סקירת משחק: Destiny 2
אחרי שבמשחק הראשון בסדרה הצלנו את העולם ואת "הנוסע" הגיע הזמן לעשות זאת שוב, אך הפעם בצורה נוחה יותר ומסורבלת פחות. Destiny 2, הסקירה
דסטיני 2 (destiny) של חברת באנג'י הוא המשך ישיר לדסטיני הראשון, אבל אין צורך להכיר את המשחק הראשון כדי לשחק בשני. המשחק יצא בגרסה ל-PS4 ול-XBOX וב-24 באוקטובר תצא גירסה למחשבים.
מעט מורכב להסביר על המשחק בלי להכיר את הרקע של עולם הדסטיני, אז נעשה זאת בכמה מילים: בעתיד לא רחוק ואפוקליפטי מגיע אל כדור הארץ the traveler (הנוסע), ישות מסתורית ועגולה כמו כוכב ובעלת כוח מיוחד. "הנוסע" מאיץ את הטכנולוגיה של בני האדם בעזרת "האור" שלו, ומעניק את היכולות לנוע ברחבי מערכת השמש.
בשלב מסוים, האויבים של "הנוסע" פולשים אל מערכת השמש ומנסים להשמיד בין היתר את כדור הארץ. בתום קרב אדיר מצליח הנוסע להרחיק את אויביו, אבל הוא נשאר משותק כשהוא מרחף מעל נקודה מסוימת בכדור הארץ, הנקודה היחידה שבה ניתן לקיים חיים בביטחון, שם מקימים את העיר ואת "המגדל" (the tower). זהו המקום שבו מתרכזים הגארדייאנ'ס, הלוחמים ששומרים על הנוסע ומקבלים את כוחם מהאור שלו. ישנם שלושה סוגי לוחמים: טיטאן, וורלוק, והאנטר, כאשר לכל לוחם יכולות ייחודיות משלו. הדמות שאנחנו משחקים יכולה להיות בן אדם רגיל, אוואקון (awoken) - זן חייזרי שנוצר בקרב הגדול בסיפור, או exo שהוא למעשה רובוט חכם במיוחד. ניתן גם לבחור מגדר של זכר או נקבה לכל גזע.
נתחיל בקמפיין שאותו משחקים כשחקן יחיד, הסיפור בקמפיין מתרחש ביום בהיר אחד, שבו הלגיון האדום פורץ במתקפת פתע על כדור הארץ ועל "הנוסע" ומנטרל את "האור" שלו ובכך לוקח מהאגרדייאנ'ס את הכוחות שלהם. בני האדם נאספים במקום שנקרא "החווה" אזור גיאורגפי שפעם היה אירופה, והוא גם המקום שבו ניתן להסתובב, לרכוש כלי נשק ולהכיר שחקנים אחרים.
אחרי שהדמות שלנו מצליחה להגיע למקום שמפיץ מעט מהאור של הנוסע ובכך טוען את הכוחות של הגרדיאן שלנו מחדש, אנו יוצאים למסע שבו אנו מבצעים משימות במטרה להביס את הלגיון האדום ואת העומד בראשו - "דומינוס גואל" (Ghaul), תוך לחימה בכמה סוגי צבאות על 4 כוכבים שונים שבהם אנו גם אוספים מחדש את ה"ונגרד" - המפקדים של כל מחלקה, זוואלה הטיטאן, איקורה הוורלוק, וסייד-6 ההאנטר.
הקמפיין עצמו ארוך בצורה הגונה ומאפשר בין 30-40 שעות משחק עד לסיומו, הגרפיקה של המשחק מרהיבה, עבודת הסאונד לרוב מעולה, למעט פעמים שבהם יש מוזיקה דרמטית מבלי שמתרחש משהו דרמטי במיוחד בפועל. המפות עצומות וכיף לשוטט בהן, במיוחד עם חברים. הקמפיין עצמו אינו קשה במיוחד, והאינטליגנציה המלאכותית של הדמויות מולן אנו נלחמים לא גבוהה. לפעמים נראה שהן פשוט עומדות ומחכות שנירה בהן. במהלך הקמפיין אנחנו אוספים כלי נשק חדשים וציוד משופר ומעלים את הרמה של השחקן שלנו שמתחיל ברמה 1 ויכול להגיע לרמה 20, היא הרמה המקסימלית.
מלבד הקמפיין ישנן עוד לא מעט אפשרויות משחק שכוללות משחק משותף עם שחקנים אחרים ברשת (co-op). אחת מהן הם האירועים הפומביים (public events) שמופיעים על המפה בניגוד למשחק הראשון, וכוללים בעצם קרב קצר של כמה דקות מול כוח שפולש בנקודה מסוימת, ועלינו לחסל אותו ביחד עם שחקנים נוספים במפה. בסיום הקרב כל שחקן שהשתתף באירוע יקבל שלל בצורת ביגוד,כלי נשק או מטבעות שאיתן נוכל לרכוש דברים בהמשך.
דרך נוספת להרוויח שלל טוב היא הרפתקה (adventure), מצב משחק שבו אנו אמורים להגיע למתחם לבדנו ולנקות אותו מפני אויבים, בסיום ההרפתקה נעמוד מול בוס חזק יותר משאר הלוחמים שבהם נתקל עד אז, וכשנביס אותו נזכה בשלל איכותי או נדיר יותר מזה שניתן למצוא מסתם שיטוט אקראי במפה. צורת משחק נוספת היא הסטרייק (STRIKE) מצב משחק בו הדמות שלנו חוברת לעוד שני שחקנים ברשת, וביחד יוצאים למשימת חיסול של בערך 10 - 15 דקות שבסיומה נקבל שלל בדומה לאירועים הפומביים, רק שהקושי גדול יותר והשלל שבו זוכים טוב יותר בהתאם.
הרייד (raid), שיטת משחקת נוספת שמזכירה את הסטרייק רק שבמקום 3 שחקנים, אנו 6 שחקנים ובמקום משימה אחת, יהיה עלינו לעבור בין חדרים, לפתור חידות ולהביס בוסים חזקים בהתאם, מצב המשחק הזה יכול להימשך שעות, ולמעשה כרגע מחזיקים בשיא קלאן (clan) שהצליחו לסיים את הרייד בזמן שאפילו המפתחים לא האמינו שאפשרי - 5 שעות וחצי עד לסיומו. (קלאן היא האפשרות ליצור קבוצה עם החברים).
מלבד האפשרות לשחק עם שחקנים אחרים נגד המחשב במה שנקרא PVE או בעברית, שחקן נגד הסביבה, קיימת האפשרות ל-PVP, שחקן נגד שחקן, שבעצמה נחלקת לכמה סוגי משחקים. כולם מחולקים למשחק של ארבעה מול ארבעה במשחק אחד שבו ישנן שלוש נקודות במפה שעל כל צוות להחזיק כמה שיותר זמן וכמובן להרוג את שחקני הצוות השני, הצוות שהחזיק כמה שיותר נקודות לאורך זמן מנצח את המשחק.
משחקון נוסף מתחלק בין שני הצוותים להתקפה והגנה, כאשר הצד המתקיף אמור לשתול פצצה במיקום מסוים במפה והצד השני אמור להגן ולהדוף אותם. אם הצד המתקיף הצליח, הם ניצחו את המשחק. אם הצד המגן הצליח להרוג את הצוות התוקף מבלי ששתלו את הפצצות ועד שנגמרות לו כמויות החיים שבהן הם יכולים לחזור למשחק (respawn) הצד המגן ניצח. עוד משחקון הוא פשוט קרב עד המוות שגם הוא מחלוק לשני סוגים, האחד סופר את כמות ההריגות של כל צד עד שנגמר הזמן ובשני יש כמות פעמים מוגבלת בהן צוות יכול לחזור לאחר שאחד משחקניו נהרג, הצוות שנשאר עומד אחרון בארבעה סיבובים - ניצח.
לי היה קושי קל במשחקי הרשת גם כי ביחס לאינטליגנציה המלאכותית של היריבים במשחק עצמו, השחקנים האמיתיים טובים וקשים יותר וגם כי באופן אישי אני לא רגיל למשחקי ירי עתידניים (בניגוד לבאטלפילד 1 שאני מאוד אוהב), אבל אחרי כמה סיבובים בכל משחק מתחילים להבין את הטקטיקה ואת המקומות שבהם קל להסתתר או את הנשקים המתאימים לכל סיטואציה ומה שנשאר זה רק לתרגל.
לסיכום:
דסטיני הוא משחק טוב, יש לו קהל נאמן ומצבי משחק מהנים ומעניינים שכיף לשחק לבד, עם חברים או אפילו עם אנשים זרים. ניכר כי באנג'י השקיעו המון זמן ומחשבה על עיצוב המפות של כל עולם ועל המשימות שרובן אמנם חוזרות על עצמן (תגיע לפה תהרוג את זה תנצח אותו והופ! תזכה בשלל) אבל עדיין מצליחות לאתגר בגלל ההבדלים ברמות של האויבים מולם אנו נלחמים, ובגלל ההבדלים במפות. מצד שני אם אתה לא חובב גדול של משחקי מולטיפלייר המשחק יכול למצות את עצמו ברגע סיום הקמפיין.
