ביקורת סרט: "תור: ראגנארוק" - הוא חזר, והוא מצחיק יותר
אל הרעם מהמיתולוגיה הנורדית חוזר עם פרק שלישי בטרילוגיה. למרות שהסרט ארוך והעלילה מפותלת יתר על המידה, לחובבי הז'אנר מובטחת הנאה. עם בימוי שלא מפחד לצחוק על הדמויות וקרב מוצלח בין שני גיבורי ענק - הסרט האחרון בסדרה מתעלה על קודמיו
תחילת חודש נובמבר מביאה איתה את הסרט השלישי והאחרון לשנה זו מאולפני מארוול - "תור: ראגנארוק" (Thor: Ragnarok). הפרק השלישי, והמוצלח יותר מקודמיו, בעלילות אל הרעם הנורדי.
על הבימוי הופקד הבמאי הניו זילנדי-מאורי-יהודי טאיקה וואטיטי (או טאיקה כהן – אם אתם מתעקשים) שמביא להפקה אדירת התקציב והאפקטים את חוש ההומור המזוהה עם עבודותיו הקודמות. סרטים קטנים כמו מוקומנטרי הערפדים "מה שאנו עושים בצללים" (2014) ודרמת ההתבגרות והמסע "המצוד אחרי אנשי הבר" (2016). "תור: ראגנארוק" הוא בו בעת סרט המפגין חוסר עניין נונשלנטי ברצינות יתרה, ומנגד זהו מוצר פנטזיה מלוטש ועתיר תקציב.
בדומה לסדרת "שומרי הגלקסיה", העלילה מתרחשת במרחב של יקום רב כוכבים ויצורים. ככזה הוא יכול לחזור לסיטואציה הבסיסית של כמעט כל סרט של מארוול שבו עולם עומד להיות מושמד, אם לא היקום בכללותו, ולהצליח להימנע מהמטענים הכבדים שמלווים את השמדת האנושות או חלקים ממנה. יצורים שונים נקטלים במהלך הסרט, אבל זו אפילו לא פאוזה בין שתי בדיחות. ללא דם או כאב זהו בידור סינתטי לכל המשפחה. זה לא בהכרח לרעה. היכולת להפוך את הסרט לקומדיית הרפתקאות המתרחשת מחוץ לגבולות כדור הארץ מטשטשת את השטאנץ של עלילות סרטי מארוול שנוכח גם כאן.
עוד ביקורות קולנוע:
ביקורת סרט: "רק האמיצים" - מבט אחר על לוחמי האש
הפעם האחרונה שבה נראה תור הייתה ב"פאזה השנייה" של סרטי מארוול ב"הנוקמים: עידן אולטרון" (2014). בסוף הסרט הוא חזר לאסגארד (הדמות קיבלה פס מ"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים") ובפרק הזמן שעד הסרט הנוכחי הסתיימה מערכת היחסים הרומנטית עם בת כדור הארץ ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן). כעת הוא פנוי לניסיון להציל את אסגארד מפני אירוע הקטסטרופה המכונה במיתולוגיה הנורדית "ראגנארוק", אבל בעיקר לפעול במסגרת של "באדי פילם" הקושר אותו לדמותו הפראית של ההאלק.
תור בגילומו של כריס המסוורת' החל כדמות שיש בה מידה של יהירות מלכותית (היאה לבנו של אודין) וסוג של תמימות של מי שלא מכיר את העולם האנושי. היכן שהבמאי קנת' בראנה ראה "שייקספיר" של אינטריגות בחצר המלוכה האסגרדי, וואטיטי משתעשע בחדווה עם המגוחך שבדמויות.
בדרמה המשפחתית המשמשת רקע לסכנת החורבן, אודין (אנתוני הופקינס) מסיים את תפקידו כמנהיג האסגרדים. לוקי (טום הידלסטון), אחיו התחבולן של תור שנחשב כמת, מתגלה כחי מאוד. אבל הבעיה אינה יחסיהם של תור ולוקי (שכבר ברור כי תכליתם לשמור על איזון של חיבה-יריבות), אלא האחות הבכורה שכעת הם לומדים על קיומה. הלה (קייט בלאנשט) היא אלת המוות, והתואר המרתיע מגיע עם רצון לתפוס את מקומו של אודין, ולהוביל מסע כיבוש אסגרדי ברחבי היקום.
העימות הראשון עם הלה מפצל את הסרט לשני קווים עלילתיים. בראשון הלה מבצעת את מהלך הכיבוש של אסגארד, משעבדת את "האנשים הפשוטים" ומקימה את הצבא שבעזרתו תממש את התוכניות שלה. היא משתמשת בסקורג' (קארל אורבן) לוחם אסגרדי שמחליף את היימדיל (אידריס אלבה) כשומר גשר ה"ביפרוסט", השער של אסגרד המאפשר טלפורטציה לנקודות שונות ביקום. תהליך הכיבוש והשעבוד מושך את הזמן עד שיופיעו הכוחות שיכולו לעמוד מולה. בינתיים אפשר להשתעשע ממופע הקאמפ של באלנשט.
הקו העלילתי המרכזי משליך את תור לכוכב סאקאר שנשלט על ידי הישות הקוסמית המטורללת המכונה ה"גראנדמאסטר" (ג'ף גולדבלום שלועס יותר תפאורה מכרגיל). ציידת ראשים מס' 142 (טסה תומפסון) לוכדת אותו ובמהרה מתגלה כוואלקירי (כלומר, לוחמת אסגארדית).
לוקי, שבאופן מפתיע למדי מבחינה הסתברותית, נמצא גם הוא על הכוכב סאקאר, הצליח לתפוס מקום נוח למדי לצידו של הגראנדמאסטר. גורלו של תור שונה בתכלית - הוא אמור לתפוס את מקומו בזירת הקרבות של הגראנדמאסטר מול הלוחם המהולל ביותר שיש לו. כפי שידוע לכל מי שהציץ בטריילר ליותר מחצי שניה זהו ההאלק (מארק ראפולו).
נדמה כי יותר מכל קרב מתחלף בין גיבורי העל של מארוול ולרע התורן, הסיפוק הרב ביותר אותו מציעים סרטים אלו הם הקרבות בין גיבורי העל עצמם. אלו הדמויות המוכרות והחביבות ביותר על הצופים, הן מייצגות יכולות שונות ומובחנות, והעימות ביניהן נושא מטענים והקשרים עלילתיים מסרטים קודמים. כך האלימות שההאלק מפעיל על תור היא מקור ללא מעט בדיחות (ולרפרנס לבדיחה המוצלחת ביותר בסרט "הנוקמים" הראשון).
ההאלק מוגבל מבחינה שכלית והדבר יצר קשיים ידועים היטב בניסיונות קודמים לתת לו לסחוב סרט בכוחות עצמו. ב"ראגנארוק" ההאלק צימח כמה עשרות נקודות איי-קיו חדשות ויכולות לשוניות מפותחות בהרבה מגלגוליו הקודמים. ללא שינוי זה היה קשה מאוד לבצע את ההקנטות ההדדיות המהוות מרכיב מהותי בהומור של הסרט.
מבחינה טכנית ומבחינת העיצוב המופגן (בעיקר של הערים בכוכב סאקאר) "ראגנארוק" מרשים. כשהוא נמתח על פני 130 דקות הוא קצת ארוך מדי והעלילה
מפותלת יתר על המידה, אבל אלו דברים שוליים ביחס למה שייספק הנאה לחובבי הז'אנר. רק טיפ אחד קטן: יש שני קטעים המשולבים בכותרות הסיום. כדאי להישאר לראשון, אבל בהחלט אפשר לוותר על חמש דקות נוספות של בהייה בשמות חולפים כדי להגיע לקטע המיותר בגמר כל הכותרות.
