רגע ההכרעה של ליגת האלופות באפריקה
וידאד קזבלנקה, קבוצה שעשתה שינוי של 180 מעלות תוך שנה וחצי, תנסה לזכות בתואר מול האימפריה המצרית אל אהלי
לפני כשנה וחצי פירסמתי כתבה באתר ובה הבעתי ביקורת נוקבת על האופן בו המועדון המרוקאי וידאד קזבלנקה מתנהל. באותה תקופה וידאד הציגה יכולת דלה על המגרש, ושבוע אחר שבוע התקשתה לנצח קבוצות נחותות ממנה בהרבה. ההגנה הייתה נרפית וביצעה מספר שגיאות בכל משחק, שחקני ההתקפה המוכשרים לא סיפקו את הסחורה, והמאמן הוולשי ג'ון טושאק נראה אבוד על הקווים. ככלל, נדמה היה שהשחקנים משחקים ללא תשוקת משחק וההנהלה לא התערבה במצב. התייחסתי למצב הרעוע בו נמצאה הקבוצה דאז, התרעתי מפני איבוד האליפות וקראתי לשינוי במועדון המעוטר ביותר במרוקו. הסברתי כי אין צורך ברכש מאסיבי של שחקנים או בזעזוע מהדהד, אך על השחקנים להיות מחויבים לסמל ולאוהדים. בסופו של דבר, השינוי לו ייחלתי לא הגיע, ו-וידאד סיימה את העונה ללא אף תואר כאשר בדרך היא שומטת פער נקודות מבטיח בפסגת הטבלה.
שנה וחצי חלפה, וניתן להגיד כי וידאד של היום נראית השתנתה במאה שמונים מעלות. שלד השחקנים המרכזי של המועדון נותר בעינו ואליו הצטרפו שחקני חיזוק בודדים כדוגמת בנצ'רקי וגדרין, אשר היוו חיזוק ושידרוג משמעותי לסגל. שחקנים צעירים בדמותם של איסמעיל אל חדד וסלאח א-דין סעידי רכשו ניסיון והפכו להיות אבני היסוד של הקבוצה. גם בעמדת המאמן נעשה שינוי בזמן שטושאק סיים את תפקידו ובמקומו מונה להוסיין אמוטה.
למרות כל זאת, השינוי המשמעותי ביותר שחל במועדון הוא רוח הלחימה של השחקנים אשר הפכה לחלק בלתי נפרד מאופי המשחק של הקבוצה. השחקנים עולים לכר הדשא עם תחושת מחויבות והקרבה למען המועדון גם בזמנים קשים. לא בכדי עוברת הקבוצה בימים אלה ממש את קמפיין ליגת האלופות של אפריקה הטוב ביותר של המועדון מאז 1992. כבר בחצי הגמר ניתן היה להבחין בכך כאשר התמודדה וידאד נגד אתחאד אלעסמה, אלופת אלג'יריה. את ההתמודדות פתחה וידאד במשחק חוץ סוער בזמן שאלעסמה הגיעה אליו לאחר 11 משחקים ברציפות ללא הפסד. השחקנים ממרוקו לא התרגשו ובעזרת משחק אגרסיבי ומלא הקרבה העבירו את ההכרעה לאצטדיונם הביתי, עם 0:0 בסיום 90 דקות.
עם זאת, לתוצאה הייתה משמעות נוספת שהייתה ברורה לכול. וידאד תהיה חייבת לנצח בגומלין את היריבה המרה ולהנחיל לה הפסד ראשון לאחר כארבעה חודשים. עד למשחק הגומלין וידאד נאלצה לחוות הדחה אומללה מהגביע המקומי בזמן שספגה שער מכריע בדקה התשעים וסיימה את המשחק בעשרה שחקנים, ולמרות הכל, הצליחו השחקנים לשנס מתניים ולנטרל מראשם את המחשבות הרעות מהשבוע הקשה בדרך ל-1:3 סוחף בכיכובו של שחקן הרכש בנצ'רקי.
השחקנים באדום לא הסתפקו בכך. לאחר שבוע של מנוחה וכוננות שיא, בשבת יצאה וידאד למשחק חוץ קשה בקהיר, המשחק הראשון מתוך שניים בהתמודדות הגמר. את המשחק אירחה אל אהלי קהיר, הקבוצה המעוטרת ביותר באפריקה אשר זכתה בעבר שמונה פעמים בליגת האלופות של אפריקה, שיא הזכיות במפעל. בשנה שעברה וידאד הודחה מהטורניר לאחר משחק כפול נגד אותה אל אהלי, אך הפעם היא ידעה שעליה להשקיע את כל מאמציה במשחק אם ברצונה להמשיך לחיות את החלום. לעיני 75,000 אוהדים ותצוגת קהל יוצאת מן הכלל, עלו השחקנים לא הדשא כשהמטרה ברורה: להשיג תוצאה טובה לקראת משחק הגומלין. מהדקה הראשונה פערי הרמות הורגשו כאשר השחקנים המצרים החלו את המשחק בסערה ועלו ליתרון מוקדם כבר בדקה השנייה עם שער נפלא של זאקאריה עם בעיטה עוצמתית מחוץ לרחבה. בשלב זה היו לשחקני וידאד את כל הסיבות להתפרק ולספוג תבוסה מחפירה, אך במקום זאת הם השכילו להישאר עם הראש על המותניים ולא נרתעו לרגע מהסיטואציה אליה נקלעו.
בעזרת אחריות מקצועית והרבה מסירות, המשיכו השחקנים ממערב אפריקה בתוכנית המשחק המתוכננת והמפורטת למשעי אשר תיכנן המאמן אמוטה. כבר בדקה ה-16 זה השתלם להם והם באו על שכרם כאשר בנצ'רקי סיים התקפה נהדרת עם נגיחה מדויקת אשר נעצרה רק ברשת של האורחת. שער חוץ חשוב לווידאד ו-1:1 פתוח לחלוטין. עם זאת, שחקני אל אהלי לא הורידו את הרגל מהדוושה והמשיכו לשלוט במשחק ללא עוררין. פתיחת המחצית השנייה לא הביאה עימה בשורה חדשה ושחקני שתי הקבוצות נראו נחושים למדי. ההתקפה של המצרים החלה במכבש על שער האורחת וכל אחד שצפה במשחק יכול היה להרגיש שהשער באוויר.
הלחץ הגובר על השער לא השפיע על שחקני וידאד, אשר לרגע לא הפסיקו לרוץ, לגלוש לכדור ובעיקר להקריב מעצמם למען הקבוצה. הגנת ברזל ושוער ביכולת שיא עצרו את השחקנים המקומיים פעם אחר פעם וסיפקו מספר הצלות מרהיבות לאחר נסיונות מסוכנים של עבדאללה אל סעיד ואחמד חמודי. בדקה ה-70 וידאד כמעט ועלתה ליתרון לאחר שיצאה להתקפה מתפרצת מסוכנת, אולם בסופו של דבר שוער המארחת הצליח לקלוט את הבעיטה המסיימת ולהשאיר את התוצאה כמו שהיא. עד סיום המשחק
שחקני אל אהלי המשיכו לתקוף ולהגיע למצבים, בעוד שחקני וידאד נלחמו בעור שיניהם שלא לספוג שער נוסף ולהפסיד. עמוק בתוספת הזמן השער כמעט הגיע. רגע לפני שריקת הסיום קיבל המחליף אמאד מוטיב את הכדור על סף הרחבה ושיגר בעיטה עוצמתית וחדה לפינת השער. הכדור עבר סנטימטרים ספורים ליד הקורה, השער ולאחר מספר רגעים שריקת הסיום נשמעה ברחבי האצטדיון.1:1
שמחזיר את שחקני וידאד הביתה עם הזדמנות פז לעשות את הבלתי יאמן ולהפתיע את כל העולם עם זכייה בליגת האלופות של אפריקה. כל זאת שנה וחצי בלבד לאחר שהמועדון המרוקאי המפואר היה בתקופת שפל.
בשבת, 22:00 שעון ישראל, יתקיים המשחק המכריע. משחק על כל הקופה בסיומו המנצחת תצא עם התואר הכי נחשק ביבשת והמפסידה תצא ממנו בידיים ריקות. קשה לדעת איך יתפתח המשחק ומה תהיה תוצאת הסיום, אך מה שבטוח, עשרות אלפי אוהדים ימלאו את אצטדיון מוחמד החמישי ושתי הקבוצות ילחמו בכל כוחן על הגביע הנכסף. איך שלא יסתיים המשחק, וידאד קזבלנקה ראויה לדעתי לכבוד והערכה על ההישג המרשים ועל השינוי המדהים שחל במועדון בזמן כה קצר.
לפנייה לכתב/ת 
