שוק איכרים: לא רק המחיר והאיכות - גם הערבות

משרד החקלאות יצא בימים אלה בקול קורא חדש ומעניין: תמיכה ברשויות מקומיות להקמת שווקי איכרים. מטרת המהלך לסייע לחקלאים המקומיים ולקדם את התוצרת המקומית, להציע מסלולים שיווק ומכירה חדשים של תוצרת חקלאית ולצמצם את פערי התיווך ובכך להפחית את המחירים הגבוהים שאנו משלמים על פירות וירקות.

זה לא סוד שאחד הכשלים הגדולים ביותר של המשק הישראלי בכלל ושל שוק המזון בפרט הוא הריכוזיות, כלומר העובדה ששוק המזון נשלט על ידי קומץ של קבוצות או חברות, דבר שפוגע בתחרותיות ומוביל למחירים מופקעים.

(צילום: shuttertock)

באשר לתוצרת החקלאית, יש להוסיף לכך גם את פערי התיווך הגבוהים, שנגזרים כתוצאה מכך שהתוצרת עוברת כמה ידיים בדרכה מהיצרן-החקלאי לצרכן, בעיקר אצל הסיטונאים ואצל רשתות השיווק. יתרה מכך, בבואנו למרכולים הגדולים אנחנו למעשה צרכנים שבויים, דהיינו כאלו שלא יכולים להתווכח, ולא רק על המחיר אלא גם על האיכות והמגוון של התוצרת, למרות שהמשק החקלאי בישראל הוא מוביל עולמי באיכות ובפיתוח של מוצרים חדשים ושל מוצרי בוטיק.

הירקות והפירות תמיד כיכבו בסל הקניות של הישראלים, והחקלאות הישראלית תמיד ייצגה גם את הקשר החזק של עם ישראל עם הארץ ואת השורשיות שלנו כאן. אולם המשבר הגדול בהקשר של תוצרת חקלאית בארץ ובעולם מתבטא בעיקר בניתוק בין הצרכן ליצרן ובין האדם לאדמה. בחברה המודרנית שבה אנו חיים, רובנו לא מגדלים או מכינים את המזון הדרוש לנו, ולא פעם הוא עשה דרך ארוכה ומפותלת מאוד מהשדה שבו גדל, דרך המפעל ועד לצלחת שלנו. שוק איכרים לעומת זאת, ויש כבר לא מעט כאלה שפועלים כיום בהצלחה בארץ ובעולם, מאפשר לקנות מזון טרי ישירות מהמגדל, אבל גם לחבר מחדש בין אנשים ולאפשר לכולנו להיות שותפים וערבים זה לזה.

(צילום: shuttertock)

המודל של שווקי חקלאים אינו מודל חדש, נהפוך הוא. פעם, לפני המהפכה התעשייתית ולפני הקמת המרכולים, מרבית הסחורה עברה באופן ישיר מהיצרן לצרכן. היו לכך לא מעט יתרונות תרבותיים, חברתיים וסביבתיים, אך מנגנון זה לא עמד בגידול האוכלוסין ובמעבר של מרבית האוכלוסייה אל הערים, ולא התאים לאורך החיים האינטנסיבי שאנו מנהלים כיום. יחד עם זאת, בשנים האחרונות התופעה של שווקי איכרים הולכת ותופסת מחדש תאוצה בעולם, ויש הרואים בה חלק מהרצון לחזור ל"דברים הטובים של פעם" או "לחזור לטבע", אבל גם חלק מהניסיון להציע סדר יום חדש.

שווקי האיכרים מאפשרים לשמר ולפתח את המשאבים המקומיים, הטבעיים והאנושיים, בהתאם למודל של "כלכלה מקומית", ולהטמיע ערכים של שיתוף, שוויון והוגנות, במעין מודל של קואופרטיבים או אגודות שיתופיות, כחלק מהמטריה של "כלכלת השיתוף". הם גם קוראים תיגר על המודלים הכלכליים הרואים ברווח מירבי, בתועלת כלכלית ובצמיחה כלכלית חזות הכל, או במודלים של "כלכלה קווית" המבוססים על מיצוי של משאבים מן הטבע, ייצר של מוצרים והשלכה של פסולת, מבלי לדאוג לריקון של מאגר המשאבים הטבעי או לפגיעה בתהליכים טבעיים ובמערכות אקולוגיות, ומציעים מודל מעגלי יותר, כזה שמבקש לחקות את התהליכים המחזוריים בטבע ומבוסס על הקטנת וייעול הייצור והמשך הטיפול בפסולת עד להשבה של המשאבים המקוריים לטבע וחידוש שלהם.

אך מעל לכל, שווקי האיכרים "מחזירים לשוק" את המפגש הבלתי אמצעי בין החקלאי ללקוח, ומלבד זאת שהם מאפשרים לתוצרת המקומית להגיע ישירות לצלחת שלנו במנגנון הוגן שבו גם היצרן וגם הצרכן יכולים "להרוויח", הם מייצרים ערכים משותפים נוספים ובעיקר ערבות הדדית.

למודל של שוק איכרים יש גם יתרונות סביבתיים רבים, החל בהפחתה באריזה ובשינוע של המוצרים וכיוצא בכך בפליטות גזי חממה ובייצור פסולת, דרך הפחתה בכמות המזון שנזרק לפח, ועד להחזרת הנוטריינטים שנלקחו מהאדמה בגידול המזון חזרה אל האדמה. שווקים אלה מתחברים גם למודלים חדשים כגון המודל של "מזון איטי", שהתפתח כנגד תרבות ה"מזון מהיר", ומבוסס על מזון שמורכב ממצרכים מקומיים ומשקף תרבות קולינרית מקומית ושמבושל בצורה בריאה יותר. כל המודלים הללו מבקשים להוסיף למימד של כמות ועלות גם מימד של איכות, ולחבר בין כלכלה, חברה וסביבה, ושווקי איכרים הם דרך נוספת לשנות את אורחות חיינו ולחשב מסלול מחדש.

http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0