אל תניחו הנחות על החיים, אפשר לשנות הכל - אם רק רוצים

גבר בוגד תמיד בוגד?

אשה שלא יודעת לבשל תמיד לא תדע לבשל?

ילד מופנם תמיד ישאר מופנם?

הורים קשוחים יישארו כאלה גם בזקנתם?

אני יודעת ממקור ראשון שלפחות שלוש הנחות אינן נכונות, אז מדוע אנחנו נותנות לאמונות לנהל אותנו? מדוע אנחנו נותנות למשפטים מסוימים כוח קוסמי וקובעים שזאת אמת נחרצת, בלי לתת סיכוי שאולי אנשים משתנים ומה שהיה פעם לא יהיה עוד?

אני הייתי בנאדם קר. לא מחבקת. לא אומרת מילים מלטפות. "מאמי" ו"מותק" הלחיצו אותי, היו גדולות עליי. לחיצת יד איתנה היתה האירוע הכי לוהט שאפשר להוציא ממני. אני המצאתי את המושג פולניה קרה, אסקימוסים הפשירו לידי.

והיום? חוץ מלחבק עצים אני נופלת על כולם... לא מזמן הייתי בהופעה בפארק הירקון ומישהי נעמדה קרוב אליי וחייכה. בגלל שהזיכרון שלי הוא בגדר תעלומה, הראייה לא משהו ואני בקושי מזהה פרצופים, תפסתי אותה בחיבוק נלהב. למרבה הבושה, היא נרתעה לאחור בבהלה והתברר שאנחנו לא מכירות ועכשיו היא גם חושבת שאני משוגעת.

אפשר להשתחרר ממה שמפריע לנו(צילום: shutterstock)

גם אני חשבתי שאנשים לא משתנים. האמנתי שאנחנו תוצר של דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם. הייתי חוזרת הביתה ודבר ראשון פותחת את המקרר, גם כשאני לא רעבה, הייתי יוצאת לדייטים ומזמינה וויסקי כי בחורה שיודעת לשתות עושה לכם את זה, הברזתי מאימונים או שקיטרתי למוות (יש דברים שלא משתנים), ובאופן כללי ההרגלים ניהלו אותי במקום שאני אנהל אותם.

האמנתי שזוגיות היא דבר שמעכב צמיחה בקריירה, אז עיכבתי את הזוגיות שלי בלי לדעת שזה מה שאני עושה. האמנתי שבסוף יזרקו אותי – והובלתי אותם לעשות את זה. האמונות שלי סגרו עליי, לא נתנו לי לפרוץ החוצה, לצמוח ולפרוח.

תשתחררו מהאמונות שמגבילות אתכם

כולנו שבויות באמונות מגבילות, בלי לדעת שאנחנו בכלוב. הסיבה המרכזית לכך היא שאנשים מבלבלים בין אינטואיציה לאמונה מסרסת. להגיד "אני סומכת על תחושות הבטן שלי, הן אף פעם לא משקרות" – ובכן, זה שקר גס, שיושב על האמונה ש"האינטואיציה שלי תמיד צודקת".

הבעיה היא שלפעמים מה שאנחנו חושבים כאינטואיציה זה סתם משהו מקולקל שאכלנו בצהריים. לי פעם היתה אינטואיציה ממש חזקה שאני הולכת להיות לפחות שנתיים עם הבנזוג שלי. היינו יחד בקושי שבועיים אבל האינטואיציה הודיעה "זהו זה!" גם האינטואיציה שלו אמרה זהו זה, ובאמת, אחרי זמן קצר הוא הודיע לי שזהו, נפרדים.

אנחנו מסתובבות עם ארסנל של אמונות כמו כסף לא צומח על העצים, כסף הולך לכסף, בלונדיניות נהנות יותר (מממ...), עץ עקום לא מתיישר, אני גרועה במתמטיקה, אם אני לא בזוגיות אני מסכנה. סופן של אמונות כאלה להתגשם, כי אם ממילא הכל זה מזל או כישרון או מלמעלה – בשביל מה בכלל לטרוח? למה להתאמץ, בואו נישאר על הספה ונזפזפ בין חתולים הולכים על המזון שלנו לאייל גולן קונה פרארי.

אבל לא, אני מתאמצת. למדתי לבשל, אני משתדלת לא להשאיר כלים בכיור, להכניס סמייליז בוואטצאפ, לא להבהיל אנשים זרים בפארק. אני לא מתפתה לסיסמאות ולא מניחה הנחות, כי כולנו יכולות להשתנות, אם רק נאמין בעצמנו וביכולות שלנו.

שלך,

גאיה קורן, מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית , מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות