וקסמן וכהן לרשות הבוארד
לא רבים הישראלים שבחרו לקום מהספה הנוחה של משרת ייעוץ עצמאית או מינכול חברות סטארטאפ ולהשקיע את מרצם בהגשת מועמדות לכסא בבוארד של משרד החינוך בעירם. האתגר רחב, הן בהבנת המערכות הכלכליות ולא פחות מהפנמה של המערכות שמגלגלות את גלגלי השיניים של הפוליטיקה המקומית. עדי וקסמן חברה לאמילי כהן האמריקאית, שנשואה לישראלי, ויחד הן מתעתדות להביא שינוי לעיירה שעוברת טלטלה רצינית במערכת החינוך שלה. בהתנדבות מלאה ובתמיכת הקהילה
אוסי מק כותבת "לשתיהן ילדים בבתי הספר השונים של העיירה, אני בטוחה שהן תעבודנה קשה ובמלוא המרץ לקידום מערכת החינוך בפיירלון. הן אמביציוזיות, וטובת הילדים עומדת לנגד עיניהן. הן חוקרות לאן זורמים כספי המיסים הגבוהים שאנחנו משלמים. אני רוצה להודות להן…" המילים של המורה הנערצת אוסי מק מסכמות אולי את תמצית הקמפיין שהרימו שתי נשים בעיירה פיירלון למרוץ לבוארד של משרד החינוך המקומי. אמילי כהן ועדי וקסמן, האחרונה מוכרת לקהילה הישראלית שנים רבות בזכות פעילותה בעיקר במסגרת בית הספר 'ניצנים'.
אם כך, מה מניע צמד נשים עסוקות מאוד בחייהן, שמגדלות כל אחת שלושה ילדים, כהן אמריקאית הנשואה לישראלי, ו-וקסמן ישראלית שהגיעה לארה"ב לפני כמעט 20 שנה וילדה את שלושת ילדיה על אדמת היבשת האמריקאית לקום מהספה ולעשות מעשה בעיירה השקטה שהן מתגוררות בה? מה מניע את שתי הנשים, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, נשות קריירה עניפה לבוא וללחום את מלחמת החורמה שהכריזו על הבוארד של מחלקת החינוך של פיירלון. אומרים שאקטיביזם הוא כבר לא מנת חלקו של הדור שנולד אחרי שנות ה-70. אומרים שפעם היו קמים מהספות וקוראים קריאות, והיום נוח לשבת על הספות ולצקצק בלשון ולהעביר ביקורות, לרב ממקום לא מושכל. אם כך, מה הזיז את השתיים לקום ולהכריז על רצונן להבחר לבוארד של מחלקת החינוך בעיירה פיירלון ב-7 בנובמבר?
מימין: אמילי כהן ועדי וקסמן
הפור נפל באופן סופי בפברואר האחרון. אבל נראה שאצל עדי וקסמן הוא ניזרע כבר הרבה שנים קודם. יש לה שלושה ילדים: הבכור התחיל לפני חודש את השנה ראשונה בבית הספר התיכון, השניה בכיתה ה' והשלישי בגן חובה ויש כמובן בעל תומך. וקסמן מעורבת בישיבות הקשורות במערכת החינוך מאז היה הבכור בכיתה א'. היא נוכחת, היא מקשיבה והיא לא מהססת לשאול שאלות ולהביע עמדה. מי שעומדת כל השנים בראש חברות סטארט אפ, מנהלת תקציבים עתירי מספרים, ומפעילה עובדים תחתיה ביד רמה ועם נסיון רב, היא לא אדם שיכנע לתשובות בלתי מבוססות. יש לה נסיון רב בהקמה של ועדות שמובילות שינויים, בביקורת על תהליכים ובתיחקור שלהם, בבחירת אנשי צוות לתפקידים שונים ובניהול תקציבים שנעו בין מליונים בודדים ל-500 מליון דולר. את כל הרזומה הזה היא לא צברה לפני שלמדה לשלושה תארים ראשונים בישראל, ולתואר שני ושלישי שסיימה בהצלחה באוניברסיטת קורנל במנהל עסקים ופיתוח ארגוני. אסטרטגיות זה שם המשחק כנראה, כשהיא מייעצת לחברות קטנות ובינוניות כיצד להגדיל את השוק שלהן בארה"ב או בשוק העולמי. את כל הנסיון העצום הזה היא מביאה במלוא כוחותיה לתוך קמפיין שנראה מהצד כאכזרי למשתתפות בו.
אחת לצד השניה עומדות עדי וקסמן ואמילי כהן כדי להשיג את המטרה ולהשפיע. לכהן שלושה ילדים צעירים, הבכורה בת 4.5 ובשנה הבאה תחל את חוק לימוד החובה שלה בפיירלון. כהן, פרופסור באוניברסיטת רטגרס בתחום עבודה סוציאלית. היא מלמדת סטודנטים לעבודה סוציאלית, עוסקת במחקר בתחום האייג'ניג ועוסקת בתהליכים שקשורים במנהיגות בקהילה. חלק מהמחקר שלה עוסק במשפחות באמצע חייהן, כשהקן מתרוקן והילדים עוזבים את הבית ובאנשים שנמצאים בסוף חייהם. יש לה קשרים רבים עם מנהיגים בקהילות שונות, אנשי מקצוע בעמותות ועוד. המחקר שלה עוזר להבין איך מנהיגים בקהילות מקבלים החלטות. היא בודקת את כל השלבים החל מקבלת ההחלטות וכלה בדרך הפעולה. היא לא מקלה ראש בנושא בניית היחסים בין המנהיג לקהילה וכיצד הוא נוטה להבין את הצרכים של הקהילה. דגש ניתן על המנוע שמניע את האנשים לעשות שינוי בקהילה שלהם ומה צריך לחבר יחד כדי שהדברים יעבדו בצורה מיטבית.
האחת מביאה את התיאוריה ממחקרים ארוכי שנים בתחום, והדברים נושקים לעבודה בשטח של האחרת, כל אחת במקצועה ובקריירה שפיתחה. הם משוחחות על הגורמים שהביאו אותן לקום מהספה ולפעול, ומשלימות האחת את הפעולה של השניה הן מהצד התיאורתי-אקדמי והן מהצד המעשי.
באירוע לגיוס כספים לקמפיין
בפברואר האחרון הן נדהמו לגלות ש"באופן מפתיע" האוכלוסיה הצעירה בפיירלון גדלה לאין שעור, ולפתע אין מקום לכל הילדים בבתי הספר השכונתיים, בעיקר באלה של שכונת רדברן ובית הספר מילנס. בפיירלון 6 בתי ספר יסודיים, 2 חטיבות ביניים ובית ספר תיכון אחד לכל העיירה. נראה היה כי אנשי הועדה שמשמשת כועדת ביקורת על הנעשה בתחום החינוך נרדמו בשמירה, ולדבריה האוכלוסיה צמחה במהירות ובצורה לא צפוייה וחסרת פרופורציות, דבר שתפס אותם מופתעים. וקסמן: "כשהבת השניה שלי היתה בגן חובה, היו 16 ילדים בכיתה. בכיתה א' כבר היו 18 ובכיתה ב' היו 20. הדברים היו כתובים על הקיר. כשעברנו להתגורר בבית הנוכחי שלנו לפני 7 שנים, כל הבתים היו מיושבים באנשים מבוגרים יחסית. ומה חשבו שיבוא אחריהם? איפה האנשים שאמונים על תכנון העתיד בעיירה שמסתמך על נתונים דמוגרפיים מהשטח?" או אז עלה נושא הסופט-בורדרס "גבולות רכים" שמשמעו ביטול ההשתייכות של הילדים לבתי הספר הנמצאים בשכונות שלהם, ושיוכם לבתי הספר ללא התחשבות גיאוגרפית. יוצא מזה שיהיו ילדים שילכו לבתי ספר מרוחקים מאוד ממקום מגוריהם.
וקסמן החלה לשאול שאלות מתבקשות: "שאלתי את הבוארד למה הם מציעים את פתרון הסופט-בורדרס? היכן מיושם פתרון מסוג זה והאם יש בסיס להשוואה? איך הפתרון הזה ישפיע על הקהילה? האם יש להם בסיסי נתונים שהם עובדים איתם?" אבל נראה כי לא היו לבוארד תשובות "הם הגיעו עם הפתרון שלוף מהשרוול ללא ביסוס וחשבו שיצביעו עליו וימשיכו הלאה" היא מספרת בפליאה. כהן: "הם הקלו בכל מה שקשור באחים, כך שאם יש כבר אח בבית ספר מסויים, גם האחים הבאים אחריו אבל לגבי תושבים חדשים שמגיעים לעיירה סימן השאלה נשאר עומד בעינו, ולאנשים שבוחרים לרכוש בית בשכונה שמשוייכת לבית ספר מסויים נחסמה הבחירה, מכאן שלהחלטות שלהם היתה גם השפעה מכרעת על שוק הנדל"ן בעיירה".
וקסמן: "נושא נוסף ששמנו לב אליו הוא תת ייצוג של קהילות שונות בעיירה. כל הבוארד מורכב מאמריקאים, יש מי שמשרת בו גם 25 שנה. לאנשים האלה כבר אין ילדים במערכת החינוך בפיירלון ואין כל רגישות לצרכים העכשוויים. רובם אנשי חינוך, ללא כל ידע או הבנה בטכנולוגיות, בניהול תקציבים ובנושאים אחרים שקשורים בלקיחת אחריות על תקציב שמתקרב ל-100 מליון דולר לחינוך בעיירה שלנו" היא מסבירה "בעיירה חיות קהילות שונות מהעולם, הקהילה הישראלית כמובן משמעותית מאוד הרבה מאוד שנים, קהילה רוסית-יהודית, הודים, אסייתים מכל המזרח הרחוק ועוד. בכל פעם שנוכחתי בישיבה ואחד הזרים קם לדבר בה, הרגשתי שיש תחושת זלזול בו. למזלי אני כמעט לא נשמעת זרה".
וקסמן: "כשהבנו שחסרה אינפורמציה, ניסינו להציע אותה. רצינו להיות מעורבות, אבל נראה היה שהם לא היו מעוניינים וזה היה מאוד מאכזב". כהן: " מאז שהחלטנו לרוץ לבחירות, נותנים לנו הרגשה שאנחנו לא ראויות. אותי שואלים איך אני יכולה להרשות לעצמי לקחת תפקיד כזה עם שלושה ילדים בבית ועוד אמירות שוביניסטיות וסקסיסטיות שאני חשופה להן". לאורך כל השיחה הן מתארות את ההתקפות הבלתי פוסקות שהן חשופות להן מאנשי הבוארד ומקבוצת תומכים שלהם. הן מותקפות ביום יום מעל עמודי הרשתות החברתיות, ומתמודדות עם חוסר הקבלה של קבוצת האנשים שמתקיפה. וקסמן: "למרות שאנחנו רצות בקמפיין משותף, יש לזכור כי הבחירות לכל אחד משלושת הכסאות שמתפנים עומד בפני עצמו. אנחנו מקוות ששתינו נבחר עלמנת שנוכל להביא רוחות חדשות לבוארד".
מה אתן מציעות? וקסמן: הרבה מאוד נסיון מהשטח בניהול, ייצוג גם למהגרים מכל המקורות, ידע עצום בניהול כספים, יכולת מחקר רלוונטי. אנחנו לא נעבוד 'מהבטן'. אנחנו רגילות, כל אחת בתחומה, לעבוד עם נתונים אמיתיים. יש לנו ילדים במערכת החינוך, ואנחנו חשופות להורים סביבנו ולצרכים בשטח. בטח ובטח שנביא הקשבה לצרכים. הידע בניהול תקציבים יעזור לייעל את התקציב הענק לחינוך מבלי שנצטרך להעלות את המיסים. על כל העלאה מעל 2% נדרשת הצבעה. לקראת ההרחבה הצפוייה של חטיבת הביניים שגם תפגע באיכות החיים של התלמידים בשלוש השנים הקרובות, וגם גוררת העלאה משמעותית מאוד של המיסים, נדון בכובד ראש". כהן: "אנחנו בטוחות שגם הבוארד הנוכחי עושה דברים טובים בשביל הקהילה. הגישה שלי דוגלת בבוארד שיהיה פתוח יותר לקהילה, שיחלוק את האינפורמציה, שיראה צדדים שונים של העבודה שלו ולא ישאר סגור בין תשעת חבריו מבלי גישה משתפת פעולה".
וקסמן: "עיניין מרכזי שיש לעסוק בו הוא היציאה של המפקח על החינוך לגמלאות. יוצא שאין מי שעומד בראש הארגון, ומכאן שאפילו אנשי חינוך מתלוננים שהבוארד עובר את הגבולות, וזה לא מקובל. יש חוסר איזון במאזן הכוחות. אנחנו מתכוונות לעשות עבודה יסודית מאוד בנושא הצורך, אם קיים בכלל, בהעלאת המיסים. לצערנו אנחנו מתעסקות בהתקפות החוזרות ונישנות מצד יוג'ין (ג'ין) בנטה, יו"ר הבוארד שלא מהסס לקבוע שהישראלים לא יוצאים להצביע ולכן לא אכפת לו מהם. אנחנו באנו לעשות את השינוי הנדרש ואנחנו מביאות את התמיכה. הקמפיין שלנו מתנהל לפי כל הכללים, ואנחנו מקבלות תמיכה גורפת הן מבני הדור שלנו ששולח ילדים למערכת החינוך והם מבני דור ההורים שלנו שמצדיע לנו על ההתנהלות ומכה על חטא ההתעלמות שהוא בחר בה בעבר". כהן" אנחנו מקוות שיבואו להכיר אותנו ביריד הרחוב שיתקיים ב-15 לאוקטובר בפיירלון, וכן יבואו לשמוע אותנו בעימות שיערך ב-17 לחודש זה. אנחנו יודעות שהקהל יבוא להצביע בשביל השינוי ב-7 בנובמבר". וקסמן: "אנחנו פועלות בשביל ילדי העיירה ובשביל לקחת החלטות שמשפיעות על כלל הקהילה ברמה הכלכלית ועוד. היד קלה על הדק העלאת המיסים. אכפת לנו ואנחנו רוצות לבוא ממקום של נסיון וידע בכל התחומים הרלוונטיים".
עדי וקסמן ואמילי כהן מגיעות מפוכחות מאוד למערכת הבחירות הזו, אם כי מופתעות מרמת התוקפנות הקיימת בקרב הותיקים המשרתים בבוארד. הן יצאו לקרב, הן מגייסות כספים כנדרש בחוק, ומקבלות את אהדת הציבור ברחוב אם כי באופן מפתיע העיתונות המקומית מתעלמת מקיומן. הן משדרות תחושה של עליהום, למרות שהן לא נכנעות לה. שתיהן חדורות מוטיבציה להצליח.
כדי ללמוד עוד על עבודתן ולתת להן תמיכה: cohenvaxman.org
אמילי כהן ועדי וקסמן
מומלצים
