יהודי בלי ראש: כשהמקובלים ביקשו לגלות את גזר דינם
ספר מהמאה ה-17 שהוא בכלל חידוש לספר מהמאה ה-14, מגלה מסורת קבלית עתיקה המופיעה כבר אצל הרמב"ן. איך זה קשור לאמצע הלילה, להושענא רבה ולניבוי העתיד - מומחי הספרייה הלאומית שניתחו את כתבי היד, מסבירים
בשנת 1661 (היא שנת תכ"ב) נדפס באמסטרדם הספר "מנהגים: אין אשכנז דורך דש גנץ יאר" (מנהגים: באשכנז, לכל השנה). ספר זה הוא חלק ממסורת מבוססת של ספרי מנהגים. למעשה, מדובר בגרסה מעובדת ומתורגמת ליידיש של יצירה עברית שחוברה והופצה בכתב יד כבר במאה ה-14: "מנהגים" מאת הרב האוסטרי יצחק טירנא. כיאה לשמו, סוקר הספר את מנהגי יהודי אשכנז בחגיהם ומועדיהם השונים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
ארבעה איורים מוקדשים בספר לסוכות, ובאחד מהם נראה יהודי בונה סוכה, בשני – שני יהודים בוחנים את ארבעת המינים. באיור השלישי אנו עדים למנהג זריקת פירות לילדים בזמן שמחת תורה. אך דווקא האיור הרביעי היה זה שלכד את תשומת ליבנו. באיור זה עומדים שני גברים האחד מול השני, כשלאחד יש ראש ולשני אין.
האיור הזה הפתיע אותנו במחלקת התוכן של הספרייה הלאומית; את המומחים לעניין בספרייה – פחות. אנחנו לא הבנו מדוע אין לאחד מהגברים בתמונה ראש - הם לא הבינו מה הסיפור הגדול. מדובר, אחרי הכול, "במנהג קבלי נושן וידוע".
סיפורו של מנהג קבלי נושן וידוע
ליל הושענא רבה - השביעי והאחרון של חג סוכות. יום הכיפורים הסתיים לפני מעט יותר משבוע, והיהודי המאמין שניצב לא מכבר בפני אלוהיו מבקש דרך להציץ אל עתידו. "האם נרשם שמי בספר החיים או המתים?" שואל עצמו בחשש. "האם אזכה לעבור את השנה החדשה?"
כיצד יגלה את הסוד הגדול? מסורת קבלית עתיקה, המופיעה בצורה מגובשת כבר אצל הרמב"ן בן המאה ה-13, גורסת שיש פתרון: על האדם לצאת בליל הושענא רבה לבדוק את צלו המשתקף באור הירח. אם מבחין האדם שצלו שלם ומושלם, משמע – הצל משקף את צורתו האמיתית – אזי הוא יכול להסיר כל דאגה מליבו, ויזכה ללוות את השנה החדשה עד תומה. אם לעומת זאת יתבונן בצלו ויבחין שראשו חסר, יידע כי האל גזר את דינו למיתה, ואת השנה הזו כבר לא יזכה לשרוד.
על פניו, אמורה מסורת זו לעורר תהייה בלב היהודי המאמין, והרי ידוע לכול שביום הכיפורים גוזר אלוהים את דינו של האדם. גם לכך יש למסורת הקבלית תשובה: אף שדינו של אדם נגזר ביום הכיפורים, ליל הושענא רבה הוא מועד "חיתום הדין", ובו ניתן לקבל – ולו לשעות מספר – את התשובה. למעשה, מדגישים המקובלים – יום הכיפורים הוא לא היום שבו נגזר גורלו של האדם, אלא בליל הושענא רבה.
הייצוג של מנהג זה בספר בן המאה ה-17 מלמד שמדובר ככל הנראה במנהג רווח בקהילות אשכנז. כה רווח המנהג, עד כי בעזרתו האדיבה של חיים לוי ממחלקת קטלוג עברי בספרייה הלאומית, הצלחנו לתרגם מיידיש את הכיתוב בצד התמונה, וגילינו שהיהודי בתמונה מנסה לשנות את רוע הגזרה. בתרגום חופשי לעברית כתוב: "הוא הרביץ בערבה כיוון שאין לו ראש", כמנהג חיבוט הערבה בסוכות.
כל שנותר לנו לאחל לכם הוא שלא תאבדו את הראש. וגם אם כן, מתברר שיש דרך לבקש סליחה ומחילה גם אחרי יום הכיפורים.
לעוד סיפורים היסטורים היכנסו לבלוג הספרייה הלאומית, כאן
לפנייה לכתב/ת 
