ההתנהלות של אלישע בקמפיין - מביכה
בחירות הרכבים הזוית, חוסר משמעת והתרפסות כלפי שחקנים. לוי הגיע לנבחרת כדי לתת את הדחיפה הקטנה שהפילה אותנו לתהום, ובקדנציה שלו נשברו כמעט כל השיאים השליליים האפשריים. ועדת האיתור היא חלטורה
נבחרת ישראל ידעה הרבה שברוני לב, רגעים קשים, ניפוצי חלומות ואשליות. אבל יחד עם זאת, תמיד היינו רחוקים קומה אחת מתחתית התהום, עד לקמפיין הנוכחי. מההתנהלות בוועדת האיתור, דרך ההנהגה של אלישע ועד תקרית ערן זהבי. לא נבחרת ישראל - אלא אוסף של שחקנים. כדי להבין מה עבר על הנבחרת, נחזור לסוף הקמפיין הכושל של אלי גוטמן ב־2015.
נבחרת ישראל מארחת את קפריסין השכנה למשחק של השארת הסיכוי בחיים. היא כרגיל לא עומדת בלחץ ומפסידה 2:1 באחד ממשחקיה הגרועים בקמפיין. הנבחרת הייתה כבוייה, עצבנית, חסרת חשק ושקט כשברקע הדיבורים על כישלון מעבר לפינה ועל היורש של גוטמן. מאותו רגע החלה ההידרדרות לתהום, אבל עדיין היה רק צריך שמישהו ייתן את ה"דחאלה" כדי שניפול לשם. ואז הגיעה ועדת האיתור.
(צילום: עוז מועלם)
תפקידה של הועדה הוא... ניחשתם נכון: לאתר את המאמן הבא של הנבחרת. לטעמי, כשמבצעים מהלך שכזה כשכל העיניים של המדינה מופנות אליך, אתה צריך לעשות את זה באלגנטיות, בכבוד והכי חשוב - במקצוענות. כל מה שלא היה באותה ועדה. מלבד איתור מאמן, ראינו כמה כביסה מלוכלכת יש מתחת לשולחן, כמה תככים, כמה קליקות וכמה חיים רביבו אחד שבסוף קובע. שמו של אלישע לוי היה מה"נוצצים" אחרי אליפויות עם מכבי חיפה (ירושה מרוני לוי שקיבל ירושה מיצחק שום שקיבל ירושה מאברהם גרנט) וכמעט אליפות עם הפועל באר שבע. נזכיר שבאותה רשימה היו אלי אוחנה ורן בן-שמעון, הנחשבים לדור הצעיר של המאמנים ודוגלים בכדורגל שמח והנחת יסודות ושיטות. אבל כאמור, אלישע נבחר. הוא דיבר על החזרת הנבחרת לקהל, על כדורגל שמח, על העפלה למונדיאל. אותם דיבורים ישנים, אותן תוצאות ישנות. אבל בשונה מאלישע, המאמנים האחרים שדיברו על כך היו אוטוריטות מקצועיות וסמכותיות, אנשים שעשו הרבה בכדורגל, דוגמת שלמה שרף, אברהם גרנט, דרור קשטן ואלי גוטמן (סליחה מראש מנילסן המנוח ומפרננדז, אבל אני הולך על המוצרים הישראלים).
בתקופה שלהם גם אם לא עלינו לשום טורניר הייתה משמעת, היה כבוד למאמן. שחקנים לא היו מעזים לפתוח על המאמן שלהם בתקשורת. ככה זה כשיש לך מאמן שהגיע מקבוצה ואפשר היה להגיד עליה "זו הקבוצה של קשטן". ההתנהלות של אלישע לאורך כל הקמפיין הייתה מגוחכת, עם בחירות הרכבים מההזוית שראינו, עם חוסר משמעת והתרפסות כלפי שחקנים. במקום לתת לאחד השחקנים הבכירים שלנו לפתוח בחוד, הוא שוב עשה אלישע קלאסי ובחר בחירה הזויה. כנראה שלהיות חלוץ בפרמייר ליג זה לא מספיק עבורו. במקום לבחור שחקן בהתאם ליכולת, הוא בחר שחקנים לפי השם שלהם, גם אם בתפקיד של מחממי ספסל מקצועיים בקבוצות שלהם. שחקן כמו מואנס דאבור שמחורר רשתות בליגה שב-3 רמות חזקה יותר מהליגה שלנו לא מזומן, אבל רפאלוב שלא שיחק העונה פותח בהרכב. מעניין מה היו אומרים קשטן או שליימה על תקרית ערן זהבי, כי להגיד "אני אשוחח איתו" לא נראית לי תשובה שהם היו מוציאים מהפה.
אלישע הגיע לנבחרת כדי לתת את אותה "דחאלה" כדי שניפול לתהום. בקמפיין הזה שברנו את כל השיאים השליליים שאפשר, מכיבוש שערים ועד ניקוד. הרי אף אחד לא באמת ציפה לנצח את איטליה או ספרד, אבל את אלבניה? מקדוניה? ציפינו ליותר. ועדת האיתור אמורה להתכנס לקראת סוף השנה והמועמדים הם ברק בכר, רוני לוי ויוסי אבוקסיס. אני חושב שצריך לעשות שינוי תפיסה בכל מה שקשור לעמדת המאמן. במקום מאמן אחד, תנחיתו שניים, כמו במכבי נתניה. תנו לשחקנים לספוג ידע מעוד איש מקצוע שעבר הרבה בקריירה, במיוחד כשמדובר במאמנים מהדור הצעיר שדוגלים בהתקפה ושמחת כדורגל. לטעמי, שלושת המועמדים ראויים מאוד לנבחרת. וההצהרה הבאה של הקמפיין צריכה להיות: אנחנו לא באים כדי לעלות, אנחנו באים כדי לבנות. אנחנו נבחרת ישראל, לא יקרה כלום אם לא נעפיל (שוב) לטורניר גדול. אנחנו עוד לא הולנד או ארגנטינה. וחשוב לזכור, איסלנד הקטנטנה העפילה ליורו והגיעה לשלבים הגבוהים ועכשיו היא במרחק ניצחון מהעפלה היסטורית למונדיאל. אם קיארטנסון וחבריו יכולים, למה אנחנו לא?
לפנייה לכתב/ת 
אלישע לוי
צילום: איתן דותן, ההתאחדות לכדורגל
מומלצים
