נגד מהגרים ומוסלמים. הימין הלאומני באירופה הפך לתופעה נורמלית
המפלגות שהגיעו ראשונות בבחירות באוסטריה הן מהימין והימין הקיצוני ועשויות להרכיב את הממשלה הבאה בראשות הקנצלר בן ה-31 סבסטיאן קורץ. אך בניגוד לעבר - האירופים, ואולי גם ישראל, לא ממש יזדעזעו מממשלה בווינה שבה חברים אנשים שבאמתחתם התבטאויות גזעניות ואנטישמיות
בסיומה של מערכת בחירות רוויית השמצות הדדיות והתבטאויות לאומניות ואנטישמיות, הפקיד אתמול (יום א') הבוחר האוסטרי את משרת הקנצלר בידיו של שר החוץ בן ה-31 סבסטיאן קורץ, שמפלגת הימין שבראשותו, "מפלגת העם החדשה", זכתה ברוב קולות הבוחרים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
בתום מאבק צמוד הגיעה "מפלגת החירות" האוסטרית מהימין הקיצוני, שנודעת בהתנגדות נחרצת למהגרים ולאיחוד האירופי ומואשמת באנטישמיות, למקום השני, ואילו הסוציאל-דמוקרטים, מפלגת הקנצלר הנוכחי, הגיעו רק למקום השלישי והמאכזב.
עד לפני כמה חודשים עוד הובילה "מפלגת החירות" של היינץ כריסטיאן שטראכה בסקרים, אבל "מפלגת העם החדשה" השמרנית עשתה מהפך, הרבה בזכותו של מנהיגה הצעיר קורץ. שר החוץ בן ה-31 הימר בהחלטתו לפעול לפירוק השותפות ארוכת השנים בין מפלגתו לבין הסוציאל-דמוקרטים וללכת לבחירות מוקדמות. כמו כן הוא אילץ את מנהיג מפלגתו (שכיהן בתפקיד סגן הקנצלר) להתפטר, ובזאת הפך את המפלגה - ששמה שונה מ"מפלגת העם" ל"מפלגת העם החדשה" - למפלגה של איש אחד שעל פיו יישק דבר. להפיכתו של קורץ לפוליטיקאי הפופולרי ביותר בפוליטיקה האוסטרית סייע גם היותו שר החוץ. התפקיד הנכבד אפשר לו לבסס את מעמדו הציבורי ונתן לו במה להשמיע את דעותיו בסוגיית ההגירה, שהפכה לסוגיה המרכזית במערכת הבחירות.
החברה האוסטרית פנתה ימינה
לחיזוק המגמה ארוכת השנים של הפנייה ימינה של החברה האוסטרית ועימה המערכת הפוליטית, תרמה הצלחת "מפלגת החירות" האוסטרית מהימין הקיצוני, שהגבירה את כוחה והגיעה להישגה הטוב ביותר מאז היווסדה. בכישלונה בהשגת יעדה העיקרי - הפיכתה למפלגה הגדולה באוסטריה - וגם בכישלונה בבחירות לנשיאות המדינה אין כדי לגרוע מהצלחתה לבסס את מעמדה ככוח דומיננטי בפוליטיקה האוסטרית.
אף שלפני קורץ, האיש שעליו יטיל נשיא אוסטריה את תפקיד הרכבת הממשלה, עומדת יותר מאופציה אחת, קרוב לוודאי שהוא יבחר לצרף את "מפלגת החירות" בראשות היינץ כריסטיאן שטראכה לממשלתו. לשתי המפלגות עמדות קרובות בסוגיות כמו מיסוי ונושאים חברתיים וכלכליים וגם בנושא שעמד כאמור במוקד הבחירות - סוגיית הפליטים, מבקשי המקלט והמהגרים. יתר על כן, העמדה של שתי המפלגות הימניות היא אנטי-מוסלמית.
בסוגיית המהגרים אימץ קורץ את שפתה הרדיקלית של "מפלגת החירות" של שטראכה והצליח "לגנוב" קולות למפלגה הלאומנית, שבסופו של דבר העניקו לו את הניצחון בבחירות. כשר החוץ של אוסטריה הציג קורץ עמדות בלתי מתפשרות - במשבר ההגירה לאירופה ב-2015, למשל - בדבר הצורך בהגבלת ההגירה בכלל ובזו הבלתי חוקית בפרט. יחד עם שכנותיה המרכז-אירופיות ומזרח-אירופיות (מדינות וישיגראד) סירבה אוסטריה ליישם את החלטת האיחוד האירופי שקראה לחלוקת נטל הפליטים ולסולידריות בין המדינות החברות. כמו כן, קורץ פעל ללא לאות לסגירתו של "המסלול הבלקני", אותו מסלול שהוביל פליטים מטורקיה דרך מדינות הבלקן למערב אירופה.
קו קשוח ובלתי מתפשר כלפי מהגרים
באימוץ עמדות אלה עלה בידו של קורץ ושל שותפו הרעיוני, הלאומן שטראכה, לרכוש את אמון מרבית הציבור האוסטרי. כמו במדינות אחרות באיחוד האירופי שבהן התקיימו בחירות בשנה החולפת (גרמניה למשל) הצליח הפוליטיקאי האוסטרי הצעיר לשכנע את הבוחרים בארצו בדאגתו הכנה לביטחונו לנוכח אובדן השליטה שגילה האיחוד באבטחת גבולותיו. הוא גם הצליח לשכנע ביכולתו לעצור את גל הפליטים שנראה לכאורה כמאיים לא רק על מקומות עבודה של אנשי השכבות החלשות, אלא גם על זהותה ותרבותה של אוסטריה. מפלגות הימין הצליחו להחדיר בקרב הבוחר האוסטרי את התחושה כי ביכולתן להתמודד עם איומים אלה טוב יותר מממשלת הקואליציה הגדולה שהנהיגה את אוסטריה במשך שנים רבות.
עם פרסום התוצאות הלא סופיות הפיג קורץ את החששות באיחוד האירופי בדבר האפשרות שהשתתפות "מפלגת החירות" בקואליציה שלו תביא לאימוץ עמדות אנטי-אירופיות. הקנצלר האוסטרי הבא הבהיר כי הקו הפרו-אירופי שבו הוא דוגל מאז ומתמיד יימשך, וזאת למרות האירו-סקפטיות המאפיינת את "מפלגת החירות", שותפתו הפוטנציאלית בממשלה הבאה. עם זאת, יש להניח שבסוגיות הקשורות להגירה יחבור קורץ לשכנותיה המרכז-אירופיות והמזרח-אירופיות של אוסטריה באימוץ קו קשוח ובלתי מתפשר בנושא ההגירה.
אכן נפגשתי עם שטראכה לאחר ייעוץ ובהמלצת כל הגורמים המקצועיים
— yehudah glick (@YehudahGlick) 22 ביוני 2017
וזאת הסיבה
ואני חושב שזה היה צעד חשוב ומתבקש.
לא מתרגש מהביקורת הלא מנומקת. pic.twitter.com/aIAeLOUjZK
הבחירות באוסטריה, ולא רק בה, מראות את השינוי שעברו החברות המערב-אירופיות בעשורים האחרונים בכל מה שנוגע לסובלנות כלפי תופעת הפופוליזם. כש"מפלגת החירות" האוסטרית מהימין הקיצוני בהנהגתו של הלאומן-גזען-אנטישמי ירג היידר השתתפה בקואליציה בראשות "מפלגת העם" בשנת 2000, הוטלו על אוסטריה סנקציות והיא הפכה למדינה מוקצית. הפעם, יש להניח, לא צפויה תגובה דומה מצד האיחוד האיחוד האירופי. הרי כיום, בניגוד לעבר, הימין הלאומני הפך לתופעה נורמלית ונסבלת בעיני המערכת הדמוקרטית-ליברלית.
באשר לזווית היהודית-ישראלית, מערכת הבחירות באוסטריה לא נעדרה התבטאויות אנטישמיות, שבמדינה השכנה גרמניה ודאי היו גוררות ביקורות מצד כל הצדדים במערכת הפוליטית הדמוקרטית. לאחר שאמר שהוא "לא רוצים שהזילברשטיינים יתערבו במדינתנו", מיהר קורץ להפגין את תמיכתו בקהילה היהודית וגם בישראל, שבה ביקר.
כש"מפלגת החירות" של היידר הצטרפה לממשלת אוסטריה בשנת 2000, החזירה ישראל במחאה את השגריר שלה. ספק רב אם בעקבות צירוף שטראכה והימין הקיצוני לממשלה שתקום בווינה תנקוט ישראל בצעד דומה. אחרי הכול, שטראכה, למרות עמדותיו הלאומניות והתבטאויותיו האנטישמיות, שלא לדבר על כך שחברים במפלגתו קרובים בדעותיהם לניאו-נאצים, ביקר בעבר בארץ כאורח הליכוד ונחשב לפרו-ישראלי. בנסיבות אלו ניתן לקוות כי ממשלת ישראל תבהיר את נכונותה להמשך יחסים תקינים עם הממשלה האוסטרית הנכנסת ושגם תדרוש מממשלה זו להבהיר נחרצות את התנגדותה לביטויים של אנטישמיות, גזענות ואפליה של מיעוטים באשר הם - ואת נכונותה להיאבק בהם.
שמעון שטיין, שגריר ישראל לשעבר בגרמניה, הוא כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
לפנייה לכתב/ת 
