הסוד הוא בסיפור: אם ל-5 בנות מחוננות מדברת
רק 3% בכל שכבה: תלמידי כיתה ב' ישתתפו מחר בשלב המיון הראשון לקבלה לתוכניות הייחודיות, בחנו את עצמכם בשאלות. אם לחמש מחוננות: "הסוד? בחורף סיפרנו הרבה סיפורים עם הרבה סבלנות"
במערכת החינוך יחל מחר (יום ד') תהליך הקבלה לתוכניות ייחודיות לתלמידים מחוננים ומצטיינים לשנת הלימודים הבאה. כמה תלמידים לוקחים חלק במיונים הללו? מה המשמעות של להיות תלמיד מחונן? והאם בכלל מדובר בצעד נכון עבור ילדינו?
תהליך האיתור מתחלק לשני שלבים: בשלב בראשון שיתקיים כאמור מחר ייערך מבחן לכל תלמידי שכבת ב' ומעט מ-ג' במגזר היהודי ושכבת ג' במגזר הערבי בבתי ספר רשמיים ובבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים שקיבלו לכך אישור. המבחן ייערך בשעתיים הראשונות של יום הלימודים.
במשרד החינוך מסבירים כי השוני בשכבת הגיל בין המגזרים נעוץ בכך שבמגזר הערבי רכישת השפה לוקחת יותר זמן, ובהתייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים הוחלט לקיים את המבחן שנה לאחר המגזר היהודי. עם זאת, קיימת מחשבה להעביר גם במגזר היהודי את המבחן לשכבת ג', אך טרם התקבלה החלטה סופית בנושא.
אין צורך בהכנה מוקדמת
המבחן מחר יבדוק ידע ומיומנויות בתחום השפה והמתמטיקה בלבד, ושאלותיו יהיו מבוססת על חומר שנלמד בכיתה. המורים הונחו לערוך לפני המבחן כמה שאלות לדוגמה עם התלמידים, אך במשרד סבורים שאין צורך להכנה מוקדמת מעבר לכך. מחשש שיש תלמידים שעדיין לא בשלים עם מבחן מהסוג הזה, תינתן להם אפשרות לערער ולבקש להיבחן שוב בשלב מאוחר יותר.
בהתבסס על המבחן יאתרו בתי הספר 15% מהתלמידים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר בשכבת הגיל, ואלה יועברו להיבחן בשלב ב' שיתקיים בין החודשים ינואר למרס במרכזי בחינה חיצוניים.
המבחן השני עוסק בכושר קוגניטיבי בעל דרגת קושי גבוהה יותר, והוא בנוי מכמה תת-מבחנים כמו שפה, חשיבה מתמטית, חשיבה מופשטת וכדומה. לתוכניות הייחודיות למחוננים מופנים 3% מהתלמידים בכל שכבה. מדובר במספר קטן מאוד של תלמידים באופן יחסי לכלל שכבת הגיל.
כך למשל, בשנת הלימודים תשע"ז ניגשו לשלב א' כ-88,000 נבחנים מכיתות ב'-ג' במגזר היהודי ו-38,000 אלף תלמידי ג' במגזר הערבי. מתוכם אותרו כ-3,000 תלמידים בלבד לתוכניות הייחודיות למחוננים. השנה, במסגרת יישום תכנית החומש של משרד החינוך, יורחב האיתור של תלמידים מחוננים בעוד כ-500 תלמידים ויגיע ל-3,500. בסך הכול יהיו השנה כ-16 אלף תלמידים מחוננים במערכת החינוך, כשהמטרה היא להגיע בתוך חמש שנים לכ-18 אלף תלמידים מחוננים במערכת.
"המון סקרנות וידע מעמיק"
לורן פוריס, מנהלת תחום מחוננים ואם לחמש בנות מחוננות, סיפרה באולפן ynet על תהליך האיתור של בנותיה. "טווח הגילאים שלנו מאוד גדול, הבת הבכורה שלי בגיל 30 והצעירה עוד לא בת 14, כך שבעצם זה היה באמת עניין של הרבה שנים, זה כלל המון סקרנות וידע מעמיק". על התהליך שעברה עם בתה הבכורה סיפרה: "כשהיא עברה את המבחן הייתי אמא צעירה בת 23 שלא ידעה כלום. כל מה שידעתי זה שאני רוצה לטפח אותה ולהשקיע בה. אז כל עניין המסכים היה פחות נגיש, אפילו ערוץ הילדים לא היה, מה שהיינו עושים בחורף כשלא היה אפשר לשחק בחוץ, היה לספר סיפורים באופן אינסופי עם הרבה סבלנות".אז את אומרת שזה לא רק עניין של גנטיקה, אלא של הכשרה גם באמצעות מבחנים?
"אין לי ספק שיש משהו בגנטיקה, אבל זה גם עניין של טיפוח במידה מסוימת כי את הגנטיקה אפשר לקחת גם למקומות אחרים. אבל אני באמת חושבת שזה עניין של סבלנות, נתינה, אינטואיציה".
בשנים האחרונות קיימת תופעת ההכנה הפרטית למבחנים הללו. אותם מכונים מפרטיים מציעים להורי התלמידים בכיתות ב'-ג' לצרף את ילדיהם לקורסים שמבטיחים להכין את הילדים לקראת מבחני האיתור למחוננים ומצטיינים. "אין כל מידע מחקרי על הצלחות בהכנות פרטיות אלו, ולעתים הן מפתחות צפיות לא ריאליות ויוצרות על התלמידים עומס רגשי", אומרים במשרד החינוך, "כמו כן הן עלולות להביא לתוכניות הייחודיות תלמידים שאינם מתאימים לכך, אשר לא יעמדו בדרישות התכנית לאורך זמן".
פוריס מסכימה. לדבריה, "הקורסים האלה הם בעיניי בדיחה, זה תרבות האינסטנט, זה פשוט לענות על הצורך של הורים היסטריים שרוצים שהילדים שלהם יעברו, לקחת אותם לקורס שבו אומרים להם 'אנחנו נהפוך את הילדים שלכם לגאונים', שזה בלוף לגמרי. הבת הצעירה שלי היום בת 13 וחצי, לומדת בכיתה ט' בבית ספר מקסים לתלמידות מחוננות ולפני הכניסה לכיתה ט' היא עשתה את הבחינה שאישרה שהיא מחוננת. לא עשינו מזה עניין גדול, אמרנו לה 'את תעשי עוד בחינות בחיים'".
רות דפני, מנחת הורים במכון אדלר, דווקא חולקת במובן מסוים על הדברים. "הבנות של לורן זכו לאימא שמקדמת אותן, שנוכחת בחייהן, עוזרת להן. אני חושבת שבנושא של המחוננות יש בוודאי מרכיב גדול כנראה שהוא מולד, אבל יש גם את הסביבה שהילד גדל בה. אני לא בהכרח נגד מבחני הכנה. הם לא יהפכו ילד לא מחונן למחונן, מה הם כן יכולים לעשות? הם כן יכולים לעזור לילד שמעולם לא נבחן לדעת לקראת מה הוא הולך. האם לעשות קורס ולשלם הרבה כסף? לא בהכרח. בסוף צריך לדבר על הערך העצמי של הילד, כי בעצם המבחן עצמו לא כזה חשוב, רע או טוב, המיקוד שלנו לא צריך להיות במבחן, אלא בילד או הילדה שניגשים אליו".
לפנייה לכתב/ת 
