מעמיק המסתורין שאופף את תושבי אי הפסחא
ממחקר חדש של אוניברסיטת בריסטול עולה כי לא היה קשר בין תושבי יבשת אמריקה לאי באוקיינוס השקט, שבו פסלי ענק. אז מאיפה באו התושבים?
בשבוע שעבר הודיעו מדענים כי ניתוח DNA משרידי שלדים קדומים שולל את הסיכוי כי תושבי אי הפסחא התערבבו עם תושבי דרום אמריקה לפני הגעת האירופים לאי ב-1722. מחקר גנטי שנערך ב-2014 הצביע על שילוב גנטי בין תושבי אי הפסחא, המכונים רפה נוי, לבין ילידי דרום אמריקה שהתרחשה בין השנים 1500-1300. אך המחקר החדש, שחקר DNA של שלושה אנשי רפה נוי שחיו במאות ה-15 וה-16 ועוד שניים שחיו במאה ה-19, לא מצא שום עדות ל"ערבוב" גנטי כזה.
המחקר הדגיש את הבידוד של אותה קהילה שחיה באי המרוחק, שממוקם כ-3,700 קילומטרים מערבית לדרום אמריקה ובמרחק 1,770 קילומטרים מהאי הכי קרוב אליו.
"המחקר שלנו מראה שאין תרחיש פשוט של חילופי אוכלוסייה או הגירה בין רפה נוי לאנשים מאמריקה, כפי שהציעו ארכיאולוגים רבים, היסטוריונים, גנטקיאי אוכלוסייה ואפילו הרפתקנים", מסרה הארכיאולוגית קאט ג'ארמן מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה.
ג'ארמן אמרה כי המחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, אישר עדות גוברת לכך שאי הפסחא יושב בידי פולינזים שחצו את האוקיינוס הענק והפתוח. "הופתענו שלא מצאנו כל שילוב גנטי ילידי-אמריקני באנשי הרפה נוי העתיקים שחקרנו", הוסיפה.
אנשי רפה נוי יצרו תרבות ייחודית שידועה בעיקר הודות ל-900 פסלי אבן ענקיים של דמויות בעלות טורסו וראש, הנקראים "מואי", שמוצבים ברחבי האי. תרבות הרפה נוי שגשגה החל משנת 1200 לערך.
אך המחקר לא שלל לגמרי קיום מגע תרבותי בין אי הפסחא לדרום אמריקה. "עם זאת, אם אכן היה מגע כזה, הראיות החדשות מצביעות על כך שמדובר בתקשורת נדירה, או לכל הפחות כזו שלא השאירה עקבו גנטיים ניכרים", אמרה החוקרת ג'ארמן.
האנתרופולוג לארס פהרן-שמיץ מאוניברסיטת קליפורניה-סנטה קרוז אמר כי ראיות באי ובפולינזיה כמו בטטות - מצרך דרום אמריקני - מצביע בכל זאת על חילופי תרבויות בין דרום אמריקה לפולינזיה לפני ההשפעה של הקולוניזציה האירופית.
למחקר המלא: http://www.cell.com/current-biology/fulltext/S0960-9822(17)31194-6
לפנייה לכתב/ת 
