מוכות גורל
יותר מ-80% מהנשים המצריות חוו אלימות מינית לפחות פעם בחייהן, והטרדות מיניות ברחוב הן דבר שבשגרה. אלא שבשנים האחרונות מתחולל שינוי בחברה, ויותר ויותר קורבנות מתלוננות לרשויות ומספרות בפומבי על תקיפתן
עבד אל-פתאח א-סיסי הושבע לנשיא מצרים ביוני 2016, כשנה לאחר שהדיח את איש "האחים המוסלמים" מוחמד מורסי בהפיכה צבאית. החגיגות שבהן ציינו המצרים את ניצחונו הגדול של א-סיסי בבחירות ואת השבעתו לראיס החדש של מצרים יצאו משליטה, ונשים רבות מצאו את עצמן מותקפות מינית על ידי הגברים החוגגים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
א-סיסי ייחס חומרה רבה לדבר ובצעד נדיר למנהיגים במצרים ביקר אצל אחת הנשים שהותקפו מינית. "באתי לומר לך ולכל אישה מצרית שאני מתנצל. אני מתנצל לפני כל אישה מצרית", אמר א-סיסי לקורבן התקיפה המינית, שחולצה בקושי על ידי קצין משטרה. מאז האירוע ההוא חרט א-סיסי על דגלו להיאבק בתופעה הבזויה במישור החוקתי ובמישור הציבורי כאחד, ומטרתו הייתה להעלות על סדר היום את נושא האלימות נגד נשים. השנה, למשל, הכריז א-סיסי ש-2017 תהיה "שנת האישה המצרית", צעד באסטרטגיה כוללת להעצים את האישה ואת מעמדה במדינה הערבית הגדולה עד שנת 2030.
83% מהנשים המצריות חוו הטרדה מינית
מנהלת הפרויקט טענה שהגברת הראשונה דאז, סוזן מובארק, האשימה את התקשורת בניפוח פרשות של הטרדות מיניות. ואולם הנתונים בשטח היו עגומים וכואבים במיוחד, בניגוד לדברים שגרסה מובארק. על פי סקר שפורסם במצרים, 83 אחוזים מהנשים במדינה ב-2010 חוו הטרדה בשלב כזה או אחר של חייהן. פרשנים במדינה טענו שהתקיפות המיניות משקפות אידאולוגיה של שנאת נשים, ואנשים שאימצו אותה רוצים להעניש נשים שיצאו מבתיהן ו"נטשו" את הטיפול במשפחתן - בניגוד גמור למסורת השמרנית. הגישה השמרנית הזאת מבקשת להטיל אימה על נשים במרחב הציבורי, ובעצם היא רואה באלימות מינית כלי לבייש את הקורבן (ולא את התוקף).
רצה הגורל וקו פרשת המים בסוגיה היה מהפכת 25 בינואר, שבה הודח מהשלטון בעלה של סוזן מובארק, חוסני. נשים רבות במצרים לקחו חלק פעיל בהתקוממות ההמונית בכיכר א-תחריר בקהיר ובמקומות אחרים במדינה הערבית נגד שלטונו של מובארק. רבות מהנשים המפגינות חוו על בשרן הטרדות ותקיפות מיניות, אך לא רק הן. גם כתבות זרות ששהו במצרים לצורך עבודתן נפלו קורבן להטרדות מיניות במפגני המחאה ההמוניים בקהיר נגד שלטון מובארק. עדויותיהן הכניסו את הנושא המקומי לתודעה העולמית.
כתבת CBS שהותקפה מינית בקהיר: "הם אנסו אותי בידיהם"
בריאיון שהעניקה לעיתון "ניו יורק טיימס" תיארה לוגן כיצד המון זועם קרע את בגדיה והכה אותה. "במשך זמן רב הם אנסו אותי בידיהם", שחזרה הכתבת הבינלאומית של CBS את האירוע הטראומתי, שהחל בסיור בכיכר א-תחריר אחרי התפטרות מובארק. "קהיר עלתה באש מרוב חגיגה", היא סיפרה, "וברגע אחד הכול השתבש".
בריאיון לתוכנית "60 דקות" סיפרה לוגן: "לא היה לי ספק שאני עומדת למות. חשבתי 'לא רק שאני הולכת למות, זה גם יהיה מוות בעינויים שעומד להימשך לעד'". היא סיפרה שניסתה להיצמד למאבטח שהתלווה אליה, אולם היא נמשכה על ידי ההמון אחרי שמישהו צעק שהיא מרגלת ישראלית.
לדברי הכתבת, 300-200 אנשים הכו אותה ונגעו בגופה בצורה מינית. היא נמנעה מתיאורים גרפיים של מה שעבר עליה. "מה שהימם אותי היה עד כמה הם אכזרים. הם נהנו לראות אותי כואבת וסובלת. זה דרבן אותם לעוד אלימות".
לוגן אמרה שהחליטה לספר על התקיפה שעברה בשם מיליוני נשים בעולם הסובלות מאלימות ותקיפות כמו אלה שעברה ואף גרועות יותר. "יש לך רק את המילים שלך. הפצעים הפיזיים מגלידים. הקורבן לא נושא על גופו שום הוכחה למה שקרה לו כמו מישהו שאיבד רגל או יד באפגניסטן", היא אמרה. "הייתי צריכה להקדיש יותר תשומת לב להתעללות בנשים בחברה הזו. נמנע מהן שוויון, והמקומות הציבוריים אינם שייכים להן. גברים שולטים בהם וזה משמר את התפקיד המדכא של גברים בחברה". לוגן סיפרה שבין מכתבי התמיכה שקיבלה בלט אחד מאישה קנדית שסיפרה כי נאנסה במונית בקהיר בחודש שבו הותקפה הכתבת על ידי המון מצרי.
פעם הן שתקו על אלימית מינית, היום כבר לא
לוגן, דרירי והכתבת ההולנדית, ששמה לא פורסם, לא היו האזרחיות הזרות היחידות שהותקפו במצרים, אך ברור שרוב הקורבנות לאלימות מינית במדינה הן הנשים המצריות, והן סובלות מאלימות מינית על בסיס יום-יומי כמעט. ובכל זאת, בזכות סיפוריהן של הכתבות שהותקפו לאחר מהפכת 25 בינואר 2011, שעשו כותרות ועוררו סערה, הנשים המצריות לא מוכנות לשתוק עוד, והן חושפות מקרים של אלימות, הטרדות מיניות ואונס מצד גברים.
בפברואר 2013 נצפה בקהיר מחזה נדיר למדי - קבוצת נשים צעדה ברחובות, בידיהן מחבטים וסכינים. הנשים הרבות צעדו לעבר כיכר א-תחריר כדי למחות על העלייה במעשי אונס ותקיפות מיניות נגד נשים במהלך הפגנות המחאה נגד הנשיא המצרי דאז מוחמד מורסי.
היבה, מצרית בת 27 שמתגוררת בגיזה הסמוכה לקהיר, סיפרה אז ל-ynet שהשתתפה בהפגנות נגד מורסי: "התופעה הזו אינה חדשה. ההבדל היחיד לאחרונה הוא שנשים לא מתביישות להתלונן עליה יותר. המטרה היא להראות לכולם שהנשים לא שותקות יותר ושהן ישימו קץ לתופעה הזו בכוחות עצמן ובסיוע של המשטרה. העיקר שכולם יידעו שזה לא מקובל".
הפתרון המצרי: החמרת הענישה ו"משטרת נשים"
ביוני 2014 פרסם נשיא מצרים הזמני עדלי מנסור תיקונים לחוק ההטרדות המיניות שקבעו עונש מאסר וקנס בסכום של עד אלף שקל לאדם שהורשע בהטרדה מינית. בנוסף, בשנים האחרונות החלה לפעול "משטרת הנשים", גוף שמטרתו העיקרית למנוע הטרדות ותקיפות מיניות נגד נשים ולטפל בתוקפים. מלבד "משטרת הנשים" קמו במצרים ארגוני חברה אזרחית שפעלו בנושא של הטרדות מיניות והשיקו יוזמות יצירתיות למיגור התופעה, למשל "מפת ההטרדות המיניות". בנוסף לזה התפרסמו ברשת קמפיינים המוחים על אלימות מינית נגד נשים, ופותחו אפליקציות שמסייעות לנשים המותקפות, חושפות מטרידים ובכלל, מעלות את הסוגיה לתודעה הציבורית.
אומרים שכל מסע ארוך מתחיל בצעד אחד קטן, וזה בדיוק מה שקורה עם תופעת האלימות המינית כלפי נשים במצרים. הציבור כבר לא אדיש לזה, אך העבודה עדיין רבה. ב-2016 פרסם אתר החדשות "אסוואת מסרייה", שפועל בשיתוף פעולה עם סוכנות הידיעות רויטרס, את ממצאי הדו"ח של הפורום הכלכלי העולמי לשנת 2015 בנוגע לפער בין המינים. מצרים דורגה ברשימת עשר המדינות הגרועות ביותר בעולם מבחינת שוויון בין המינים. בדו"ח הוצגו נתונים קשים על היקף האלימות נגד נשים מצד הבעלים שלהן ומצד בני משפחה אחרים, לפעמים אפילו במקומות ציבוריים. הדו"ח שפך אור על תופעה חמורה נוספת, שעדיין לא הסתלקה מן העולם ובייחוד לא בארץ הנילוס - מילת נשים.
המועצה הלאומית לענייני האישה במצרים החלה לגבש לאחרונה הצעת חוק חדשה שתרתיע גברים משימוש באלימות נגד נשים בתוך המשפחה. לפי מחקר שביצעה המועצה, 1.5 מיליון נשים במצרים חוות מדי שנה אלימות מצד גברים בתוך המשפחה שלהן. 70 אחוזים מהמקרים - אלימות של בעלים כלפי נשותיהם. 30 האחוזים האחרים - אלימות של אבות ואחים כלפי בנות המשפחה. המועצה הלאומית לענייני האישה מקווה שהעונש על אלימות במשפחה יהיה לפחות שנת מאסר לתוקף. אלא שבינתיים, למרבה הצער, נשים רבות במדינה עדיין סובלות מאלימות בתוך המשפחה ומתקיפות מיניות מחוץ לבית.
לפנייה לכתב/ת 
