הומור שחור: המחזה שרמי ורד כתב בעקבות השבץ של אביו
ב"קח את אבא שלך ולך לעזאזל", שתעלה בתיאטרון הבימה, רמי ורד עובר אל מאחורי הקלעים. את המחזה להצגה הוא החליט לכתוב בעקבות ההתמודדות עם השבץ של אביו. באולפן ynet הוא מספר על תהליך ההתקרבות לאב והזעם שעוררה בו מערכת הבריאות: "עברתי איתו מסע, שבחלקו היה מלחמה במערכת שאין לה רצון להוציא כסף על אנשים זקנים וחולים"
ההתמודדות עם מצבו הבריאותי של אביו שלקה בשבץ, הובילה את רמי ורד לעבור בפעם הראשונה בחייו אל מאחורי הקלעים ולכתוב מחזה. "זה קרה כשהייתי באמצע צילומים", הוא משחזר את התגלגלות הסיפור. "התקשרו אליי. מסתבר שלא היו עליו פרטים מזהים, אז לקח הרבה זמן להגיע אלי. הוא היה מחוסר הכרה לתקופה. עברתי איתו הרבה מאוד חוויות, חלק מהן זה להלחם במערכת שאין בה מספיק מיטות ואין בה מספיק רצון להוציא כסף על אנשים זקנים. דרך זה, עברתי איתו מסע. זה התחיל מפוסט שכתבתי על הצורה המעצבנת שבה מתנהגים לזקנים במדינה. כי אם אתה זקן וחולה אתה לא בראש מעייני המערכת. אנשים משלמים כל החיים קופת חולים וביטוח לאומי וזה היחס שהם מקבלים בסוף. אנחנו אומרים שהיום הזה עוד רחוק אבל כולנו נהיה האנשים האלה במסדרון בסופו של דבר. נורא התעצבנתי מזה, וכבר בפוסט החלטתי שאכתוב על זה הצגה".
המחזה שכתב מבוסס גם על הסיפור האישי שלו ושל אביו וגם על סיפורים של עוד אנשים מבוגרים שורד נתקל בהם, כמו גם על הרבה. "בגדול זה על אדם גרוש שלא ראה את אבא שלו מגיל 13. אבא שלו עזב את הבית ומאז לא היה ביניהם קשר, וזה פשוט נוחת עליו בלילה הראשון שהוא יוצא לבלות כגרוש חדש וטרי".
זה הצד העצוב של רמי ורד?
"אני תמיד חושב שבמצבים הכי קשים יוצא המון הומור. זה קורה למשל בשבעה - אנשים יושבים ומהבאסה יוצא משהו מצחיק. כל הבלוז יצא מהדיכאון. זו הצגה מצחיקה ועצובה".
העבודה על כתיבת המחזה, שורד לא התנסה בה עד היום, נמשכה שנתיים. "זה מחזה ראשון שלי. בהתחלה כתבתי אותו באורך של 11 שעות. התיאטרון אהב את זה אבל זה כמובן היה ארוך מדי. אז הייתה עבודת נמלים מטורפת".
בסופו של דבר הוא נתן ליצירה את השם "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" והיא עולה בתיאטרון הבימה בימים אלה. "קושניר בתפקיד ראשי ואיתו צוות גדול של שחקנים נהדרים, יחד עם במאי מדהים שיצא לי להכיר בפעם הראשונה. להבימה אני חוזר אחרי ששם הייתה ההתחלה שלי. עכשיו אני חוזר בתור מחזאי".
למה בחרת לא להופיע בהצגה?
"כי אני מעורב מידי. חוץ מזה, אי אפשר לעבוד על המחזה וגם לשחק בו בפעם הראשונה".
זה עזר לך להתמודד עם המצב?
"מאוד, מאוד. זה היה ממש טיפולי. הכתיבה גם פתחה לי תיאבון לעוד מחזות וזה גם נהדר".
מה אבא שלך אמר על זה?
"אבא שלי מאוד שמח שאני כותב את המחזה. הדבר היחידי הוא שאני כל הזמן מסביר לאנשים שזה לא אני במאה אחוז ואבא שלי לא נטש אותי בגיל 13".
היה קשה לראות את אבא שלך במצב הזה?
"אני כותב על זה בהצגה. אבא שלי היה מסגר. הוא היה סוגר בורג עם היד אני הייתי צריך מפתח ברגים ענק כדי לפתוח את זה. הוא היה גבר גבר. כשהוא חטף שבץ אגב, זה היה במגרש כדורסל בגיל 77. הוא שיחק כדורסל עד 77".
