ספורט וגוף בריא מונעים דיכאון

דיכאון מהווה כיום את ההפרעה הרגשית הנפוצה ביותר בעולם. הסטטיסטיקות מדברות על מספר גדל והולך של התאבדויות כתוצאה מהדיכאון גם בקרב ילדים ובני נוער.

כבר לפני 70 שנה נבדקה הזיקה בין תחושת בריאות ודימוי של גוף יציב, ובין התחושה של התנועה וכוח הכבידה (שילדר ואחרים). מערכת שיווי המשקל היא המקור לתחושת התמצאות במרחב. כשאנו מדברים על הרגשת יציבות / אי יציבות, איזון / אי- איזון, חיבור לקרקע / ריחוף. אנו מתארים את הרגשתנו בלשון של תחושת תנועה.

פסיכולוגים ונוירולוגים מציינים שאנו נולדים עם מוח הרבה יותר סתגלני ורב-תכליתי ממה שחשבנו. פסיכיאטרים מדגישים שהמוח המייצג מצבי דיכאון וחרדה הוא מוח שבור. "מגפת הדיכאון מייצגת את המצב בו אנו מסתירים, מפחדים ושוללת מילדים את עתידם, מקשישים את עברם, וממבוגרים את ההווה שלהם. מגיפה זו של "מוחות שבורים" משפיעה על 1.1 מיליארד אנשים בעולם.

קראו עוד על דיכאון

10 דברים שאסור לכם לומר למישהו בדיכאון

10 סימנים שמעידים: אתה סובל מדיכאון סמוי

טיפול יעיל בדיכאון: 3 שלבים שאפשר (וצריך) לעשות בבית

הקשר בין פעילות גופנית לדיכאון(צילום: shutterstock)

גופנו מקיים קשרי גומלין עם כל המערכות העיקריות שבו. כל איברי הגוף והקוד הגנטי שמייחדים את הפרט, מקיימים קשרי גומלין עם הסביבה (תנועה, תזונה, שינה) וקובעים את מידת הבריאות הגופנית והנפשית.

פסיכיאטרים ידועים בארץ ובחו"ל מציינים שהשפעת הפעילות הגופנית נמצאת כקשורה להפחתת רגשות חרדה ודיכאון. היא תורמת לשיפור מצב הרוח, שיפור בתפיסת דימוי הגוף והערך העצמי, שיפור באיכות השינה והתפקוד החשיבתי.

המומחים מדגישים שתופעות אלו רלוונטיות לשני המינים ולכל טווח הגילאים. נראה, שהעיסוק בפעילות גופנית גורם להפרשת האנדורפינים האחראים על תחושת מצב רוח חיובי. האימון הגופני מעלה את רמת הסרוטונין הדופמין ונוראפינפרין שהם שליחים עצביים המוליכים מחשבות ורגשות. הדופמין, החשוב למוטיבציה ולקשב, ומשפר את מצב הרוח ואת תחושת הרווחה.

אנשי המחקר הפסיכולוגי (בלומנטל ואחרים) מדווחים כי בתום 16 שבועות, מטופלים דיכאוניים שהתעמלו הראו שיפור משמעותי במצב הדיכאון, בהשוואה לקבוצת ביקורת שנטלה תרופות.

הפעילות כללה חצי שעה של הליכה, שלוש פעמים בשבוע. לדבריהם שמירה על תוכנית של פעילות גופנית עשויה לסייע בהפחתת הדיכאון. מחקר של ארבעה פסיכולוגים העלה גם קשר בין פעילות ובריאות נפשית.

הפעילות הגופנית תרמה להפחתת רמת החרדה והדיכאון. הפעילות הורידה את רמתם של הורמוני הלחץ כמו אדרנלין וקורטיזול. כמו גם האיצה את ייצורם של אנדורפינים המדכאים את תחושת הכאב.

השפעת הפעילות הגופנית על הדיכאון אורכת כשלושה חודשים

פסיכולוגים סיכמו ממצאים המבוססים על סקירה של מטא-אנליזות ומחקר - בקרה, שערכו השוואה בין רמת החרדה לפני ואחרי פעילות גופנית. הממצאים מעידים שפעילות גופנית מפחיתה חרדה וסממני דכאון בקרב נבדקים בוגרים נורמליים וקליניים. יתר על כן, במקרה של חרדה תכונתית והפרעות חרדה חריפות, דרוש פרק זמן של כ-12 שבועות לפחות על מנת להגיע לתוצאות מרביות.

פרופ' נעמה קונסטנטיני ואחרים מדברים על פרוזאק בשם: ספורט. הם מציינים שפעילות גופנית יכולה להוות כלי טיפולי במצבים נפשיים. הם מדווחים על מתאם חיובי בין פעילות גופנית לביטחון עצמי, תחושת מסוגלות עצמית ובריאות פסיכולוגית.

לפעילות הגופנית השפעה מיטיבה על פעילות המח, הן בהיבט הנפשי והן בהיבט הקוגניטיבי - אקדמי. לדבריהם פעילות גופנית סדירה נמצאה כמצמצמת את הסיכון לפיתוח דכאון וחרדה, משפרת את הדימוי העצמי כמו גם את התפקוד האקדמי.

לדברי קונסטנטיני (2017), ההמלצה היא שבתיה"ס לצורך שיפור התפקוד המוחי ייצמדו למרשם המוכר לפעילות גופנית בילדים ובנוער. צבירת 60 דקות ביום לפחות של פעילות אירובית בעוצמה בינונית, ובנוסף שלוש פעמים בשבוע לכלול פעילות גופנית מאומצת יותר וכן פעילות לפיתוח שריר וחיזוק העצם.

מניסיוני כפסיכולוג ותיק, ברור שפעילות ספורטיבית קבועה תקל, אפילו תמנע, מצבי דיכאון שכן גוף בריא משפיע ישירות על נפש בריאה. כדאי להתחיל בפעילות גופנית כבר בגיל צעיר לשיפור התפקוד ולמניעת דיכאון או לפחות להילחם במשברי נפש. כמומחה לפסיכולוגיית הספורט ראיתי ספורטאים שהתאוששו מדיכאון בעקבות חזרה לפעילות גופנית קבועה ומתמשכת.