרף לא כיף לצפות בנבחרת

מאז שלמה שרף הפסקתי ליהנות מהנבחרת. כמוני חושבים מאות אלפי אוהדי הנבחרת, דבר שאני מרגיש בשיחות על הנושא. מבלי להעליב שום מאמן נבחרת אחרי שרף, אפשר לומר בעדינות שמי שהגיע לאמן את הנבחרת דאג רק לא להפסיד. כולם בונקריסטים, ולמעט משחק אחד פה ושם ראינו כדורגל משעמם ונטול שמחה.

אני כבר לא מופתע שבכל פעם עולים שמות של מאמנים שבזכות הקשרים מגיעים לאמן נבחרת. אלישע, עם כל הכבוד, אימן את חיפה בתקופה שרק היא הייתה קיימת בליגה שלנו. אזכור לו רק שני דברים: הוצאתו הקבועה בדקה ה-60 של ליאור רפאלוב, שחקן שהיה אמור להוביל את חיפה לשנים יפות, אולי היורש של ראובן עטר, ומשחק שהיה מפסיד מול עשרה שחקנים של הפועל ת"א אלמלא בונקר חיפאי. עובדה שבבאר שבע הוא נכשל. מפה מטיסים אותו לנבחרת? לא ראוי.

אלישע לוי. לא ראוי(צילום: ראובן שוורץ)

איל ברקוביץ', שמבין בכדורגל ושיחק בליגות חשובות, ראוי לאמן ולהצית את האש הכבויה שיש בנבחרת. הוא אומר מה שהוא חושב ואצלו אין פוליטיקלי קורקט. מה לא בסדר עם זה? שימו לידו לאיזון את טל בנין או ראובן עטר ויהיה לנו צוות מלהיב ומקצועי.