"המסר שקיבלתי היה שעדיף שאשתוק"
"זיכרונות הילדות שלי מלאים בטראומות, פחד מניכור חברתי וחשש להתבלט שמא יצחקו ויעליבו אותי". לרגל יום הגמגום הבינלאומי שרונה שינא מספרת כיצד היא מצליחה להעביר הרצאות מעוררות השראה למרות ובזכות הגמגום
שמי שרונה שינא, בת 45 מחולון. כיום עובדת במדור רכש ציוד למעבדות בבית החולים שיבא. הגמגום אצלי החל בגיל 10 עקב סיבות רפואיות והוא מלווה אותי עד היום. בילדותי סבלתי רבות מהשפלות ונידוי חברתי עקב הגמגום ומחלות מהן סבלתי.
זיכרונות הילדות שלי מלאים בטראומות, פחד מניכור חברתי וחשש להתבלט שמא יצחקו ויעליבו אותי. עקב כך, נמנעתי מלהשתתף בשיעורים אף שידעתי היטב את החומר הנלמד והעדפתי לשתוק.
ממשפחתי לא קיבלתי תמיכה והוריי מאוד התביישו מהגמגום שלי וניסו להסתיר אותו. המסר שקיבלתי מהם היה שעדיף שאשתוק, כך חבריהם לא ישמעו את הגמגום וכך גדלתי. חוסר התמיכה מהוריי ליווה אותי לאורך חיי והיווה צלקת שהגלידה רק כשזכיתי לסלוח לאחר שנים רבות.
ילדותי ושנות ההתבגרות מלווים בסיפורים אין סוף. מקרה אחד מבין רבים זכור לי היטב. בגיל 14 נעדרתי רבות מהלימודים עקב מצבי הרפואי. כשחזרתי יום אחד לבית הספר לאחר פרק זמן, המורה ביקשה מתלמידה בשם דפנה שאשב לידה כדי שתעזור לי להשלים את החומר הלימודי. דפנה פרצה בבכי והתלוננה בפני המורה למה דווקא היא צריכה לעזור לי ולמה אני צריכה לשבת לידה. ההרגשה הנוראית צרובה בלבי עד היום על אף השנים הרבות שחלפו. נפגעתי ממנה מאוד ולא הבנתי למה היא חושבת שהגמגום מדבק.
את השירות הצבאי שלי העברתי בתל השומר במדור שכר. בצבא הרגשתי משוחררת יותר רחוק מהסביבה בה גדלתי וממשפחתי ולכן הביטחון שלי עלה והרשיתי לעצמי לדבר למרות הגמגום.
בעלי ז"ל לא היה מגמגם והוא נפטר לפני כחמש שנים, שבוע לפני שאמי נפטרה. הגמגום לצערי מהווה מכשול ביצירת קשרים רומנטיים, שהפכו למשימה לא קלה אולם לשמחתי כיום אני חובקת זוגיות חדשה.
עם השנים עברתי תהליך התפתחות אישי, למדתי אימון אישי בחברת "תות" ויצרתי קשרים חברתיים. למרות שהשלמתי עם הגמגום ולמדתי לחיות איתו עדיין קשה לי לבטא את עצמי במצבים מסוימים כמו השתתפות בסדנה, היכרות עם אדם חדש וכו' שגורמים לי להירתע ולהסתגר. מה גם שחוסר הסבלנות של נותני שירות למיניהם לא מקלה על המצב. אמנם אני חסינה וחזקה נפשית הרבה יותר מבעבר וכבר הרבה פחות נעלבת אבל טראומות העבר לא מרפות בקלות וחוזרות אליי במצבים מסוימים בחיים.
להעביר הרצאות על אף היותי מגמגמת
החלום אותו זכיתי להגשים היה ליצור הרצאה מרגשת ומעוררת השראה על סיפור חיי. לפני כשנה גיבשתי הרצאה מרתקת על מסכת חיי החל מהילדות ועד לשנות בגרותי הכוללת את כל החוויות הקשות שחוויתי ועל ההתמודדות והניצחון. ההרצאה שלי "בוחרת נגד הזרם" הוזמנה רבות במטרה לעורר השראה, להחדיר מוטיבציה ולהעניק כלים לאנשים להתגבר על מצבים קשים ובמקום להפוך לקורבנות, לקחת החלטה אמיצה להתחשל ולהתקדם הלאה. הניצחון האישי שלי הוא ללא ספק העובדה שזכיתי להעביר הרצאות על אף היותי מגמגמת ולרגש אנשים פעם אחר פעם.
החזון שלי הוא להגדיל את המודעות לגמגום ואף להרצות בפני בני נוער בבתי ספר על קבלת השונה ו"האחר". בני נוער רבים סובלים מנידויים חברתיים, שיימינג ובריונות חברתית ומספר ההתאבדויות בארץ בקרב בני נוער עולה מיום ליום. אין לי ספק שבני נוער שישמעו את הסיפור שלי, שישמעו איך מרגיש ילד שמעליבים אותו, שפוגעים בו יום יום – ישנו את דפוס החשיבה ויפנימו את המסרים. אני רוצה ומוכנה להתראיין בכל מדיה אפשרית ולחשוף את הסיפור שלי עם כל המורכבות שלו כדי להביא לשינוי תפיסתי בחברה ולעורר אמפתיה כלפי האנשים ה"שקופים".
אני אמנם זכיתי להתקדם, להתפתח, להתחשל ולקחתי החלטה אמיצה לחיות את החיים אך לא כולם בעלי חוסן נפשי ולא לכולם יש את הכלים להתמודד.
- יום המודעות הבינלאומי לגמגום יצויין ברחבי העולם ביום א' ה-22.10.
- בישראל, יתקיים אירוע מרכזי של אמב"י – ארגון מגמגמים בישראל,
ב- 5.11, בסגנון מפגש חברתי על קפה "קפה אמב"י" ותתקיים בו הקרנת הסרט"בשבילנו זאת המציאות" ודיון על סרט עם היוצרת שקד מורג, תתקיים גם שיחה עם אושרת סער – פעילה חברתית בתחום הגמגום, ויוצג מחקר ישראלי בינלאומי חדש בו אמב"י לוקחים חלק. האירוע יתקיים ברחוב החילזון 12 קומה 13 ברמת גן. לפרטים היכנסו לעמוד הפייסבוק
.
לפנייה לכתב/ת 
