אחרי המלחמה: ישראל תעדיף סוריה רוסית על פני סוריה איראנית
למרות עוינות העבר, היחסים בין רוסיה לבין איראן התהדקו במהלך שיתוף הפעולה ביניהן במלחמת האזרחים בסוריה. אך בטווח הארוך מוסקבה וגם ישראל יעדיפו את משטרו של אסד החילוני על פני משטר איסלאמיסטי שיעי
מפת מלחמת האזרחים בסוריה השתנתה באופן דרמטי בחודשים האחרונים. התמוטטות "המדינה האיסלאמית" (דאעש) העניקה הזדמנות לכל הצדדים - לצבא הסורי, לטורקים ולכורדים - לתפוס שטחים שהיו תחת שליטת ארגון הטרור הסוני. צבאו של בשאר אסד שולט כמעט על שני שליש מסוריה. זאת לאחר כשנתיים שבהן נלחמים אלה לצד אלה כוחות הנאמנים לרוסיה וכוחות פרו-איראניים. אך ככל שמתקרבת ההכרעה נשאלת השאלה אם מטרותיהן של רוסיה ואיראן חופפות, ומהי עמדת ישראל וסעודיה בנושא?
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
בניגוד ליחסי ארצות הברית-ישראל, לרוסיה ולאיראן אין ערכים משותפים כלל. רוסיה היא סוג של דיקטטורה חילונית ואיראן מדינת הלכה איסלאמית. עתיד שיתוף הפעולה ביניהן המתקיים בסוריה על בסיס אינטרסנטי הוא בלתי ניתן לחיזוי. יחסי איראן ורוסיה ידעו תהפוכות רבות בשנים האחרונות. אחרי המהפכה האיסלאמית (1979) ניתקה איראן את היחסים עם ברית המועצות ואף כינתה אותה "השטן הקטן". רוסיה סייעה לעיראק במלחמה נגד איראן (1980- 1988). המהפך חל אחרי פירוק ברית המועצות, כשרוסיה בנתה לאיראן את הכור הגרעיני בבושהר ב-1992.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שידרג את יחסי המדינות וחתם עם איראן הסכמים רבים בתחומי הצבא והאנרגיה. העוינות והסנקציות של ארה"ב והמערב נגד שתי המדינות רק קירבו ביניהן. המשבר בסוריה יצר לראשונה קואליציה צבאית בין שתיהן ובין בני חסותן - הצבא הסורי ומיליציות שיעיות שונות.
מחלוקות לגבי סוריה לטווח קצר וארוך
עם זאת, ניגודי האינטרסים בין רוסיה לאיראן התעוררו כבר בראשיתה של ההתערבות הרוסית הישירה בסוריה (קיץ 2015). הפסקות האש שעליהן הכריזה רוסיה שוב ושוב הופרו בקביעות על ידי המיליציות השיעיות שנתמכות על ידי טהרן. רוסיה נוכחה לגלות כי שותפתה האיראנית אינה מעוניינת כלל בהסדר, אלא בהשתלטות צבאית בלבד, תוך ניצול היתרון שנוצר ל"ציר ההתנגדות" (המֻקַאוַּמַה) על האופוזיציה הסונית לראשונה מאז 2015. רוסיה לעומת זאת מסתפקת בהסדר שיסיים את המלחמה ויבטיח יתרון לצבא הסורי. בכך יתאפשר המשך קיום בסיסיה הימיים והאוויריים של מוסקבה בצפון-מערב סוריה לאורך זמן.
ניגודי האינטרסים של רוסיה ואיראן לטווח הארוך עקרוניים יותר, והם קשורים להגדרת אופיה של המדינה הסורית העתידית שאחרי המלחמה. רוסיה מעוניינת בהמשך משטרו של אסד החילוני ואין לה כל בעיה עם אופיו הדיקטטורי, כל עוד ימשיך בנאמנותו המוחלטת לרוסים מבחינה מדינית וימשיך לרכוש נשק רוסי כפי שהיה לפני המלחמה.
לאיראן, לעומת זאת, יש שאיפות מרחיקות לכת לגבי סוריה והיא לא מסתפקת בהשבת המצב לקדמותו. מבחינתה של טהרן, סוריה היא חלק מ"הפרויקט השיעי" שבו כל דרום סוריה, כולל חלקים מהבירה דמשק, יהפוך לבסיס של חיזבאללה ומיליציות אפגניות ועיראקיות, תחת פיקוח "משמרות המהפכה".
איראן מעוניינת ליצור פרוזדור יבשתי משטחה ללבנון דרך עיראק וסוריה, וגם לפתוח חזית חדשה מול ישראל ברמת הגולן. בעיני איראן, סוריה העתידית תהיה נתונה להשפעתם הדתית של אנשי דת שיעים, שאליהם יוכפפו גם השייחים העלווים. בדמשק, שהייתה לב לבו של העולם הסוני, צולמו בשנתיים האחרונות טקסים שיעיים המתקיימים לראשונה בפומבי.
רוסיה לא תרצה לגלות כי פתחה במלחמה נגד הטרור האיסלאמי הסוני על מנת שתקום במקומו ישות איסלאמית חדשה בעלת אופי שיעי. רוסיה מודעת לעובדה כי איראן ניצלה את התערבותה לטובת המשטר הסורי כדי לסגור חשבונות עם ארגונים סוניים על בסיס נקמה דתית שיעית.
מי בן החסות שישלוט באזור?
רוסיה אינה מעוניינת בהמשך המעורבות של חיזבאללה, בן החסות העיקרי של איראן, בכל המלחמות המתנהלות בסוריה, ומעוניינת לחזק את הזרוע של הצבא הסורי הנמצאת תחת חסותה ופיקודה. על כן, מתאמצת רוסיה לפרק את המיליציות הנאמנות למשטר אסד ולצרפן לצבא הסורי. על ידי כך מקווה רוסיה לערוב לשליטתה באזורים הנכבשים מידי המורדים המתונים ומידי דאעש ולמנוע מאיראן לתפוס שטחים אלה. לצורך כך הקימה רוסיה בשנתיים האחרונות שתי חטיבות חדשות לצבא הסורי והיא מעניקה לו נשק, אימונים ואף מדליות הצטיינות.
רוסיה, אף שאינה מודה בזאת, עוקבת בדאגה אחרי השתלטות חיזבאללה על רובעים שלמים של הערים המרכזיות חלב ודמשק, ואחרי הקמת בסיסי הקבע של חיזבאללה לאורך הגבול עם לבנון על אדמת סוריה. קיימת הערכה לפיה אף בתוך הצבא הסורי קיימות יחידות הנתונות לשליטת רוסיה ואחרות הנשמעות ל"משמרות המהפכה". אלה עלולות להיהפך ליריבות בתום המלחמה.
למעשה, הסיוע האיראני שהציל את המשטר בין 2012 ל-2014, איבד מנחיצותו מקיץ 2015, אז התערבה רוסיה ישירות במלחמת האזרחים הסורית. כעת, כשהצבא הסורי גדל והרוסים מובילים אותו לכיבוש וניצחון ברוב שטחי סוריה, הופכת המעורבות האיראנית לנטל. הסיבה היא שאיראן מעוניינת לקבל את התמורה להקרבה וההשקעה הכלכלית העצומה שהעניקה למשטר הסורי מראשיתו של המשבר וכידוע, אין מתנות חינם.
עדיין יש צורך בשת"פ הרוסי עם איראן
מאחר שהמלחמה לא הסתיימה, רוסיה מפגינה בינתיים נאמנות לבעלת בריתה איראן. דאעש עדיין לא חוסל כליל וקיימות בעיות קשות נוספות בצפון סוריה המצריכות את המשך שיתוף הפעולה הרוסי-איראני. בזירה הצפון-מזרחית זכו הכורדים בימים אלה להישג אדיר, עם כיבוש העיר א-רקה, בירתו בסוריה של ארגון הטרור הסוני, והם עומדים להתקדם בשיא הכוח לדיר א-זור, מרכז הנפט של סוריה, שם צפויה התנגשות עם הצבא הסורי. גם בנושא זה צפויה התנגשות בין העמדה של רוסיה המוכנה לשקול פשרה עם הכורדים, לבין האיראנים הרואים בכורדים "סוכנים של האויב הציוני" וסכנה להגשמת ה"פרויקט השיעי".
בזירה הצפון-מערבית קיבלה טורקיה בשיחות אסטנה (קזחסטן) את האחריות על שמירת מחוז אידליב הצמוד למחוז הטאי שבטורקיה כ"שטח מניעת עימות". אולם בימים אלה ניצלה זאת טורקיה על מנת להכניס למחוז את כוחותיה ואת בני חסותה המורדים הסורים מ"צבא סוריה החופשי". המשטר הסורי הגיב בזעם ופרסם בשבת הודעה כי הוא רואה בכך פלישה צבאית לשטחה של סוריה. לטענת המשטר בדמשק, טורקיה אינה נלחמת בטרור אלא פולשת למחוז בתיאום מלא עם הג'יהאדיסטים "פַתְח א-שַאם" (לשעבר "חזית א-נוסְרַה") השולטים ברוב האזור.
קשרי רוסיה עם אויבותיה של איראן
ניתן אף לומר כי רוסיה פוגעת בעקיפין בכוחות הנאמנים לאיראן. הדוגמה המובהקת לכך היא התיאום המלא עם ישראל והקשרים שהתהדקו לאחרונה עם סעודיה.
עצימת העין של רוסיה נוכח ההפצצות הישראליות על עמדות חיזבאללה בסוריה תמוהה למדי לאור ירח הדבש המתקיים כביכול בין רוסיה לבין איראן. גם ההתקרבות לסעודיה מלמדת על כך שרוסיה בוחנת אופציות חדשות ליום שאחרי המלחמה בסוריה. מלך סעודיה ביקר לראשונה ברוסיה לפני כשבועיים. מהלך זה היה מפתיע לאור העובדה שסעודיה תומכת באופוזיציה בסוריה.
רוסיה מודעת היטב לעובדה כי סעודיה ומדינות המפרץ, ולא איראן, הן המדינות שמסוגלות כלכלית לסייע לשיקומה של סוריה אחרי המלחמה. סעודיה מצדה מעוניינת לבודד את איראן ולהרחיק ממנה את רוסיה. השיחות בין רוסיה לבין סעודיה שבהן נערכו הסכמים כלכליים ונחתמו עסקות נשק, הדאיגו ללא ספק את האיראנים. התבטאותו של השר הסעודי ת'אמר א-סבהאן לפני שבוע, שלפיה יש צורך בהקמת קואליציה בינלאומית נגד חיזבאללה, לא זכתה לתגובה מצד רוסיה.
ההתמודדות עם הכוח הכורדי המקיים כבר אוטונומיה בצפון סוריה ונתמך על ידי צבא ארה"ב מצריכה שיתוף פעולה רוסי עם וושינגטון. אין להוציא מכלל אפשרות כי בטווח הארוך תעדיף רוסיה את ארה"ב על פני איראן כפרטנר לחלוקת השליטה על סוריה, מאחר שבניגוד לאיראן, אין לארה"ב שום דרישה לגבי השטח שמחוץ לשליטת הכורדים. תיאום רוסי-אמריקני יביא למניעת מלחמה קשה בין ארגון המורדים הכורדי-ערבי "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" לבין הצבא הסורי. איראן מודעת לאופציה זו ולכן בוועידת אסטנה הטילה ווטו על שיתוף ארה"ב בשיחות, צעד שזכה לביקורת של רוסיה.
נקודת מחלוקת נפיצה במיוחד בין רוסיה לבין איראן היא נכונותה של רוסיה הנושאת ונותנת עם המורדים המתונים לקבל את רעיון פינוי המיליציות הזרות מסוריה. בחודש מרס פרסם עיתון רוסי כי בוועידת אסטנה, שבה דנו רוסיה, איראן וטורקיה בעתיד סוריה, הציעו הרוסים לפקח על פינוי חיזבאללה מסוריה. לפי ההצעה, בשלב הראשון יוקצה לחיזבאללה אזור שבו ירוכזו כוחותיו ובשלב השני ישובו הלוחמים ללבנון.
"ערבוב הקלפים"
נפילת חלב, בירת האופוזיציה בתחילת השנה, סימלה את סופו של המרד בסוריה שהחל במרס 2011. כל הצדדים השלימו עם העובדה המרה כי אחרי כל הקורבנות והסבל עומדת המלחמה בסוריה להסתיים בכישלון מוחלט של המורדים. השלטון הסורי לא הופל ולא קיימת כבר האופציה של החלפת המשטר. סוריה לאחר המלחמה לא תהיה דמוקרטיה אך גם לא אמירות איסלאמית.
פרשנים בעיתונות הערבית מרבים כעת להשתמש בביטוי "חַ'לְט אל-אַוְּרַאק", כלומר "ערבוב הקלפים", זאת על מנת להגדיר את המצב הבלתי צפוי שמתגבש לאחרונה במזרח התיכון בכלל ובסוריה בפרט.
רוסיה והאופוזיציה המתונה מקיימות הפסקות אש ועומדות בכך לראשונה מאז פרוץ המלחמה, פגישות מתקיימות בין יריבים לשעבר - סעודיה ורוסיה, טורקיה ורוסיה, טורקיה ואיראן. לאן יובילו הקשרים החדשים? האם הברית הרוסית-איראנית תתפוצץ עם תום הקרבות בסוריה? אין לדעת. אולם סעודיה וישראל כבר אותתו לרוסים כי הם מעדיפים לראות סוריה בחסות רוסיה ולא סוריה איראנית.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
