אלישע התלהב מטרנד הליצנים
אחרי אותו הפסד למקדוניה אלישע היה צריך ללכת הביתה. ישראל נכשלה ואלישע הליצן מורח אותנו. הוא משעה שחקנים כמו חמד והרוש, ומגבה את זהבי שביזה את סרט הקפטן. פה מבינים שהבעיה הראשונה היא בעמדת המאמן
אלישע לוי לקח את הטרנד של הליצנים צעד אחד קדימה. נבחרת ישראל נראתה אפורה וכבויה, ועל הקווים הסתובב מאמן מנותק מהמציאות, שכמו באחות מהכדורסל, לא יודע להודות בכישלון. נבחרת ישראל עלתה לשחק בליכטנשטיין כשאין לה על מה לשחק, ובמקום לזמן שחקנים שיכולים להפוך לשלד העתידי של הנבחרת, כמו מואנס דאבור, דיא סבע מיכאל אוחנה וכו', הוא בחר לזמן שחקנים שלא בטוח כמה עוד ילבשו את מדי הנבחרת. אלישע לוי חשב על עצמו במקום על טובת הנבחרת, חשב על ההווה במקום על העתיד, ועם קצת סיכון וביטחון בצעירים אולי היה מנצח יותר מ-1-0 את הנבחרת האימתנית ליכטנשטיין.
כמה נתונים שמראים עד כמה אלישע כשל: בנבחרת הופיעו 26 שחקנים שונים בשני המשחקים נגד ליכטנשטיין, רק שני שחקנים שיחקו בשני המפגשים: תומר חמד וטל בן חיים החלוץ. הנבחרת סיימה בהפרש שערים שלילי. הנבחרת כבשה עשרה שערים במהלך כל הקמפיין, הכי נמוך מאז שהתקבלנו לאירופה (לפני זה, הכי נמוך היה 13!).
הנבחרת לא הביאה יכולת למגרש, וגם לא תוצאות. בהתחלה חבריו של אלישע בתקשורת ציינו שהוא בדרך לעוד קמפיין, שמרוצים ממנו בנבחרת, שרואים שינוי. זו הייתה אחיזת עיניים. נבחרת ישראל לא הציגה משחק כדורגל טוב אחד מתחילת הקמפיין. בפתיחה נגד איטליה ישראל בקושי בעטה לשער, והמזל של אלישע היה שהגול של בן חיים הוריד ממנו את האש ואת תשומת הלב. במשחק השני יצאנו למקדוניה שישבה עלינו בלי הפסקה במחצית הראשונה, ובמזל זה לא נגמר בכדור או שניים ברשת. כבשנו בשתי הבעיטות היחידות לשער והובלנו 2-0 במחצית. במחצית השנייה מקדוניה לחצה ורק עצירת פנדל של גורש בדקה ה-90 הצילה את ישראל משוויון. במשחק השלישי פגשנו את ליכטנשטיין, יריבה חלשה לכל הדעות, וזה נגמר ב-2-1 ביתי מבזה, ועם הרבה מזל שלא נגמר בשוויון (אגב, זה היה השער היחיד של ליכטנשטיין במהלך הקמפיין).
כל מי שמבין כדורגל ראה את הנולד, וקלט שלנבחרת ישראל היה יותר מזל מכדורגל. ואז יצאנו לאלבניה, ושוב לא שיחקנו טוב. אלבניה נשארה בתשעה שחקנים ועדיין היה משחק שווה כוחות, ורק אחרי שער בפוקס של איינבינדר המשחק הלך לכיוון ישראל. יוצאים לספרד, ועם כמה שזה מפתיע, ישראל מפסידה אבל לפחות ראו קצת לחימה, ראו קצת מצבים מול השער של דה חאה, ולמרות הכל מפסידים 4-1. ואז הגיעו ההפסדים המביכים לאלבניה ומקדוניה בבית וזריקת סרט הקפטן של ערן זהבי. אחרי אותו הפסד למקדוניה אלישע היה צריך ללכת הביתה. ישראל נכשלה ואלישע הליצן מורח אותנו. הוא משעה שחקנים כמו חמד והרוש, ומגבה את זהבי שביזה את סרט הקפטן. פה מבינים שהבעיה הראשונה היא בעמדת המאמן.
לסיום אפשר להסתכל על השכנה שלנו מצרים, שלאחר 28 שנה עלתה למונדיאל. נכון, הם יותר גדולים מאיתנו, אבל אם יעבדו עם השחקנים פה מגיל צעיר על יסודות הכדורגל ולא ''קחו כדור, תעשו משחק'', אנחנו נראה פה דור הרבה יותר טוב.