"כמו חיות שנלחמות": המאבקים על משענת היד במטוס
המתמטיקה פשוטה – בכל שורה של כיסאות במטוס יש יותר מרפקים וידיים ממשענות. כן, מישהו צריך לוותר. טיילים מנוסים ומומחים לנימוסים ולשפת גוף מנתחים את המצב העדין ומציעים טקטיקות שימושיות. למי לדעתכם מגיע להישען? ענו על סקר ynet
אחרי שבחודש שעבר בחנו את הפסיכולוגיה שמאחורי ההעדפה של מקום הישיבה במטוס, הפעם נסקור נושא רגיש עוד יותר – המאבקים הסמויים והגלויים על כיבוש משענת היד במטוס. נקודת המוצא שגורמת לבעיה היא פשוטה: יש יותר ידיים ומרפקים ממשענות. הפתרונות האפשריים רבים ממה שנראה ממבט ראשון.
עיתון ה"טלגרף" הבריטי צלל אל עומק הסוגיה. השאלה הראשונה שעלתה היא האם הנוסע שיושב באמצע בין כיסא המעבר לכיסא החלון זכאי ליהנות ממשענות לשתי הידיים כפרס ניחומים על כך שהוא יושב במקום הגרוע מבין השלושה.
יועץ הנימוסים ג'ו בריינט טוען כי "כחוק כללי, לנוסע שיושב ליד המעבר יש את האפשרות להתמתח הצדה ויש לו גם משענת משלו בצד של המעבר. לכן הוא צריך להתפשר ולהשתמש רק במשענת הזאת.
"הנוסע שיושב ליד החלון נהנה מהיתרון שיש לו על מה להישען, זאת בנוסף למשענת פרטית משלו. נשאר מי שתקוע באמצע, שאין לו אפשרות להישען או להתמתח, ולכן הוא צריך לפחות לקבל את ההזדמנות לבחור באיזו מבין שתי המשענות הוא מעוניין, אם לא אפילו לקבל את שתיהן".
נשמע הגיוני? לא עבור ג'ודי ג'יימס, מומחית לשפת גוף. "אם הנוסע שיושב באמצע משתמש רק במשענת אחת", אומרת ג'יימס, "הנוסע שאת המשענת שלו הוא לוקח ירגיש נרדף, והנוסע האחר יהיה מדושן עונג". מסקנתה מפתיעה: "הפתרון מבחינה מתמטית הוא שהנוסע שבאמצע לא ישתמש באף אחת מהמשענות, וכך ייווצר מצב שלפחות שני נוסעים יהיו מרוצים באופן מלא".
ב"טלגרף" הזכירו תקרית שאירעה בשנה שעברה, אז נוסע שישב במושב האמצעי צילם את עצמו מזיז את המרפק של הנוסע שישב לידו. הסרטון עם התגובה המשעשעת הפך ללהיט ויראלי וזכה למיליוני צפיות. תקרית אחרת שאירעה בפברואר כללה קטטה בין שני עורכי דין שרבו על המשענת במהלך טיסה של מונרך מבריטניה לספרד. צוות המטוס נאלץ להפריד ביניהם ולהושיב אותם רחוק זה מזה.
"כל החיות נלחמות על מרחב ובתוך המרחב הצפוף של מטוס כל סנטימטר נחשב", מסבירה ג'יימס. "מרחב שווה סטטוס. קרב המשענות עוסק בהיררכיה חברתית. חיות שהן חזקות ודומיננטיות מתהלכות עם הידיים פרושות לצדדים בעוד שחיות כנועות יותר, שייעלמו מעצמן, הולכות עם הזרועות צמודות לצלעות.
"הנוסע, אם כן, שתפס את שתי המשענות ויושב בעמדת כס המלכות הוא הדומיננטי – אזור בית השחי פתוח כמו גם שני המרפקים. הצרות מתחילות – כמו במקרה של שני עורכי הדין – כששני הנוסעים הם מאותו מין".
באתר של ה"טלגרף" סייעו לגולשים גם עם טקטיקות שימושיות. איך כדאי להביע את עמדתך? אפשר פשוט לבקש בנימוס מהשכן שלך אם לא איכפת לו שאתה תשתמש במשענת המשותפת ביניכם, ולקוות שהוא מהמין הכנוע. "יהיה אכפת להם", הוסיפה ג'יימס בהתייחסות לנוסעים שיוותרו על המשענת, "אבל אולי הם יהיו מנומסים מדי מכדי להתווכח".
מומחה המסעות והבלוגר גילברט אות', שטס לפחות 100 פעמים בשנה, מצתיג גישה לוחמנית יותר וטוען כי הכל עניין של תפיסת טריטוריה ברגע שאתה מתיישב, אגב מחווה של הפגנת עליונות ללא מילים. "בשלב ראשון צריך לבסס דומיננטיות על ידי גישת 'אל תנסה אפילו'", הוא מסביר. "שלב שני, לדרוש את המשענת ללא רחמים. שלב שלישי, לא לוותר על המשענת בשום נסיבות. אם אתה חייב ללכת לשירותים, נכשלת".
מדריך הנימוסים וויליאם האנסן חושב, מנגד, שכולם עושים מהומה רבה על לא כלום. "הנוסע האמצעי לא צריך לזכות בשתי המשענות", הוא פוסק. "זו תפיסה מוטעת שמאוד נפוצה. אלה לא משענות לידיים, אלה משענות למרפקים, ושני מרפקים יכולים בקלות להישען על משענת אחת כששאר היד נחה בחיקך. מי בכלל יושב עם הזרועות פרושות על שתי המשענות, כאילו הוא הפסל של אברהם לינקולן בוושינגטון?".
אם אתם מרגישים בכל זאת שהנושא מציק לכם, ואף אחת מהשיטות לא תעזור לכם, אפשר גם להשקיע כ-30 דולרים ולרכוש את ה-Soarigami, מרחיב נייד של המשענת שבפועל מפצל אותה לשתי משענות עם "חומת הפרדה". בהצלחה, ושתהיה טיסה נעימה ונוחה לכולם.
לפנייה לכתב/ת 
