״טוב לראות אותך״, הוא אומר ולוחץ את ידי.

טוב מאוד לראות גם אותך, השבתי בחיוך.

״איך היה כל המסע באירופה ובישראל הספקת לעשות את כל מה שרצית?״

האמת שכן, הספקתי ואפילו נשאר לי זמן לעשות עוד דברים.

”באמת? אני לא מצליח להבין אולי תגלה לי את הסוד”?

זה לא סוד, זה פשוט חוק מאוד נחמד שאני מאמץ כבר הרבה מאוד זמן שנקרא חוק פרקינסון.

“מעולם לא שמעתי על חוק כזה, אני יודע שזאת מחלה נוראית״.

אתה יודע שאני כותב לעיתון, נכון? לעיתון יש מה שנקרא דד ליין או מועד אחרון להגשת חומרים, כי לא משנה מה, העיתון חייב לצאת בזמן. לכן כל הכתבים וכל העובדים בעיתון מתכנסים למועד הזה ודואגים שהכל יגיע למערכת עד הדד ליין.

״אני מבין, ואיך זה קשור למה שאמרת קודם?”

זה קשור לזה שבאופן פלאי כמעט כולם מצליחים להביא את החומרים לעורכת עד למועד הזה והעיתון תמיד יוצא בזמן. יש זמנים כמו נגיד חגים יהודים או מקומיים שמועד סגירת העיתון הוא שונה, ובדרך כלל הוא הרבה יותר מוקדם מהמועד הרגיל וגם אז החומרים מגיעים עד לדד ליין. כלומר שלא משנה מה הדד ליין, כמעט כולם מתכנסים למועד הזה.

"אז זה אומר שכולם בסדר ועובדים לפי ההנחיות ומגישים את החומר במועד שאמרו להם. עדיין לא הצלחתי להבין מה קורה כאן מה הפלא כפי שאתה מגדיר”.

תיכף תבין. אני פועל אחרת. אני בוחר מלכתחילה מועד הגשה שהוא הרבה יותר מוקדם מהתאריך שנקבע לי. מבחינתי המועד האחרון להגשת החומרים הוא בערך 3 ימים לפני המועד שקבע העיתון.

"למה אתה עובד ככה, מה יוצא מזה שאתה מגיש את החומר כל כך מוקדם״?

אתה רופא, נכון? יש משפט בעברית שאומר ‘הקדם תרופה למכה’. אתה בוודאי זוכר שכשהיינו סטודנטים היה מועד אחרון להגיש עבודות, ובהרבה מקרים היינו יושבים בלילה האחרון וכותבים אותה. באופן פלאי היא מוגשת במועד וגם מצליחים לקבל ציון לא רע.

״ואוו נכון, איך אתה זוכר את זה״.

כלומר שאם בעצם אם נותנים לך שבוע לסיים עבודה, הרי שאת העבודה אפשר היה לגמור בכמה שעות ולא באמת צריך שבוע, אבל בהרגלים שלנו יכול להיות שנעבוד פה ושם, אבל רק כשמועד ההגשה מגיע מתיישבים ומרכזים את כל הכוחות לסיים את העבודה במסגרת הזמן שיש לנו. זה נכון לגבי הרבה מקומות בחיים שלנו.

״אני מבין שבעצם אתה או החוק הזה אומר ‘בוא ותרכז את הכוחות שלך לסיים את העבודה הרבה לפני הזמן ותניח כאילו שהדד ליין שלך הוא בעוד יום ולא בעוד שבוע’״.

בדיוק ככה.

”עדיין לא הצלחתי להבין למה זה טוב ואיך מתאמנים על זה”.

זה טוב כי אתה מסיים עם מה שהיית צריך ויש תמיד זמן נוסף לבדוק את מה שעשית. כאשר משאירים דברים תמיד לרגע האחרון מופיע חוק אחר, וזה חוק מרפי שכל מה שלא צריך לקרות קורה בדיוק בזמן הלא נכון, המחשב קורס, הילד קיבל דלקת באוזניים ולא ישן כל הלילה ועוד מיליון ואחד דוגמאות שכולנו בוודאי מכירים, לא? דרך אחת לעבוד על זה היא לדמיין שאתה עובד עם מחשב שהסוללה שלו תסתיים בעוד זמן מסוים ואתה חייב להספיק לעשות הכל לפני שזה קורה. אפשר להשתמש בטכניקת הגושים, כלומר לרכז נושאים תחת גוש אחד ולעבוד עליו בפרק זמן מסוים. במקום לקבוע שצריך לרוץ 3 קילומטר ביום או ללכת לחדר כושר, אפשר פשוט לקבוע אני מסיים לרוץ עד שעה 10 בבוקר (כדאי לגמור משימות מוקדם ככה זה מאפשר לנו הרבה זמן פנוי). או להחליט להפסיק לעבוד בשעה מסוימת ועד אז הכל צריך להיות גמור.

“נשמע מאוד מעניין, כלומר שאם נלחיץ את עצמנו למועד הגשה שהוא הרבה יותר מוקדם מהמועד שנקבע לנו מלכתחילה, אנו עשויים לשפר את התוצאות שלנו באופן הרבה יותר משמעותי”.

בדיוק, ככה אני ממליץ להתחיל להתאמן על זה כבר מעכשיו מהרגע הזה ולראות מה קבעתם לעצמכם למועד מאוחר יותר, ואולי לעשות זאת כבר עכשיו. נסו ודווחו לי.