סטלה מאסקימו לימון נגד המדינה

שטראל חיה לבדה, מעולם לא נישאה לדבריה, אין לה ילדים והכנסתה בעיקר מביטוח לאומי. "לאור מצבי, שהנני היום אישה חולנית ומבוגרת שבקושי רב מטפסת את חמש הקומות להגיע לדירתי, יש לאפשר לי לרכוש את הדירה ולקבוע שהתנגדות המדינה לכך היא התנהגות חסרת תום לב", היא טוענת בפני בית המשפט בתצהיר שהגישה.

קומפלקס הבניינים שבו מתגוררת שטראל (צילום: אוראל כהן)

ביוני האחרון הגישה שטראל תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות עורך הדין ישראל ליברובסקי ויוסי ויור, ממשרד ויור־ליברובסקי, ובה טענה כי על בית המשפט לאשר לה לרכוש את הדירה הציבורית שבה היא מתגוררת בקומפלקס של בניינים ישנים ברמת אביב. שטראל נולדה ברומניה ועלתה לארץ בשנת 1964. בתביעה היא טוענת שבאותה שנה "קיבלתי את הדירה המדוברת מהסוכנות היהודית ושילמתי 3,500 לירות תמורת הזכות. בשנת 1965 חתמתי על הסכם לשכירות בלתי מוגנת על הדירה. מאז שילמתי דמי שכירות מלאים עד שהגעתי לגיל פנסיה בביטוח לאומי.

החוזה נחתם ביני לבין שיכון ופיתוח לישראל (כיום מנהלת עמידר את יחידות הדיור המושכרות לדיירים במסגרת הדיור הציבורי, ל"ד) והנני מתגוררת בדירה עד היום. בזמנו, במשך 50 שנה, היו מבצעים שונים במדינת ישראל של דירות עמידר שאיפשרו לעולים חדשים לרכוש את הדירות שבהן הם מתגוררים. ביקשתי לרכוש את הדירה במסגרת המבצעים וכל ניסיונותיי ופניותיי נענו בשלילה מסיבות שונות שהתבררו כלא נכונות. ניסיונותיי לא צלחו ופניי הושבו ריקם בטענה שהבניינים שייכים לתורם כלשהו מחו"ל. כדי לקבל את הדירה של הסוכנות היהודית היה עליי לשלם לעמידר ו/או משרד השיכון סך של 3,500 לירות.

סטלה

שכר הדירה היה 120 לירות כשמשכורתי בתיאטרון הלאומי שם עבדתי הייתה כ-220 לירות. מאז, במשך 50 שנה, בכל כמה שנים, ניסיתי עם עוד שכנים לרכוש את הדירות והכל היה לשווא", הצהירה שטראל לבימ"ש.

לטענתה, "התשובה שקיבלנו הייתה שהדירות האלו התקבלו באמצעות נדבן, שקיים הסכם לפיו הדירות מיועדות לעולים חדשים ולא כדירות קבע. כשראיתי שדבר לא עוזר ולאחר שקיבלתי תשובות מטעות, למשל שהדירה שייכת לנדבן ושאסור להם למכור, פניתי לתוכנית לחינוך משפטי קליני של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב, והגשתי באמצעותה עתירה מנהלית, שבה תיארתי את מסלול 'הייסורים' שעברתי.

בעקבות העתירה קיבלתי מכתב מהמדינה שבו נאמר שהתקבלה החלטה להסיר את ההנחיות לאיסור מכירת הדירות בבניין. בסוף המכתב נאמר כי 'חברת עמידר תיידע את כל הדיירים בדיוור ישיר על זכאותם להגיש בקשות לרכישת הדירות'".

"מצבי הידרדר" 

לדברי שטראל, בעקבות כך "הלכתי בעצמי לעמידר לקבל מהם את תעודת הזכאות. כאשר הגעתי לקבל את הזכאות לרכישת הדירה הודיעו לי שעליי להביא אישור שלא הייתי נשואה ו/או גרושה. הדבר נבע מרישום המילה 'גרושה' בתעודת העולה, סטטוס שנרשם בטעות באונייה שאיתה הגעתי ארצה. כל ניסיונותיי להסביר שמעולם לא נישאתי נפלו על קיר אטום. מאז ובמשך 11 השנים האחרונות הבנתי שלא יעזור לי דבר, שאין עם מי לדבר ושאין לי כוח להילחם ולכן הפסקתי להילחם. נכון להיום מצבי הבריאותי הידרדר, קשה לי לעלות 5 קומות בלי מעלית ולא נותרה לי ברירה אלא להגיש את התביעה באופן שאוכל להציל את המעט שיש לי. למרות כל מאמציי, הנתבעות לא הכירו בזכאותי ולא איפשרו לי לרכוש את הבעלות בדירה אותה אני מחזיקה כדיירת מוגנת, כמעט 50 שנה".

שטראל בסרט "אסקימו לימון"

שטראל טוענת כי היא עונה להגדרה של "זכאי" בחוק הדיור הציבורי "ולמען הזהירות בלבד ורק למקרה שהנתבעות יעלו טענה שבזמנו לפני שנים היו לי דירות או חלק בדירות נוספות, הרי שעניין זה אינו רלוונטי למצב היום ולמעשה גם אז לא היה צריך להפריע לקבלת הזכות.

מדובר בדירה שהתקבלה בירושה, ומכרתי אותה על מנת לכסות את המשכנתה והשתמשתי ביתרת הכסף לקיומי ומחייתי, דירה זו נמכרה בשנת 2004. דירה נוספת בנתניה התקבלה במתנה ללא תמורה מאחותי זמן קצר לפני שנפטרה, דירה זו נמכרה בשנת 1992 והכסף שימש ללימודי בת אחותי שלמדה רפואה בחו"ל".

לפני כשבועיים הגישה עמידר בקשה לסלק את התובענה של שטראל. החברה, באמצעות עו"ד עופר נתנאל, ציינה כי על שטראל לפתוח תיק מכר ולהגיש בקשתה לרכישת הדירה בטרם תפנה לבית משפט. בחברה אמרו כי "אין לעמידר כל סמכות לסטות מאמות המידה שנקבעו בהנחיית משרד הבינוי ובוודאי מאמות המידה שנקבעו בחוק. סמכות שכאמור נתונה לוועדת החריגים".

עוד טענה עמידר כי לשטראל היו זכויות קניין בדירה נוספת ששוויין עולה על 350 אלף שקל והיא עלולה לא להיחשב זכאית לרכישת הדירה. מכשול נוסף הוא שהחוק מחריג את תוקפו של חוק המכר לדייר שהגיע לגיל פרישה ואין לו ילד.

עו"ד ליברובסקי (צילום: יח"צ)

לפני כשבוע הגישה הפרקליטות מטעם משרד השיכון והבינוי את תגובתה בה נטען כי יש לסלק את התובענה מאחר שלא הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד נטען כי שטראל לא הגישה למשרד הבינוי והשיכון בקשות רכישה בהתאם לדין "ומבחינה זו כלל לא בטוח שהיא מיצתה את ההליכים הקבועים בדין. היה מקום שהמבקשת, עובר לנקיטת הליך משפטי על ידה, תגיש בקשה מתאימה לקבלת זכאות בהתאם להוראות הדין"