שוב מצאתי את עצמי בפוזיציה הקבועה, יושבת בדריכות, מרכזת את מלוא תשומת הלב שלי לבנותי, בזמן שהן מציגות מולי בהתרגשות את מופע המחול היומי המרהיב שלהן.

אני נדרשת לשבת שם מולן בצייתנות מלאה, לא לזוז, לחייך, להתפעל בעינים נוצצות, למחוא כפיים והעיקר, לא להוריד מהן את העיניים ולו לרגע אחד קצרצר.

הצטרפתי אליהן למופע כשאני רוקדת בהתלהבות שהפתיע אפילו אותן. כל כולי התמסרתי לצלילים, ובדיוק כשאני בעיצומו של סיבוב נועז, בתי הבכורה החזירה אותי באחת לחלל כדור הארץ. כל כולה בת שבע, בביטחון מלא, היא פונה אלי ומבהירה לי שעכשיו תורה וכדאי שאשב מיד חזרה במשבצת המסומנת שלי על הספה ואסתכל עליה.

"מה הקשר בכלל ביני לבין מוזיקה אלקטרונית?". עם יהל על הבמה

רציתי לקום ולהראות לה אילו תנועות ריקוד יש לי בארסנל. להזכיר לה שעוד כשהייתה עוברית קטנטנה בבטן שלי, אני פיזזתי על הבמה מול קהל נלהב בLondon Ministry of Sound.״ובכן, ילדתי", פתחתי בעוד משפט 'של אמהות' שלא חשבתי שאצטרך לאמר אי פעם. "אני אומנם נראית לך מיושנת ולא עדכנית אבל אל תראי את אמא ככה...״

תוך כמה שעות יהל כבר הזמין אותי בחזרה לאולפן להאזין לגרסה האלקטרונית שהפיק לשיר שכתבתי.

זה היה טראק טרנס נועז וקצבי.

נבהלתי.

התנגדתי.

חשבתי לעצמי, מה הקשר בכלל ביני לבין מוסיקה אלקטרונית?

נמרה הרפתקנית התעוררה בתוכי.

כל הגוף שלי התמלא באנרגיות של חשמל ותשוקה.

עליתי על הבמה וגיליתי שקיימת בתוכי מישהי אחרת. כאילו הייתה זו עלילה של עליזה בארץ הפלאותֿ, נפלתי אל תוך בור והתעוררתי אל עולם קסום ומשונה של מוסיקה אלקטרונית, מסיבות ומופעי ענק.

מצאתי את עצמי באווירון קטן נוחתת במדבר בדרך לעיר בשם “צ’יוואווה ״ במקסיקו. עיר שבה, על פי הסיפורים עשרות נשים נחטפו ונעלמו, אבל אני פשוט הגעתי לשם, לבדי, באוריון קטן. הופעתי במדבר וחזרתי הביתה לישון.

מול קהל של עשרים אלף איש. בטבע. בזריחה. עמדתי אני. מבולבלת ותוהה לעצמי, ״אההה... אז ככה נראה רייב... איך לעזאזל בכלל הגעתי לכאן?!״

נפעמת מהטבע.

מהזריחה.

כולם בקהל באנרגיות מטורפות.

כשהאמרגן פנה אליי ושאל מה אני רוצה לשתות עניתי כהרגלי ״מים״. בכל הופעה שהגענו אליה הופתעו מסביב כולם שהייתי הבן אדם היחיד בכל האירוע ההמוני הזה, ששתה רק מים ותו לא.

הכי לא רוק אנד רול, אבל לגמרי אני.

ומי צריך בכלל אלכוהול כשהקהל מלא באנרגיות של אלפי אנשים, שהגיעו לרקוד וליהנות יחד בטבע.

ביחד, החוגגים נראו לנגד עיני כמו גלים של ים. קופצים ורוקדים כמו איש אחד.

כשהייתי צועקת במיקרופון לקהל לקפוץ, כל הקהל היה קופץ יחד איתי, מלא באנרגיות של טירוף ושיגעון.

אמא שלי התעקשה להגיע לשם יחד עם כל בני משפחתי. בזמן שאני קפצתי ושרתי על הבמה,

אמא שלי הציקה לכל הרוקדים המיוזעים מסביבה. היא הפריעה להם באמצע המחול המטורף שהיו נתונים בו והפצירה בפניהם: ״אתם יודעים מי אני?! אני אמא שלה...״