אלי טביב נגד אלי טביב

אלי טביב הוא ככל הנראה הבעלים הכי מצליח בכדורגל הישראלי. נכון שיש את אלונה ברקת, שגם עשתה מהלכים יפים דוגמת החתמת מיכאל אוחנה ובן ביטון, אבל טביב עושה את זה כבר הרבה יותר זמן, ועם "גניבות" כמו קונט, הייסטר, אקוקו ורבים אחרים. פשוט לא ניתן להתווכח. אבל עוד הרבה לפני העונה הנוכחית פגש טביב בנמסיס המושלם, באויב הכי גדול שלו, בכוח אפל בלתי ניתן לעצירה שהורס ומחרב כל מה שטביב בונה במו ידיו. קוראים לו... אלי טביב.

זה התחיל בשנת 2013. לאחר שנים של דשדוש במרכז הטבלה, רכש טביב את המועדון, ומאותה עונה החלה בית"ר לטפס במעלה הטבלה. כבר אז ישב בביתו טביב הנמסיס וצפה בעניין רב במתרחש. "אני כבר אכין תבשיל ערב לחיך", חיכך ידיו בהנאה. וכך התקדמה בית"ר וסיימה ראשונה בפלייאוף התחתון ובעונה שלאחר מכן העפילה לפלייאוף העליון לראשונה זה חמש שנים ואף סיימה במקום הרביעי בטבלה והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הליגה האירופית לאחר שבע שנים של היעדרות מהמפעלים האירופים. כל זה היה קשה מנשוא לטביב הנמסיס והוא החל לזרות מלח ותבלינים נוספים אל הקדרה ממנה שתה טביב המקורי והראשוני שקם בוקר אחד, הרגיש תחושה מוזרה בקצה פדחתו וחיש מיד החליט לפטר את גיא לוי המצליח. בזיק של חיוך הנץ בקצות שפתותיו של טביב הנמסיס.

אלי טביב(צילום: אורן אהרוני)

לאחר פיטוריו של לוי, החליט טביב המקורי למנות במקומו את המאמן הלאו-דווקא מועמד לגיטימי לאימון מועדון ענק כבית"ר , סלובודן דראפיץ'. וראו זה פלא, בית"ר של סלובו עברה שלב במפעל אירופי לראשונה מזה 15 שנים, ואף סיימה במקום השלישי בטבלת ליגת העל. התקדמות נוספת ומשובחת, ובית"ר של טביב (המקורי והבראשיתי כמובן) בשלה לשוב ולהוות כוח דומיננטי בליגת הכדורגל הישראלי, מועדון צמרת ממש כמו בימים של אוחנה ומלמיליאן. "כיצד ניפטר מהסרבי המהולל והמצליח בניגוד לכל תחזית?" חשב לעצמו טביב הנמסיס ורקח שיקוי נוסף אל הפרקולטור אשר במיאמי. בבוקר המחרת, קם טביב ולגם מכוס הקפה כבכל יום. "ממ.. טעם מעט מתקתק, מוזר משהו", חשב בליבו אך בכל זאת החליט להתעלם. אך כבר באותו היום החליט לפטר את דראפיץ' ולמנות תחתיו את רן בן שמעון.

"טוב", נאנח טביב הנמסיס, "פה לא צריך לעשות דבר". ואכן, ובהתאם ליכולתה או למען ההגינות יש לומר חוסר יכולתה של בית"ר על הדשא, למרות שרב"ש המשיך והעיד ואף נשבע שהוא רואה דרך מסוימת אצל השחקנים. "מימר?!", התפלץ מצחוק טביב הנמסיס על כורסתו הוירטואלית, וסבר שככל הנראה השיקוי האחרון שרקח משפיע לטווח הארוך ותקפותו טרם פגה. אלא שלאחר מספר חודשים שפשף הנמסיס עיניו כלא מאמין. בית"ר של מימר חזרה להיות האריה השואג ממנו מי לא ירא. תוקפת, לוחצת, כובשת בצרורות. אֵם כל הבינגואים. "הממ... פה נדרשת מחשבה מאומצת ועמוקה", סבר הנמסיס המתוסכל. "הכיצד ניפטר מדמותו של זה?", חשב והירהר. "שיקוי? תרופה? אזדקק למעשה ערמומי במיוחד ובהחלט!"

שבועות חלפו, חודשים הצטברו, וטרם נמצאה התשובה. אלא שצדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. "אוחנה! אוחנה!" צהל הנמסיס, "אפיל זאת על הנסיך!"

בתקשורת דווח על חוסר תקשורת והיעדר הסכמה, קושקשו קשקושים מקושקשים בשלל צבעים עיתונאיים. הנמסיס זינק ועלז על כורסתו כשמוּנה הילד הזה, נו, לבטח בן-דוד או אחיין של הבעלים של אשדוד. אך אבוי, ניצחון ועוד ניצחון, ובית"ר שוב ומוצאת עצמה בדרך הבטוחה אל הפסגה. "והבניון הזה, אז מה שהוא היה בליברפול וצ'לסי? הוא יהרוס לי את הכל!" שאג הנמסיס אל תת-מודעותו של אלי טביב המקורי והאטומי-גרעיני. "בכל פעם שאחבל בקבוצה, הוא ייכנס לי בדקה השישים וכמעשה שלום תקוה עוד יביא אליפות לקבוצה מן הבירה!"

ועכשיו יושב הוא וחושב, מטכס עצה אחת ועוד. כיצד, ולעזאזל, נפטרים מהיוסי הזה, מאוֹמן הכדור הזה, שגם בגיל שלושים ושמונה ואף אם זה לשלושים דקות בלבד, עושה בית ספר לכל הליגה הישראלית, יושב הוא כך הנמסיס ונוכח המחשבה נרעד. "בינואר, בינואר", או אז האדמה תרעד. את הקוסם אכשיל, במילותיו אפיל. את אוחנה אכעיס, והוא אותו משם יניס. וכך אוכל ושוב אשב לי ואצחק, כשבית"ר ירושלים לנצח תשאר ותיוותר מאחור, ומן האליפות תרחק.