פצצת הביטוח הסיעודי: אלו הפתרונות המסתמנים
ברקע איום השביתה של ההסתדרות, צפוי שר האוצר להכריע בתקופה הקרובה לגבי הפתרון לבעיית הביטוח הסיעודי. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? הפתרונות האפשריים, היתרונות והחסרונות
איום השביתה של ההסתדרות שהוכרז אתמול היה צפוי. בעיית הביטוח הסיעודי במדינת ישראל ידועה ומוכרת לכל מי שקשור בנושא, אך כמו שכתב מבקר המדינה בדו"ח החמור שפרסם לאחרונה, כל המעורבים וכל המפקחים העדיפו שלא לטפל בפצצה המתקתקת ולהעביר את תפוח האדמה הלוהט הלאה.
אחרי דו"ח המבקר והסערה הציבורית מגיעה גם הכרזת ההסתדרות להשבית את המשק. כעת ברור לכל המעורבים בנושא שבזמן הקרוב תצטרך להתקבל הכרעה. לא זמנית, לא לתקופה קצובה, אלא פתרון קבע.
בטרם נפרט את הפתרונות האפשריים, נזכיר קודם - מה בעצם הבעיה של הביטוח הסיעודי הקבוצתי בישראל.
למעשה מדובר במחדל שנמשך כבר עשרות שנים. עצם יצירת פוליסות הביטוח הסיעודי הקבוצתי נולדה בחטא וכפי שכתב מבקר המדינה, המפקחים והמפקחות על הביטוח לדורותיהם נתנו למחדל להימשך.
ביטוח סיעודי נועד לתת תגמול כספי לאדם שהגיע למצב שבו הוא אינו מסוגל לבצע פעולות בסיסיות יומיומיות. זאת כדי לסייע לו לעמוד בהוצאות הגבוהות של עלות הטיפול בו.
להבדיל מביטוח סיעודי פרטי, לביטוח הקבוצתי יש מאפיינים ייחודיים - בביטוח הזה כל המבוטחים משלמים סכום פרמיה זהה ונמוך והם לא נדרשים לעבור סינון רפואי (חיתום). המחיר הזה לא משקף באמת את הסיכון האמיתי של אותם מבוטחים. כלומר מבוטח בגיל 70 יכול לשלם פרמיה של 30 שקל בחודש בעוד בביטוח הפרטי, לצורך השוואה, הפרמיה יכולה להגיע למאות שקלים בחודש.
הביטוח הזה גם מתחדש כל מספר שנים (בדרך כלל שלוש שנים) ואינו מקנה שום זכויות לעתיד, למי שהיה מבוטח.
בגיל שבו הסיכון להפוך לסיעודי באמת גבוה, אותם מבוטחים כבר "נפלטים" למעשה מהביטוח הקולקטיבי, כאשר האפשרות לרכוש פוליסה פרטית היא פשוט לא אופציה כי היא תהיה יקרה מאוד.
לפני מספר שנים הורה המפקח על הביטוח עודד שריג, להפסיק את מכירתן של הפוליסות הללו, אולם בפועל הן אושרו מדי שנה לתקופה קצובה. כעת הודיע האוצר כי בסוף השנה יופסקו הפוליסות הללו לגמרי.
החלק של ההסתדרות במחדל הביטוח הסיעודי
ההודעה על הפסקת הפוליסות הביאה, בסופו של דבר, את ההסתדרות להכריז על השביתה במשק, כשהיא מצהירה שמאות אלפי מבוטחים יישארו ללא פתרון, אלא שכדאי לזכור כי להסתדרות יש חלק במחדל המתמשך.
כגוף המייצג עובדים, ההסתדרות הייתה מעורבת בצורה כזו או אחרת, ביחד עם חברות הביטוח, ביצירת הפוליסות הפגומות הללו. מבחינתה הן היו דבר מבורך – סוג של הטבה לעובדים הכוללת כיסוי ביטוחי במחיר זול במיוחד.
ניתן לומר כי חברות הביטוח - בשיתוף עם ארגוני העובדים הגדולים ובהתעלמות של הרגולטורים - מכרו מוצר פגום, בעייתי, אולי אפילו חסר ערך, ורוב המבוטחים כלל לא מודעים לכך.
בעקבות הביקורת הציבורית, הפיקוח על הביטוח הציע לפני מספר חודשים מתווה חדש (שבינתיים עבר כמה שינויים). המתווה הזה כולל הפסקה מיידית של הפוליסות הקיימות. ייערכו פוליסות קבוצתיות חדשות תוך תיקון הליקויים הקיימים אולם הן יתייקרו באופן ניכר, כאשר בגילאים המבוגרים יותר מדובר במחיר שעשוי להגיע ל-700 שקל ויותר מדי חודש.
כמו כן, ההצעה קובעת כי כל מי שנפלט מהביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים, לאחר שחברת הביטוח סירבה לחדש לו את הפוליסה, יוכל להצטרף לביטוח הסיעודי של קופות החולים.
ההסתדרות מאוד לא אוהבת את ההצעה הזו. היא רוצה למנוע מצב שבו העובדים יכניסו יד לכיסם וירכשו פוליסות מתוקנות במחיר גבוה בהרבה ממה שהוצע. היא כמובן מעדיפה שהמדינה תממן מכיסה את המחיר.
ההסתדרות אמנם מכריזה שהמטרה ביצירת הלחץ בשביתה היא שמקבלי ההחלטות ימצאו פתרון כולל, אך למעשה היא לא הייתה מתנגדת להמשיך עם המודל הקיים, וזאת למרות שהיא מבינה ומכירה את כל תחלואיו.
אז מהם הפתרונות האפשריים?
כאמור, אפשרות אחת היא המתווה שהציע הפיקוח על הביטוח. אלא שלאור ההתנגדות העזה של ההסתדרות המתווה הזו כפי שהוא, נראה לא ריאלי.
אפשרות נוספת היא החלת ביטוח סיעודי ממלכתי. למעשה ההצעה הזו אינה חדשה, היא עלתה כבר לפני מספר שנים על ידי שר הבריאות יעקב ליצמן, ובעקבותיו גם על ידי אחרים, אך אף אחד לא מיהר ליישם אותה.
הפתרון הזה אינו נוגע דווקא לבעיה של הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים אלא בכלל לבעיית הביטוח הסיעודי בישראל. על פי הערכות כשלושה מיליון איש בישראל אינם מבוטחים בביטוח סיעודי כלשהו (פרטי, קבוצתי, או ביטוח קבוצתי של קופות החולים).
קצבת הסיעוד שניתנת על ידי הביטוח הלאומי, גם נמוכה וגם נעשית על ידי מבחני הכנסה ורבים אינם זכאים בכלל.
הפתרון של ליצמן הוא לייצר רובד ביטוח סיעודי בסיסי לכל אדם בישראל. ואולם הפתרון הזה יעלה לקופת המדינה כסף, והרבה כסף. ההערכות מדברות על כ-4-3 מיליארד שקל בשנה. את העלות הזו תגלגל המדינה בסופו של דבר לאזרחים על ידי העלאת מס הבריאות, כלומר אנחנו נממן את הביטוח הממלכתי, כל אחד בהתאם להכנסתו (מס הבריאות נגבה כאחוז מההכנסה). במילים אחרות, מעמד הביניים יישא ברוב הנטל המימוני.
פתרון נוסף, אותו הציע לאחרונה שר הרווחה חיים כץ, הוא ביטוח בריאות ממלכתי, בדומה להצעה של ליצמן, אך המודל הזה יתבסס על הביטוח הסיעודי הקיים כבר, אותו מציעות קופות החולים (המבטחות הן חברות הביטוח). המדינה תהיה אחראית לביטוח הזה והוא יותאם לצרכים הרלוונטיים. מי שמסיבה כלכלית אינו יכול לרכוש את הביטוח הזה, המדינה תממן לו את הביטוח, על פי מבחני הכנסה.
גם כאן מקור הכסף יהיה מהעלאת מס הבריאות, אולם מכיוון שמדובר רק בחלק מהאוכלוסייה שתזדקק למימון, הנטל על כתפי הציבור יהיה קטן יותר.
עוד אפשרות לפתרון שעלתה לאחרונה היא בעצם מעין שילוב של כל ההצעות ביחד. חברות הביטוח ימשיכו לשווק פוליסות קבוצתיות. הפוליסות הללו יעברו שינוי שיתאים אותן למציאות, בדומה למתווה שמציעה המפקחת על הביטוח. המחיר שלהן יתייקר אך לא באופן מאוד דרמטי, עם זאת טווח הגילאים בביטוח הזה יצטמצם. במקביל יוצע גם ביטוח סיעודי שיותאם וישופר במסגרת קופות החולים, לכל מי שלא יוכל להצטרף לביטוח הקבוצתי, והוא ימומן בחלקו על ידי המדינה.
כך או כך, איום השביתה יאלץ את שר האוצר כחלון ואת הממשלה להכריע לגבי המתווה לפתרון הבעיה הזו וההערכה היא שבסופו של דבר יימצא פתרון שיכלול שילוב כזה או אחר של האפשרויות.
במשרד האוצר בחרו שלא להגיב.
לפנייה לכתב/ת 
