מחקר: רופאים לא מדווחים על נהגים שמסכנים את כולנו
רופאים נדרשים לדווח על מטופלים שכשירות נהיגתם מוטלת בספק, אך המצבים הרפואיים הרבים שמצריכים דיווח ותחושת הנאמנות למטופל גורמים לכך שרק אחוז אחד מהרופאים מקיים את ההוראה, כך על פי המחקר. המשמעות - מאחורי ההגה יושבים נהגים שמסכנים את כולנו
הרשימה של המחלות והמצבים הרפואיים שמצריכים דיווח למרב"ד הינה ארוכה ביותר, וכוללת סיטואציות רפואיות שכיחות, כגון מתן מרשם לכדורי שינה. רופאים מלינים כי עומס האבחנות הדורשות דיווח מוביל למצב של תת הדיווח שישנו כיום.
בנוסף, מציינים הרופאים כי חובת הדיווח למרב"ד מציבה אותם בקונפליקט נאמנויות מול המטופלים – מחד הם מחויבים להעביר למשרד הבריאות דיווחים על נהגים שעשויים להוות סכנה לציבור, ומנגד הם חשים חוסר נוחות רב בהעברת דיווח על פציינטים שעשוי לשלול מהם את רישיון הנהיגה שלהם.
"הצגת רשימה ארוכה של מחלות חייבות דיווח היא לא יעילה, לא מציאותית, פוגעת באמון החולים ברופאים ומעמידה את הרופא במצב שחולה לא מעוניין שהרופא שלו יהיה בו", נטען בדיון שנערך במכון גרטנר.
המשמעות של תת הדיווח החמור הינן מרחיקות לכת – מאחורי הגה המכוניות בכבישי הארץ יושבים נהגים רבים שכשירותם מוטלת בספק.
ישי בכר, מרפא בעיסוק בבית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב, שכותב על הנושא בעבודת התזה שלו, מציין כי הדיון במכון גרטנר בו הועלו הטענות נערך כבר לפני כעשור, אך למרות הליקויים שהוצפו במהלכו החוק לא תוקן.
"לא אמורה להיות סיבה שהנתון שמדבר על אחוז אחד בלבד של רופאים שמדווחים למרב"ד ישתנה", מסביר בכר, "בשנים האחרונות הוקמו ועדות היגוי של כלל הגרומים שניסו למצוא פיתרון, אך המצב נותר כפי שהוא".
לא נאספים נתונים על מימדי התופעה
ד"ר דודי דביר, סגן מנהל בית החולים "רעות", מציין, בנוסף, כי כיום אין נתונים לגבי מספר תאונות הדרכים שנגרמות כתוצאה ממצבו הרפואי של הנהג. "חקירת תאונות דרכים לא כוללת התייחסות לתיק הרפואי של המעורבים", מתאר סגן מנהל בית החולים, "אין בסיס נתונים שיכול לתת לנו מושג מהו שיעור התאונות שנגרמות כתוצאה ממצב רפואי לקוי. צריך ליצור בסיס נתונים שכזה, וכך ההחלטות שמתקבלות יהיו יותר מבוססות. נתונים כאלו יוכלו למקד את תשומת הלב למצבים שבגינם נגרמות יותר תאונות".
המרב"ד מטפל בכל שנה בעשרות אלפי פניות לבדיקת אי כשירות נהגים, אך רובן מגיעות ממשרד הבריאות. בשנת 2007 למשל התקבלו במרב"ד רק 1,430 דיווחים מרופאים מסך של כ-40 אלף פניות.
"זה לא סביר לצפות מרופאים לדווח על כל כדור שינה שהם נותנים למטופל", מוסיף ד"ר דביר, "רבים מהרופאים כלל לא מודעים לחובת הדיווח. צריך לשנות את החוק באופן שלא יגרום לרופאים רבים לעבור עליו".
לדברי ד"ר דביר, יצירת מנגנון אוטומטי שמפקיע את שיקול הדעת של הרופא בדיווח הוא פיתרון שעשוי לפתור את הבעיות שמציפים הרופאים.
בכר מוסיף ומסביר כי "מקצוע הריפוי בעיסוק כולל בתוכו מודלים שונים להערכה וטיפול המאפשרים להגדיר את כישוריו ואת מגבלותיו של הפרט. מכאן הרי שהתערבות ריפוי בעיסוק בתחום שיקום נהיגה הינה קריטית בהיבט של זיהוי קשיים, היכולת לתת להם מענה ומתן הערכות והמלצות שיסייעו למטופל בהמשך. הטיפול עוסק בכישורים קוגניטיביים ומוטוריים לשיפור התפקוד בנהיגה".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "עבודת התזה אינה מוכרת למכון. היינו מצפים שעבודה אקדמית ומקיפה על הדיווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים תכלול נתונים עדכניים על המצב במכון ולא תתבסס על סיכומי דיונים מלפני עשור.
"השיטה הנוהגת בישראל היא דיווח של רופאים על המצב הרפואי של מטופליהם, לפי דרישות החוק, והיא לא ייחודית למכון הרפואי לבטיחות בדרכים. לדוגמא, הרופאים נדרשים לדווח על מחלות מדבקות וכן על אבחנות מסוימות ליחידות הרשמים שמפעיל משרד הבריאות.
"דרישות הדיווח למכון נקבעו בחוזרים של מנהל הרפואה במשרד הבריאות והן מותאמות לדרישות המקצועיות המקובלות במדינות המערב. הכלליות של הדרישות מכוונת, כיון שהמכון נותן אמון רב בשיקול הדעת הקליני של הרופא המטפל, שמכיר את המטופל בצורה המעמיקה ביותר.
"מבחינה מקצועית אין גורם מתאים יותר מן הרופא המטפל כדי לקבוע האם יש או אין צורך בהערכת כושר הנהיגה במכון. עשרות אלפי הדיווחים המגיעים למכון מדי שנה מן הרופאים המטפלים הם בעלי איכות מקצועית גבוהה ומסייעים למכון לעמוד בייעודו המקצועי כגוף הממליץ לאגף הרישוי לעניין רישיונות הנהיגה, על אנשים בעלי ליקוי פסיכולוגי או רפואי".
לפנייה לכתב/ת 
