המדינה ברוכת הנפט - שלא משתמשת בו
נורבגיה התברכה בשדות נפט וגז טבעי, אבל 99% מהחשמל במדינה מיוצר באמצעות מקורות מתחדשים - בעיקר בעזרת אנרגיה הידרואלקטרית. בנוסף מעודדת המדינה שימוש במכוניות המונעות בחשמל על-ידי תמריצים שונים
נורבגיה מדורגת בצמרת רשימת המדינות שמפיקות נפט וגז טבעי. אבל אם ציפיתם שהמדינה תשתמש בגז ובנפט, שהתגלו בים הצפוני לפני כ-45 שנה, לצריכה עצמית - טעיתם. המדינה מייצאת כמעט את כל הנפט והגז הטבעי שהיא שואבת מקרקעית הים ואת החשמל מייצרים במדינה באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית - המיוצרת באמצעות מים. כמה אחוזים בודדים של חשמל מיוצרים באמצעות טורבינות רוח. התוצאה: 99% מהחשמל במדינה מיוצר ממקורות מתחדשים, שלא גורמים לזיהום הסביבה.
במשרד הנפט והאנרגיה באוסלו מתגאים שהגז הטבעי והנפט, שנשאבים מעשרות אתרי קידוח בים הצפוני, מועברים ישירות למדינות שונות בעולם. למשל, הגז הטבעי מועבר ישר בצינורות לבריטניה, גרמניה, צרפת ומדינות נוספות באזור. גם הנפט לא נכנס כמעט למדינה והוא מיועד לייצוא.
אז איך מייצרים חשמל בכל זאת? נורבגיה התברכה גם במקורות מים רבים ולכן ברחבי המדינה פזורות עשרות תחנות כוח, שמייצרות חשמל באמצעות אנרגיית מים. מדובר בתהליך הפקת חשמל העושה שימוש בתנועת מים (אנרגיה הידרואלקטרית), הנחשב למקור ליצירת אנרגיה אשר כמעט שאינו מלווה בזיהום סביבתי.
הפקת אנרגיה ממים אפשרית כאשר זרם המים חזק דיו כדי לרתום את זרימת המים לשם הפעלת טורבינה המניעה גנרטורים לייצור חשמל. כדי להשתמש בזרם המים נדרשת השקעה בבנייה של מאגרי מים, סכרים, טורבינות ותחנות. זרימת מים חזקה מתהווה כתוצאה מהפרשי גובה הקיימים במפלים וסכרים או זרמי נהרות חזקים.
אוסלו ירוקה
בזמן שבערים בישראל התחבורה הציבורית פועלת ברובה על דלק מזהם, באוסלו המצב שונה לחלוטין. בעיר פועלת מערכת של רכבות תחתיות, המונעות באמצעות חשמל. גם החשמליות הנעות ברחבי העיר מונעות כמובן בחשמל. חברת האוטובוסים מפעילה אוטובוסים היברידיים, שנוסעים בעיקר על חשמל ורק במקרים מסוימים מנוע הדיזל מופעל.
מערכת התחבורה הציבורית היעילה מאוד באוסלו גורמת גם ללא מעט בעלי כלי רכב להשאיר אותם בבית ולהשתמש ברכבת התחתית, באוטובוסים ובחשמליות. בניגוד לארץ, שצריך להעביר כרטיס בכל פעם שעולים לרכבת או לאוטובוס, באוסלו פשוט סומכים על התושבים שהם מצוידים בכרטיסים - וכך הכניסה לאוטובוסים ולרכבות מהירה הרבה יותר.
ומה קורה למי שרוצה להחזיק רכב? המדינה גם מעודדת את התושבים לרכוש כלי רכב חשמליים על-ידי מתן של הטבות שונות. ברחבי אוסלו ניתן לראות לא מעט מכוניות טסלה, וגורמים בעיר אומרים כי בבירת נורבגיה אחוז המכוניות החשמליות הגבוה בעולם.
בנוסף, ניתנות למכוניות החשמליות יתרונות נוספים, כמו אפשרות לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית וזאת על מנת לעודד את השימוש בהן. כמובן שהיעד הוא הורדת זיהום האוויר בערים.
ניסיון להוריד עוד את הזיהום
בשבוע החדשנות, שנערך באוסלו בסוף החודש שעבר, הוצגו לא מעט חידושים בתחום האנרגיה הירוקה. אחד היזמים הציג בלונים שבהם כביכול 100 ק"ג של פחמן דו-חמצני. היזם אמר כי ניתן לחסוך בקלות 12,500 בלונים כאלה, על-ידי שימוש נכון באנרגיות מתחדשות.
גם הדאגה לזיהום בחופים ובימים מטרידה את הנורבגים. באחד האירועים סיפרה יזמית על הצעה לשלם לאזרחים כדי שינקו את חופי הים. ההצעה עלתה לאחר ששתי צעירות, שיזמו את הפרויקט, הבחינו בפגר של לווייתן שנסחף לחוף, לאחר שבלע כמויות גדולות של פלסטיק.
ומה עושים בכסף?
קרן העושר של נורבגיה, לשם מעוברים כספי רווחי הנפט והגז, הגיעה לא מזמן ל-1 טריליון דולר (1,000 מיליארד דולר). סכום אסטרונומי, שמושקע בעשרות מדינות ברחבי העולם - בין היתר בישראל (כ-3 מיליארד דולר ב-81 חברות ובאגרות חוב ממשלתיות). המטרה של הקרן היא לדאוג לדורות הבאים.
הקרן הוקמה לפני יותר מ-20 שנה ואת הכסף היא משקיעה במדינות שונות ברחבי העולם - אבל לא בנורבגיה, על-מנת שלא לייצר אינפלציה. רק ב-2016 משכה הממשלה הנורבגית בפעם הראשונה כספים מהקרן בניסיון לתמרץ את הכלכלה המקומית.
לקרן, שמשרדיה ממוקמים בבניין עתיק באוסלו, יש ועדה שמחליטה היכן להשקיע. למשל, בישראל משקיעה הקרן בבזק, סלקום, אלקטרה, בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי, נייר חדרה, בנק מזרחי, פרטנר, פז, שופרסל, טבע ועוד.
בסך הכל סכום ההשקעות של הקרן הנורבגית בישראל (נכון ליום שישי בצהריים) עומד על 1,316,787,124 דולר. הסכום המושקע באגרות חוב עומד על 1,664,207,735 דולר. כלומר מדובר בכמעט 3 מיליארד דולר של השקעות בישראל.
אגב, באיראן קרן העושר אינה משקיעה כספים. הסיבה: בקרן משקיעים רק בשווקים יציבים וכנראה שהמצב ברפובליקה האיסלאמית אינו כזה, לפי הנורבגים.
הקרן היא שקופה לחלוטין וניתן לראות בכל זמן נתון באתר האינטרנט שלה את מצב ההשקעות: https://www.nbim.no/
הכותב היה אורח שגרירות נורבגיה בישראל, בשבוע החדשנות באוסלו
לפנייה לכתב/ת 
