ביקורת סרט: "נקמה זרה" - הצד העצוב של ג'קי צ'אן
שיתוף פעולה סיני-בריטי מפגיש בין פירס ברוסנן לג'קי צ'אן, במה שאמור להיות מותחן פעולה פוליטי. אז עלילה קונספרטיבית יש, וסצינות אקשן גם, רק אולי לא בדיוק בכמות שמבטיחים לכם בטריילר. והכי חשוב: תתכוננו לפחות צחוקים ויותר דמעות מצ'אן - המגלם דמות של אב שבתו נרצחה בפיגוע טרור
הפקת סרט בקופרודוקציה בינלאומית אינה רק פתרון כלכלי, היא מחייבת סוג של דיאלוג בין התרבויות התומכות בהפקה. זה יכול לעבור באופן חלק יחסית כאשר צד אחד מכפיף את עצמו לצד השני - למשל בשם האינטרס הכלכלי המשותף או אמירה ששני הצדדים מסוגלים להסכים עליה.
כאשר הדיאלוג מתרחש בין צדדים עם פערים גדולים מדי התוצאה יכולה להיות טקסט הלוקה בקוהרנטיות המבנית שלו. זהו המצב ב"נקמה זרה" ("The Foreigner") קופרודוקציה סינית-בריטית בכיכובם של ג'קי צ'אן ופירס ברוסנן. בעין אחת זהו סרט פעולה-נקמה בכיכובו של ג'קי צאן, ומהעין השניה הוא נראה כמותחן קונספירציה פוליטי בריטי-אירי.
הסרט מבוסס על ספר של סטיבן לת'ר שנכתב לפני רבע מאה ונקרא "הסיני" ("The Chinaman"), שם שהיום נשמע כמדיף ניחוח גזעני ובלתי מתקבל על הדעת. נדרש לא רק שינוי של השם אלא גם עיצוב מחדש של הסיפור. כך המתרחש יציג את הדמות "האקזוטית" בהתאמה לרצונות של חברת ההפקה הסינית ולטעמו המשוער של הקהל הסיני שאמור להיות המקור למרבית ההכנסות.
עוד ביקורות קולנוע:
"קו הדממה": עיבוד גרוע לסרט בינוני
"מז"ל טוב" - מוצר קלוקל שתוקפו פג
בהתחשב בכל אלו נראה כי זה כמעט בגדר נס שיצא סרט היכול להסב סוג של הנאה. חלק מכך בוודאי ניתן לזקוף למיומנותו של הבימאי מרטין קמבל שבמהלך הקריירה ביים שני סרטי בונד ("גולדן איי" עם פירס ברוסנן ו"קזינו רויאל" המוצלח עם דניאל קרייג). יתכן שחלק מהצופים יצטרכו לעצום עין כדי שיהיה להם קל להם יותר להחליט באיזה סוג של סרט הם מסתכלים. סביר להניח שרבים יעדיפו להתמקד בהנאות הדינאמיות שמבטיחה נוכחותו של ג'קי צ'אן על פני אלו של המותחן הפוליטי.
ג'קי צ'אן בוכה זה כמעט כמו ההבטחה על המודעות שהזמינו את הקהל לקומדיה הקלאסית "נינוצ'קה" ושהבטיחו את המראה החד פעמי של "(גרטה) גארבו צוחקת". רק שבשונה מהסרט ההוא הקהל הסיני לא הגיב לשינוי באהדה גדולה. צ'אן בן ה-63, עם קריירה של 57 שנים ו- 39 שנים מאז שהפך לכוכב ענק ב Drunken Master, עדיין מוכר בסין כל שנה כרטיסים במאות מיליוני דולרים. הפתיחה של "נקמה זרה" הייתה, לעומת זאת, מה שמכונה "פתיחה רכה". כנראה שהסינים לא עצמו את העין השניה מספיק חזק.
העלילה מפותלת ומסובכת למדי – למי שמתעקש לנסות להבין את פרטיה הקונספירטיביים. לעומת זאת, הצד של האקשן פשוט הרבה יותר. ג'קי הוא קואן - מסעדן סיני-וייטנאמי החי בלונדון. בתחילת הסרט בתו פאן (קייטי ליאונג) נרצחת יחד עם עוד 18 בני אדם בפיצוץ בחנות כולבו. הגף האחראי לפעולת הטרור הוא תא טרור סורר של המחתרת הצפון אירלנדית. לאחר רצח הבת המסעדן בעל המראה השפוף יוצא לבלפסט בניסיון להתחקות אחר האחראים.
האדם שהופך להיות מוקד לעימות עבור הגיבור הוא סגן שר מצפון אירלנד (שהיה בעברו חבר במחתרת האירית) בשם ליאם הנסי (ברוסנן), אדם שנמצא בסבך הסכסוך ומעוצב כמעין קומבינציית מאפיינים של כמה דמויות מרכזיות בפוליטיקה האירית. קשריו של הנסי עם הממשלה הבריטית מסכנים את חייו. בתוך הסביבה הפוליטית שלו ובמשפחתו יש כוחות אפלים. הניסיון לטפל בתא המחתרת האירית הלא מרוסן מעמיד בפניו אתגר משמעותי. אין לו פנאי להקשיב לבקשתו של האב הסיני האבל.
כשהאב הסיני מאבד את סבלנותו נוכח חוסר ההיענות של הפוליטיקאי, מתברר כי הוא לא רק מסעדן, אלא בוגר של הכשרות קומנדו מטעם הסינים והאמריקאים. בדרך הפוכה לאינספור סרטים אמריקאים הגיבור הוא "זר" (מבחינת השיוך האתני והתרבותי של אנשי המערב) הפועל בתוך טריטוריה מערבית ומייצר בה את הכאוס האלים הנדרש בכדי להשיג את "מטרותיו הצודקות" – גם אם הן לא לגמרי ממוקדות באשם הישיר. כאן בולט הצורך של הסרט להחניף למה שנתפס כטעם והעניין של הקהל הסיני: אל תזלזלו בסינים. אל תתנו להם לאבד את סבלנותם. אל תחשבו שאתם טובים יותר.
מכיוון שהמסעדן/איש הקומנדו רואה בהנסי את האדם שיודע מי הם הרוצחים אך נמנע מלחשוף את זהותם הוא ואנשיו הופכים להיות היעד ל"סט הכישורים המאוד ייחודיי" של הגיבור. כאן חוזר ג'קי צ'אן המוכר, גם אם עדיין בלי חיוכים, ובלי סיקוונס כותרות הסיום המציג לראווה את הדרכים בהם סיכן את חייו בביצוע הפעלולים בסרט. כמו בריאן מילס ב"חטופה" שום דבר לא יעצור אותו. אבל בשונה מ"חטופה" הסרט אינו מכונת אקשן ללא הפסקה, אלא יש בו מספר מצומצם למדי של סצנות אקשן (אל תאמינו לטריילר!) - בוודאי לטעמו של הקהל הסיני.
ברמה הזו, כשהסרט יורד לרמת "ג'קי עושה בלגנים" הוא מסב יותר הנאה ממערכת הקשרים המפותלת בה נתון הפוליטיקאי האירי. לסרט אין יותר מדי מה לומר באמצעות המערכת העלילתית הקונספירטיבית, אך בצד השני, הצד של ג'קי, הוא ניסיון חצי מוצלח לחבר בין מזרח ומערב ולהלחים יחד שני סרטים.
