הפריחה של רודריגו בוולנסיה

רודריגו מוולנסיה יכול להיות אופציה טובה למדי בחוד הספרדי במונדיאל 2018. רודריגו בן ה-26 מגיע ממשפחת ספורטאים, מצד דודיו ובני דודו. הדוד הוא מאזיניו, משחקני המפתח של ברזיל, הזוכה במונדיאל 1994. דודתו ואלריה היא שחקנית כדורעף לשעבר.

בני דודו, תיאגו אלקנטרה וראפיניה, הם כדורגלנים מצליחים בזכות עצמם. שניהם גדלו בברצלונה, אך תיאגו משחק בהצלחה כבר כמה שנים בבאיירן מינכן. בשלב מסוים, הוא איבד את סבלנותו ורצה דקות משחק, כאשר ראה שהסיכוי להפוך לשחקן מוביל בבארסה אפסי עד בלתי קיים. בזכות יכולתו, הפך לשחקן הרכב בספרד וייצג אותה (אז עוד כמחליף) ביורו 2016. ראפיניה, מנגד, נשאר נאמן לברצלונה ולשורשיו הברזילאים. אמנם הוא עוד לא הצליח להשתלב בהרכב הפותח של נבחרתו ושל קבוצתו, בעיקר בשל פציעות. אבל בנבחרת ברזיל האולימפית הוא זכה בזהב באולימפיאדת ריו, מה שהוסיף לרצונו להמשיך ולהגיע להישגים.

רודריגו(צילום: AP)

רודריגו, מנגד, עוד לא הגיע להישגים של בני משפחתו. הוא גם החליט למרוד ולייצג בגיל צעיר את ריאל מדריד ולא את ברצלונה, כששיחק בקבוצת המילואים. הוא אפילו שיחק מספר שנים בבנפיקה, אחרי הרפתקה כושלת בבולטון. בהדרגה הוא הפך לשחקן מפתח ועוד הספיק לכבוש 18 שערים בעונתו האחרונה, ב-2014. הבונוס היה זכייה בדאבל של אותה שנה, ליגה וגביע.

בוולנסיה, אליה הצטרף עם סיום דרכו בבנפיקה, הסיפור קצת שונה. העונה הראשונה עוד הייתה סבירה, מקום רביעי אחרי כמה שנים לא יציבות. בשתי העונות שלאחריהן ולנסיה הגיעה למקום ה-12, שפל מבחינתה בעשורים האחרונים. היא גם החליפה מאמנים בסיטונות (בין היתר פאקו אייסטראן וגארי נוויל) ורודריגו מצא את עצמו בסיטואציה בעייתית. הוא גם ירד ביכולתו והרבה להיפצע. עד הקיץ, היה כמעט ודאי שהחלוץ הספרדי-ברזילאי ייאלץ להחליף קבוצה.

בקיץ הגיע מרסלינו, שהוליך לפני כשנה את ויאריאל למקום הרביעי. כרגע, ולנסיה שנייה בטבלת הליגה ועוקפת את שתי הקבוצות ממדריד. בהחלט הפתעה מרעננת, בין היתר בזכות האיטלקי סימונה זאזה עם 8 כיבושים, וסיוע רב מרודריגו, כרגע עם 6 כיבושים והיד (או הרגל, יותר נכון) עוד נטויה. פתיחה שכזו, והמשכה, יכולים לקרב את רודריגו למטרה נוספת, היכללות בסגל ספרד למונדיאל. בניגוד לתקופת הזוהר שלה (2008-2012), אין לספרד של לופטגי (שיחד עם רודריגו ורבים משחקני הנבחרת הבוגרת של היום, זכה באליפות אירופה לצעירות בשנת 2013), הרבה חלוצים ברמה עולמית. רק אלבארו מוראטה. רודריגו והוא, פלוס עוד שני חלוצים (פדרו עם קאייחון או ויטולו), יכולים להחזיר את ספרד למרכז הבמה. ייתכן שלא לרמה של אליפות עולם, אבל לפחות למנוע כישלון והדחה מוקדמת בשלב הבתים, כמו בפעם שעברה.